עבודה עברית: עודד מייצר קורקינט חשמלי כחול לבן | דוקותיים
יש לנו שלושה מצבי מהירות. יש את ה... -פה מעלים, פה מורידים.
כן, פה מעלים, פה מורידים, תתחיל ב-1, תלמד אותו.
עכשיו, כשאתה רוכב על קורקינט, אתה עומד הצידה, ככה, בסדר?
זה חשוב. זה כמו סקייטבורד, כמו סנובורד.
למה? יכול לברוח תמיד ממנו וגם יש לך יותר שדה ראייה.
אתה שמת 3 כבר? -כן.
יופי, אתה יכול 2, יותר רגוע. 2 יותר ידידותי.
לפעמים אני יושב ברוטשילד, בשדרה, שותה קפה,
ואני רואה אנשים עוברים עם הקורקינט שלי, יש בזה סיפוק.
בצניעות, אבל אני יכול להגיד שאני ילד ירושלמי שהיה לו חלום
ליצור רכב דו-גלגלי ועשה את זה.
הגשים, הגשים את החלום. כן, הגשמתי את החלום.
תודה רבה. -בכיף. -תודה. -ביי, תודה.
פה זה המפעל שלנו, פה אנחנו מייצרים את הכלים.
ככה ברחוב המסגר, אה? -כן, אתה רואה?
עבודה עברית, מייד אין ישראל.
זה אני בניתי את האופנוע הזה.
מה, אתה בונה אופנועים? -כן, משם התחלתי.
הגעתי למסקנה באיזה גיל שזה בעצם המפלט שלי, התרפיה שלי,
להתעסק עם ברזלים, לבנות, לשפר, לשפץ.
גם אופנועים וגם כל כלי שזז.
הבאתי את כל העולם של האופנועים שאני מכיר,
לתוך הדבר הזה שנקרא קורקינט.
זה ארוך אתה הולך לעשות את זה או מה? כמה להרכיב?
תרכיב, שיהיה כזה תהליך כזה. -אוקיי. סבבה.
השם שלנו זה "סקוטאייר".
זה "סקוט-אייר" אייר זה כאילו אוויר, קל, והסמל שלנו, הלוגו, זה הנוצה בעצם.
אני אוהב את המסגרות. זה פאשן, תשוקה, זה כיף.
זה הריח הזה של הריתוך, הדיסק, זה ממכר.
אני עודד מזרחי, בן 50, יצרן קורקינט חשמלי,
אב לשלושה, נשוי לקרן באושר, גר בתל אביב, במקור מירושלים.
את הולכת? -כן. צריכה לקחת את נועה... -טוב.
זאת אשתי קרן, המהממת שלי,
שהיא המנוע מאחורי הדבר הזה.
רחוב המסגר, האמת שהוא באמת היה רחוב של תעשייה,
המון חרטים שהכרתי פה, מסגרים ונגרים,
ולאט לאט הכול הופך פה לבניינים, מגדלים, קוביות,
משרדים, הייטק, עורכי דין.
לדעתי עוד כמה שנים כל זה יגלחו את זה ויעשו פה...
יעשו גם כן מגדלים.
פה יש תחנת סמים פה בצד שמאל. אתם רואים?
חבל שאי אפשר להעביר את הריח במצלמה, אה? מסריח פה, אה?
הנה, פה מוכרים, אתה רואה? בדלת החומה הזאת.
כל הזה אבלהג'אנקי המגעיל. הקראק וכל החרא הזה נראה לי.
גדלתי בשכונת בקעה בשנות ה-70'.
מי שמכיר את השכונה הזאת יודע שזאת שכונת פשע, שכונה בעייתית.
אז היה קשה. היית הולך ברחוב, היית חוטף סטירות בדרך לבית הספר.
פרוטקשן קצת, כסף.
תן, יש לך כסף קצת? לא? אין לך כסף? קבל סטירה.
בגיל 17 קניתי B.S.A, זה אופנוע 42,
ומתחת, בחדר המדרגות, אני עולה ויורד ומביא פליירים,
כל מיני כלים שהיו לי ומתחיל לפרק ולנסות לשנות אותו.
זה היה בשבילי מפלט. זה או לחפש תעסוקות כאלה,
או ללכת למקום ש... בוא נגיד שאם הייתי הולך בדרך השנייה
אז הייתי לא פה עכשיו. או בכלא או לא פה בכלל.
אני רוכב על קורקינט כבר מעל ל-15 שנה.
הייתי מגיע לפגישות מירושלים, הייתי נוסע בתחבורה הציבורית,
שם אותו למטה בתא המטען, את הקורקינט,
יוצא בתחנה המרכזית, מדליק אותו, זה היה בבנזין, כמו מכסחת דשא,
מדליק אותו, מתחיל לנסוע.
ואני רואה שאנשים מסתכלים ומתלהבים כאילו וואו.
לפני שמונה שנים בניתי את הקורקינט הראשון.
לקחתי ברזלים וכיפופים וזה, ובלילה, באיזה שתיים בלילה,
סיימתי לבנות משהו שזז עם איזה שני גלגלים של עגלה.
יפתח? -מה? איפה יש לנו כנף, כנפיים כתומות?
אני ראיתי שזה הולך לשם, ראיתי שאנשים מחפשים תחבורה קלה,
בלי ביטוחים ובלי כאב ראש.
איך הולך, איתן? -בסדר, זה תהליך מורכב. לא פשוט.
בטח, מה חשבת? זה לוקח איזה שעה ורבע כל כלי.
הכול פה תוצרת הארץ? -כן, בטח.
מור הוא תל אביבי מלידה, עובד איתי שנה ומשהו.
מנדי הוא צפוני, הוא מצפת. כשצריך הוא בא לעזור,
כשיש הזמנות ויש... ולא מספיקים לעמוד בהזמנות,
אז הוא בא לתת יד. ויש לנו את יפתח,
שכל הילדים עכשיו בים גולשים והוא פה עובד,
והוא מתגייס עוד חודש, הוא עוזב אותנו עוד חודש,
ומקווים שיהיה לו גם גיוס נעים, קל, ושיחזור אלינו מהר מהר. -הלוואי, הלוואי.
הייתי מוכן לעבוד פה בחינם בכיף. -כן? -לגמרי.
כן, היצירה, ההתעסקות, לבנות כלי מאפס,
אחרי זה לראות אנשים רוכבים עליו.
זה לקוח, אתה יודע כמה קילומטרים הוא עשה על זה?
אה, מוזס? אתה באת לפה? -16 אלף קילומטר ויותר. -שמעת?
התחלנו למכור את זה ב... איך אומרים? כמו שפותחים...
נו, בגאז' ומוכרים... שפעם היו מוכרים בגדים דרך האוטו?
ככה מכרנו את זה בהתחלה,
ואז ראינו שיש ביקוש, אנשים מתלהבים,
אנשים אוהבים את זה, את המוצר, ואז פתחתי חנות ראשונה.
לפני שמונה שנים האחוזים היו 80% אופניים חשמליים, אופניים בכלל,
ו-20% קורקינט חשמלי. תוך שלוש-ארבע שנים האחוזים התהפכו.
בעצם הקורקינט הפך להיות קרוב ל-70% מהתחבורה הירוקה.
זה... ראיתי את הנולד. מאז ייצרתי כבר 5,000 כלים.
בסדר? שלא יקללו אותך בדרכים. -יקללו, יקללו.
חג'ג', תיהנה ממנו. -תודה, תודה, תודה.
בכיף, תיהנה, באהבה. יאללה, סע בזהירות.
כל פעם נכנסים לשוק כל מיני יבואנים, מביאים איזה מוצר,
וכמה חודשים אין שירות, אין זה, בורחים, נעלמים.
חברות נכנסות, חברות יוצאות. -והכול מוצף בסיני?
כן, הכול סיני. -אתה היחידי מהארץ?
היחידי בארץ ישראלי.
הקורקינט הישראלי מנצח את הסיני? -כן.
יש לי כל הזמן פניות מכל העולם לשיתוף פעולה כדי לשווק אותו בחוץ.
היום אני עומד בפרשת דרכים הכי קשה:
אם אני רוצה לגדול ברמה עולמית, אם אני רוצה להישאר כאן בוטיקי
או לצאת החוצה ולאבד שליטה על הבייבי הזה.
יש מחיר לזה, להצלחה. אני אוהב את החופש.
