היודעת לשאול ושאינה יודעת

סִפֵּר רַבִּי אַחָא:

לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת בִּכְפָר קָטָן גָּרוּ שְׁתֵּי נָשִׁים. שְׁכֵנוֹת הָיוּ, אַךְ שׁוֹנוֹת מְאֹד זוֹ מִזּוֹ: בְּרֹאשׁ הַגִּבְעָה, בְּבַיִת קָטָן שֶׁגִּנָּתוֹ יְרוּקָה, גָּרָה גְּבֶרֶת רָזָה וּגְבוֹהָה, רַגְזָנִית וְכַעֲסָנִית. דִּבּוּרָהּ גַּס וְאֵינוֹ מְנֻמָּס, וְאֶת הַמִּלִּים 'תּוֹדָה' אוֹ 'בְּבַקָּשָׁה' כְּלָל אֵינָהּ מַכִּירָה. בְּמוֹרַד הַגִּבְעָה, בְּבֵית לְבֵנִים אֲדֻמּוֹת שֶׁחָצֵר לוֹ קְטַנָּה, גָּרָה גְּבֶרֶת חֲבִיבָה וּשְׁמַנְמַנָה. לְכָל אֶחָד מְחַיֶּכֶת, לְכָל אֶחָד עוֹזֶרֶת, נְעִימָה וּמְנֻמֶּסֶת. 'חֵן חֵן', 'אַלְפֵי תּוֹדוֹת' – אֵלֶּה הַמִּלִּים אֲשֶׁר בְּפִיהָ שְׁגוּרוֹת.

בֵּין בָּתֵּי הַכְּפָר עוֹבֵר שְׁבִיל אָרֹךְ וְצַר מְשֻׁבַּץ אֲבָנִים. קְטַנּוֹת וּגְדוֹלוֹת, שְׁטוּחוֹת גַּם בּוֹלְטוֹת. עַל הַשְּׁבִיל תָּמִיד תִּפְגֹּשׁ יְלָדִים קְטַנִּים וּגְדוֹלִים מְקַפְּצִים וּמְשַׂחֲקִים.

בְּאַחַד הַיָּמִים מֵהַבַּיִת בְּרֹאשׁ הַגִּבְעָה יָצְאָה הַגְּבֶרֶת הָרָזָה כְּעוּסָה וְרַגְזָנִית, מְמַהֶרֶת וְעַצְבָּנִית. וְהַכַּעַס עַל שׁוּם מָה? מְכִינָה הִיא אֲרוּחָה גְּדוֹלָה, וּמֻזְמָנִים אֵלֶיהָ אוֹרְחִים תִּשְׁעָה. בִּזְמַן הַהֲכָנוֹת רָאֲתָה שֶׁחֲסֵרִים לָהּ כַּמָּה כִּסְאוֹת. מֵהֵיכָן אַשִּׂיג כִּסְאוֹת נוֹסָפִים? חוֹשֶׁבֶת הַגְּבֶרֶת וּמִיָּד בְּלִבָּהּ אוֹמֶרֶת: צְרִיכָה אֲנִי לִשְׁאֹל אוֹתָם מֵאַחַת הַשְּׁכֵנוֹת.

אָצָה רָצָה עַל הַשְּׁבִיל הַצַּר הָעוֹבֵר בֵּין בָּתֵּי הַכְּפָר, הַשְּׁבִיל הַמְּשֻׁבַּץ אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת וּקְטַנּוֹת.

"זוּזוּ מִדַּרְכִּי!" בַּיְּלָדִים הִיא גּוֹעֶרֶת, "אֵינְכֶם רוֹאִים שֶׁאֲנִי מְמַהֶרֶת?"

לְיַד אַחַד הַבָּתִּים הִיא נֶעֱצֶרֶת, הַשַּׁעַר סָגוּר, אַךְ הִיא, בְּלִי לִדְפֹּק, נִכְנֶסֶת.

"כִּסְאוֹת אֲנִי צְרִיכָה, מַהֵר! מִיָּד! אֲנִי מְמַהֶרֶת!"

עוֹנָה לָהּ בַּעֲלַת הַבַּיִת: "אֵין לִי כָּרֶגַע, אֲנִי מִצְטַעֶרֶת."

כָּךְ עוֹבֶרֶת הַגְּבֶרֶת הָרַגְזָנִית מִשָּׁכֵן לִשְׁכֵנָה, וְכִסְאוֹת אֵינָהּ מַשִּׂיגָה. יוֹשֶׁבֶת הִיא עַל אֶבֶן גְּדוֹלָה בְּצַד הַדֶּרֶךְ וְחוֹשֶׁבֶת: אֵיךְ בְּכָל הַכְּפָר כִּסֵּא אֶחָד לֹא נִשְׁאָר?

בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן, בְּמוֹרַד הַגִּבְעָה יָצְאָה מִבֵּיתָהּ הַגְּבֶרֶת הַשְּׁמַנְמַנָה, גַּם הִיא מְמַהֶרֶת. עַל הַשְּׁבִיל הַצַּר הָעוֹבֵר בַּכְּפָר הִיא הוֹלֶכֶת וּלְכֻלָּם מְחַיֶּכֶת. שְׂמֵחִים הַיְּלָדִים וּמְפַנִּים לָהּ דֶּרֶךְ.

"אָנָה פָּנַיִךְ מוּעָדוֹת?" שׁוֹאֶלֶת אַחַת הַבָּנוֹת.

"צְרִיכָה אֲנִי לְהָכִין אֲרוּחָה כִּי אֵלַי מַגִּיעִים אוֹרְחִים תִּשְׁעָה. בִּזְמַן הַהֲכָנוֹת שַׂמְתִּי לֵב שֶׁחֲסֵרִים לִי כַּמָּה כִּסְאוֹת, וְלָכֵן אֲבַקֵּשׁ פֹּה מֵאַחַת הַשְּׁכֵנוֹת."

נִגֶּשֶׁת הִיא אֶל בֵּית הַשְּׁכֵנָה, דּוֹפֶקֶת עַל הַשַּׁעַר הַפָּתוּחַ וּמַמְתִּינָה. יוֹצֵאת אֵלֶיהָ בַּעֲלַת הַבַּיִת.

שׁוֹאֶלֶת הַגְּבֶרֶת הַשְּׁמַנְמַנָה בַּחֲבִיבוּת:

"שָׁלוֹם, מָה שְּׁלוֹמֵךְ?"

עוֹנָה הַשְּׁכֵנָה: "טוֹב, תּוֹדָה."

"וּבַעֲלֵךְ? כֵּיצַד הוּא מַרְגִּישׁ?"

"מְצוּיָן."

"וְהַיְּלָדִים, שֶׁיִּהְיוּ בְּרִיאִים?"

"שׁוֹבָבִים! בֶּחָצֵר פֹּה מְשַׂחֲקִים. בּוֹאִי, הִכָּנְסִי. מָה תְּבַקְּשִׁי?"

"כַּמָּה כִּסְאוֹת לָאֲרוּחָה, כִּי אֵלַי מַגִּיעִים אוֹרְחִים תִּשְׁעָה."

"קְחִי לָךְ, בְּבַקָּשָׁה, כַּמָּה כִּסְאוֹת שֶׁאַתְּ רוֹצָה."

בְּמַעֲלֵה הַגִּבְעָה בֵּין בָּתֵּי הַכְּפָר עוֹבֵר שְׁבִיל אָרֹךְ וְצַר. הַשְּׁבִיל כֻּלּוֹ מְשֻׁבַּץ אֲבָנִים, קְטַנּוֹת וּגְדוֹלוֹת, שְׁטוּחוֹת גַּם בּוֹלְטוֹת. עַל הַשְּׁבִיל תָּמִיד תִּפְגֹּשׁ יְלָדִים קְטַנִּים וּגְדוֹלִים, מְקַפְּצִים וּמְשַׂחֲקִים. בַּשְּׁבִיל הוֹלְכוֹת שְׁתֵּי שְׁכֵנוֹת: הָאַחַת – חֲבִיבָה וּבְיָדֶיהָ כִּסְאוֹת, הַשְּׁנִיָּה – פָּנֶיהָ זְעוּפוֹת וְיָדֶיהָ רֵיקוֹת.