העכבר והמרגלית
תעלומה בארמון המלך
בָּארמון של מלך סִרְקִיָא קרה דבר מוזר: המֶלך ישב על כֵּס המְלוּכָה, סובב אֶת הטבעת שֶעַל אצבָּעו, וּפתאום פָּרץ בִּצעקות: "הטַבַּעת! המַרְגָלית!"
"מה קרה?" שאלו השׂרים.
"המרגלית!" קרא המלך, "האבן היקרה נפלה מהטבּעת וְנֶעלמה."
הִבּיט המלך אֶל הרִצפּה ולא ראה אֶת המרגלית, הסתכל סָביב ולא מצא אותה.
האבן הזוהרת והיקרה ביותר בַּמַמְלָכה איננה.
"המרגלית של המלך אבדה," הודיעו השָׂרים.
"לאן נֶעלמה המרגלית?" תָהוּ היועצים.
"צריך לחפּשׂ אֶת המרגלית," אמרו נַעֲרֵי המלך.
חיפשׂוּ אֶת האבן הטובה מאחורֵי כֵּס המלוכה.הֵציצו מִתחת לַשולחן. סָרקו כל מקום וְכל פינה, אבָל המרגלית לא נִמצאה.
"היכן המרגלית?" שאל המלך ונעץ אֶת עיניו בַּשָׂרים, בַּיועצים, בְּנַעֲרֵי המלך וּבַמְשָרתים.
איש לא יָדע.
המרגלית נֶעלמה כאילו בלעה אותה האדמה.
אבָל בְּעֶצם לא האדמה בלעה אֶת המרגלית אֶלָא מישהו אחֵר...
העכבר מתלהב
עכבר אחד שמנמן עבר מִתַחת לְכֵס המלוּכה והִבחין בָּאבן היקרה על הרצפה. "משהו נוצץ!" התלהב העכבר. אולי זאת סוכרייה? התקרב ותָקע אֶת אפו בַּמרגלית, לא, אין לה שום ריח. ניסה לִנעוץ בה שיניים, לא, אין לה כל טעם.
דבר כל כך יפֶה, חשב העכבר, זוהֵר בְּכל צִבעֵי הקֶשת. אני רוצֶה לקחַת אותו לעצמי. הוא לא שלי? אולי זאת גנֵבה? אבָל זה כל כך יפֶה. אני רוצֶה שיהיה שלי. זה חייב להיות שלי. אִם אֶבְלע אותו אף אחד לא יִראה! והעכבר פער אֶת פִּיו, בָּלע אֶת המרגלית וּבָרח.
"מה לעשׂות?" שאלו השׂרים, היועצים, נַערֵי המלך והמשרתים, "המרגלית נעלמה. ממש כישוף."
הם לא הֶעלו בְּדַעתם שעכבר גנב אותה.
"יש לי רעיון!" אמר יועץ המלך, "כדאי לִפנות לֶחָכם הגדול ר' פִּנְחָס בֶּן יָאִיר. הוא תמיד מוצא פִּתְרון לִבְעיות וּלְתַעלומות."
ר' פנחס פותר התעלומות
הלך המלך לר' פִּנְחָס ואמר לו: "ר' פִּנְחָס, קרה דבר נורא בָּארמון. המרגלית היקרה שלי אבדה. בבקשה, עזור לנו לפענח אֶת התעלומה."
ענה לו ר' פִּנְחָס: "הוד מעלתך, וְכִי קוסם אני או מְכַשף? איך אוּכל לִמצוא אֶת האבן שאבדה?"
"בבקשה," הִפציר בו המלך, "המרגלית יקרה מאוד לְלִבּי, עזור לי למצוא אותה."
"אֲנַסֶה," אמר ר' פִּנְחָס, "אבָל אֵינִי מבטיח דבר."
קרא ר' פִּנְחָס לְכל העכברים וְכִינְסָם.
באו העכברים מִכּל מקום וּמִכּל פינה, מִכּל החורים והמחילות והמאוּרות.
ר' פִּנְחָס הֶעמיד אֶת העכברים בשורה. "מי גנב אֶת המרגלית של המלך?" שאג.
שום עכבר לא צִייֵץ ולא ענה.
הִבּיט ר' פִּנְחָס בָּעכברים, בָּחן כל אחד ואחד, מהעכבר הגדול ועד לָעכברון הַזעיר שבִּקְצה השורה, וּפִתאום שׂם לב למשהו מוזר: אַחד העכברים נִראָה משונֶה, הוא היה גיבן – בליטה צצה על גבו.
רְאיתם פעם עכבר גיבן?
גם ר' פִּנְחָס לא ראה קודם לכן עכבר גיבן, וּמיד הֵבין מה קרה.
"אתה הגנב!" צעק ר' פִּנְחָס, "אתה גנבת אֶת המרגלית וּבָלעת אותה. עליך להקיא אֶת המרגלית וּלְהַחזירה לַמלך."
ואכן, העכבר פָּלט אֶת המרגלית.
באותו היום חגגו בְּארמון המלך אֶת שִיבַת המרגלית, וּמֵאז שום עכבר לא מנסֶה לִגנוב מרגליות או אבנים אחרות, כי סוף גנב לְהִתגלוֹת.
