משה הקטן וגחלת האש

כְּשֶׁהֵבִיאָה בַּת פַּרְעֹה אֶת מֹשֶׁה אֶל אַרְמוֹנָהּ,

הִיא נִשְּׁקָה וְחִבְּקָה אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא בְּנָהּ.

כִּי מֹשֶׁה הָיָה תִּינוֹק יָפֶה וְנֶחְמָד,

וְאַנְשֵׁי הָאַרְמוֹן הִתְאַהֲבוּ בּוֹ מִיָּד.

כָּל שָׂרֵי פַּרְעֹה, חֲכָמָיו וְנִכְבָּדָיו,

הִתְוַכְּחוּ מִי יִשָּׂא אֶת מֹשֶׁה עַל יָדָיו,

מִי יְשַׁעֲשֵׁעַ אוֹתוֹ, מִי יַצְחִיק אוֹתוֹ וּמִי יְנַשֵּׁק,

מִי יְחַיֵּךְ אֵלָיו, מִי יְלַטֵּף אוֹתוֹ וּמִי יְחַבֵּק.

וַאֲפִלּוּ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לֹא הִתְאַפֵּק,

הָיָה רָץ אֶל מֹשֶׁה וְעִמּוֹ מְשַׂחֵק.

מָה הָיָה המִשְׂחָק? מֹשֶׁה הַתִּינוֹק אֶת יָדָיו הָיָה שׁוֹלֵחַ,

מֵרֹאשׁוֹ שֶׁל פַּרְעֹה אֶת הַכֶּתֶר לוֹקֵחַ,

וְאַחַר כָּךְ, מַנִּיחַ בְּחִיּוּךְ רָחָב,

עַל רֹאשׁוֹ שֶׁלּוֹ אֶת כֶּתֶר הַזָּהָב.

וְכָך שׁוּב וָשׁוּב, וְכָך עוֹד וָעוֹד...

עַד שֶׁחַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם הֵחֵלּוּ לִפְחֹד.

הֵם אָמְרוּ לְפַרְעֹה: "מֹשֶׁה הַתִּינוֹק

לוֹקֵחַ אֶת הַכֶּתֶר כְּאִלּוּ בִּצְחוֹק,

אַךְ זֶהוּ סִימָן שֶׁהַתִּינוֹק שֶׁל בִּתְּךָ

יִקַּח בֶּעָתִיד אֶת כִּתְרְךָ וּמַלְכוּתְךָ".

"אָז מָה לַעֲשׂוֹת?" שָׁאַל פַּרְעֹה הַחוֹשֵׁשׁ,

וְהַחַרְטֻמִּים עָנוּ: "שְׂרֹף אוֹתוֹ בָּאֵשׁ!"

רַק יִתְרוֹ הֶחָכָם אָמַר: "פַּרְעֹה הַיָּקָר,

מֹשֶׁה הֲרֵי לֹא מֵבִין שׁוּם דָּבָר.

הוּא לוֹקֵחַ אֶת הַכֶּתֶר רַק מִשּׁוּם שֶׁהוּא תִּינוֹק.

אֲבָל אִם תִּרְצֶה אֶת הָעִנְיָן לִבְדֹּק,

נַעֲשֶׂה נִסָּיוֹן וְנָשִׂים לְפָנָיו

גַחֶלֶת שֶׁל אֵשׁ וּמְטִיל שֶׁל זָהָב.

שְׁנֵיהֶם נוֹצְצִים, שְׁנֵיהֶם זוֹהֲרִים,

וְנִראֶה אֶת מָה מִשְּׁנֵיהֶם הוּא יָרִים.

אִם לַזָהָב שׁוּב יִשְׁלַח הוּא יָד,

יֵשׁ לַהֲרֹג אֶת הַיֶּלֶד מִיָּד!

כִּי זֶה הַסִּימָן וזוֹ הַהוֹכָחָה

שֶׁמֹּשֶׁה רוֹצֶה לָרֶשֶׁת אֶת הַמְּלוּכָה.

אַךְ אִם לַגַּחֶלֶת אֶת יָדוֹ הוּא יִשְׁלַח,

סִימָן שֶׁחֲשַׁשׁ הַחַרְטֻמִּים טִפְּשִׁי וּמְגֻחָךְ.

כִּי מֹשֶׁה הַפָּעוֹט, הַתִּינוֹק הַתָּם,

אֶת יָדָיו הַקְּטַנּוֹת הוּא שׁוֹלֵחַ סְתָם."

הִזְדָּרְזוּ הַמְּשָׁרְתִים וְהֵבִיאוּ מַהֵר

מְטִיל שֶׁל זָהָב וְגַחַל אֵשׁ בּוֹעֵר.

וּמֹשֶׁה הַתִּינוֹק מַבִּיט בְּעֵינָיו אֶל הַזָּהָב,

אֶל הַגַּחַל, וְשׁוּב אֶל הַזָּהָב.

וּבַסּוֹף אֶת יָדוֹ הַקְּטַנָּה הוּא מֵרִים -

וְכֻלָּם בָּאַרְמוֹן נְשִׁימָתָם עוֹצְרִים,

וְאוֹמְרִים בְּלִבָּם: "מָה יִקְרֶה, מָה יִהְיֶה?

מֹשֶׁה הַקָּטָן יִשָּׂרֵף אוֹ יִחְיֶה?"

לְאַט-לְאַט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ שׁוֹלֵחַ,

וְכִמְעַט אֶת מְטִיל הַזָּהָב לוֹקֵחַ...

אַךְ בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן מַמָּשׁ

מַלְאַךְ אֱלֹהִים מִשָּׁמַיִם חָשׁ.

לְהַצִּיל אֶת מֹשֶׁה הַתִּינוֹק הוּא יָרַד,

וְאֶל הַגַּחַל הֵסִיט אֶת הַיָּד.

וְיָדוֹ שֶׁל מֹשֶׁה הֶחָמוּד וְהַקָּט

נִשְׁלְחָה וְאָחֲזָה בַּגַּחַל שֶׁלָּהַט.

הוּא אָחַז בַּגַּחֶלֶת בִּמְקוֹם בַּזָּהָב!

וְזֶה הָיָה חַם, וְשָׂרַף, וְכָאַב.

הַפָּעוֹט אָז רָצָה אֶת יָדוֹ לְקָרֵר –

וְדָחַף אֶל פִּיו אֶת הַגַּחַל הַבּוֹעֵר...

לְשׁוֹנוֹ נִכְוְתָה, לֹא הָיָה לָהּ מַרְפֵּא,

וּמֹשֶׁה נַעֲשָׂה מְגַמְגֵּם, כְּבַד לָשוֹן וּכְבַד פֶּה.