יונה של זהב

שַׁיֶּרֶת אֲנָשִׁים נָעָה בַּדְּרָכִים,

כְּבָר כַּמָּה שָׁעוֹת הֵם בַּשֶּׁמֶשׁ הוֹלְכִים.

וּבֵין אַנְשֵׁי הַשַּׁיָּרָה

הוֹלֵךְ גַּם אֶחָד שֶׁלִּבּוֹ לַתּוֹרָה,

זֶהוּ רַבָּה בַּר בַּר חָנָה, הָאָמוֹרָא.

הַשַּׁיָּרָה מְמַהֶרֶת, יָקָר הוּא הַזְּמַן,

הָעִיר הַבָּאָה רְחוֹקָה הִיא מִכָּאן

וְלָלֶכֶת בָּעֶרֶב הֲרֵי מְסֻכָּן.

בִּשְׁעַת צָהֳרַיִם כֻּלָּם רְעֵבִים

וּבְצִלּוֹ שֶׁל אִילָן גָּדוֹל מִתְיַשְּׁבִים.

אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּלְרֶגַע נָחִים,

אַחַר כָּךְ קָמִים - וְשׁוּב הֵם הוֹלְכִים.

הַשַּׁיָּרָה מִתְקַדֶּמֶת חֲצִי שָׁעָה וְיוֹתֵר.

פִּתְאוֹם רַבָּה בַּר בַּר חָנָה בְּלִבּוֹ אוֹמֵר:

רֶגַע, אֵינֶנִּי זוֹכֵר,

קֹדֶם שֶׁאָכַלְתִּי, וַדַּאי נָטַלְתִּי יָדַיִם.

אַחַר אָכַלְתִּי פִּתָּה וְשָׁתִיתִי מַיִם,

אַחַר כָּךְ אוּלַי עָצַמְתִּי עֵינַיִם,

אֲבָל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן לֹא בֵּרַכְתִּי.

אוֹי לִי! אֵיךְ זֶה שָׁכַחְתִּי?

אֵין בְּרֵרָה, עָלַי לַחְזֹר לִמְקוֹם הַסְּעוּדָה,

לְבָרֵךְ וְלוֹמַר לָאֵל תּוֹדָה.

אַךְ מָה אֹמַר לַחֲבֵרַי בַּשַּׁיָּרָה?

הַאִם אֲסַפֵּר בְּדִיּוּק מָה קָרָה?

אֲנִי חוֹשֵׁשׁ שֶׁיֹּאמְרוּ: "אֵין צֹרֶךְ לָשׁוּב,

בְּרָכָה בִּמְקוֹם הַסְּעוּדָה - זֶה לֹא חָשׁוּב.

אֵינְךָ חַיָּב לְבָרֵךְ בִּמְקוֹם הָאֲרוּחָה,

בְּכָל מָקוֹם הָאֵל מַאֲזִין לַבְּרָכָה.

אֵינְךָ צָרִיךְ לַחְזֹר לְאָחוֹר,

אֵינֶנּוּ מוּכָנִים כְּלָל לַעֲצֹר."

יֵשׁ לִי רַעְיוֹן! חָשַׁב הָרַב,

אֲסַפֵּר שֶׁשָּׁכַחְתִּי יוֹנָה שֶׁל זָהָב.

יוֹנָה שֶׁל זָהָב הִיא יוֹנָה יְקָרָה,

וְכָךְ יַסְכִּימוּ שֶׁאֵלֵךְ חֲזָרָה.

מִיָּד פָּנָה הָרַב לַחֲבֵרָיו:

"הַקְשִׁיבוּ! שָׁכַחְתִּי יוֹנָה שֶׁל זָהָב.

אָרוּץ מַהֵר אֶל מְקוֹם הַסְּעוּדָה,

וְשָׁם אֶמְצָא אֶת יוֹנָתִי הָאֲבוּדָה."

עָנוּ חֲבֵרָיו: "לֵךְ, כַּמּוּבָן,

יוֹנָה שֶׁל זָהָב - זֶה לֹא סְתָם עִנְיָן.

חֲזֹר אֶל צֵל הָאִילָן,

וְאָנוּ נַעֲצֹר וְנַמְתִּין לְךָ כָּאן."

רָץ הָרַב אֶל אוֹתוֹ הָאִילָן

שֶׁבְּצִלּוֹ יָשְׁבוּ לֶאֱכֹל לֹא מִזְּמַן,

וְשָׁם, בְּנַחַת וּבְלִי חִפָּזוֹן,

עָמַד לְבָרֵךְ אֶת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן.

סִיֵּם וְרָצָה לַחְזֹר לַשַּׁיָּרָה,

אַךְ מָה יַגִּיד לִבְנֵי הַחֲבוּרָה?

אֵין יוֹנָה וְאֵין גַּם זָהָב,

כֵּיצַד יַסְבִּיר זֹאת לְכָל חֲבֵרָיו?

עָצוּב הוּא מַשְׁפִּיל אֶת עֵינָיו,

וּמָה הוּא רוֹאֶה לְרַגְלָיו?

יוֹנָה שֶׁל זָהָב!

הִבִּיט בְּיוֹנַת הַזָּהָב וְאָמַר:

"הִתְרַחֵשׁ לְעֵינַי נֵס נֶהֱדָר,

הֲרֵי לִפְנֵי רֶגַע לֹא הָיָה כָּאן דָּבָר."

הֵרִים הָרַב אֶת הַיּוֹנָה בְּשִׂמְחָה.

עַתָּה יַחְזֹר בְּלִי מְבוּכָה,

וְהַשַּׁיָּרָה תּוּכַל לְהַמְשִׁיךְ בַּהֲלִיכָה.