משרד הפנים (b)
״גיברת, אל תתחכמי ותני לילשבת״. אמרתי לו שעם כל הכבוד, הפקידה תחליט מי פה אלוהים ומילא״ ולא זזתי. מודה שקצת התבאסתי שגם הוא יהיה אלוהים. זה כבר לא מקורי. מקווה שהוא מוסיף את זה בתור השם הרביעי.״באנו להוסיף שםשלישי״, אמרתי לפקידה בעמדה״אלוהים״. היא הרימה את העיניים ממחשב התקשורת של משרד הפנים, הסתכלה עלינו ואמרה״סליחה? לא שמעתי טוב". ״אלוהים״. זה השם שהילד בחר.
״למה, מה נראה לך? שכל אחד מתי שהוא רוצה יכול להיות פה אלוהים״ הרימה את הקול. ״היו מהבוקר עוד שרצו? ״ שאלתי בחשש; חשבתי שאנחנו הראשונים לתפוס.
״תעשי ליטובה״, עכשיו כבר ממש התחננתי״הילד צורח מאתמול וזה שם שלישי, לא תגידי ראשון. הנה, תחייבי את הכרטיסאשראי״.
״אני צריכה אישור של מנהלת. לא כל שם אנחנו מאשרים. גם אי־אפשר כל הזמן לשנות. הוא יהיה חייב להיות שבע שנים אלוהים, ותדעי לך שיעשו לכם בעיות במשטרת הגבולות. לא תוכלו להיכנס לכל מדינה, כי כל אחד יחשוב שאתם האלוהיםשלה״.
״אז תכתבי בדרכון׳אלוהיםכללי׳״, הצעתי״כי אלוהים שייך לכלהמדינות״.
המנהלת מהחדר השני אמרה לה בשיחה שאי־אפשר. היא לא הגיעה לעמדה כי היא עסוקה. אפילו בשביל אלוהים היא לא מתפנה. צעקה לתוך האפרכסת שמי אנחנו חושבים את עצמנו, ומה, באנו לעשות צחוק מאלוהים? שזה זלזול במשרד הפנים ופה זה לא גן משחקים, ושהיא מאשרת רק שמות כמו יוסי ומשה, ושאם לוקחים שניים יש חמישים אחוז הנחה על הזול מביניהם ושבסוף החודש מסתיים המבצע, ושהיא מציעה לי להציב גבולות לילד כי בסוף זה ייגמר ברע. בדרך הביתה קנינו לו שלושה רובוטים ענקיים, זוג אופניים ירוקים מבריקים, גלידה עם ארבעה כדורים, והוא סוף־סוף הפסיק לצעוק.
אמרנו לו שלילד צריך לשים גבולות, ושלא תמיד אפשר להשיג מה שרוצים, כי באמת, מה אנחנו? אלוהים?
