דרכו של רבי אליעזר - חלק ב
בּחלק הרִאשוֹן של הסיפּוּר מסוּפּר על ר' אליעזר שֶׁהִתעקש לִלמוֹד למרוֹת הִתנגדוּתוֹ של אביו. הוּא עזב לירוּשלים, וכֵיוון שלֹא היה לוֹ אוֹכל אכל בּדרך גוּשי אדמה.
הַחֲלוֹם מִתְגַשֵם
אֱלִיעֶזֶר יצא בְּחוֹפְזָה לַדֶרך והִגיע אֶל רַבָּן יוֹחָנָן ללא כסף או מזון, אך עִם שֶפע של רצון לִלמוד וּלהִתקדם. וכך עברו שמונָה ימים שבּהם אֱלִיעֶזֶר למד בִּשְקִידה עִם רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי אך לא אכל שום דבר.
אחרֵי שמונָה ימים עלָה רֵיח רע מִפּיו מִפּנֵי שלא אכל כלום. רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי דאג לִשְלום תַלמידו הֶחָדש ושאל אותו בעדינוּת: "האִם אכלת היום, בְּנִי?" אֱלִיעֶזֶר שתק ולא ענה, אך רבן יוֹחָנָן לא הִרְפָּה וּלְבַסוף אפילו הִזמין אֶת אֱלִיעֶזֶר לֶאכול אצלו. אֱלִיעֶזֶר הִתבּייש וטען שהוא אוכל בַּמָקום שֶבּו הוא מִתאַכְסֵן. רבן יוֹחָנָן הִתקַשָה להאמין לו אך לא אמר דבר.
רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי מְגַלֶה אֶת הָאֱמֶת
רַבָּן יוֹחָנָן הֶחליט לבדוק היכן מִתאַכְסֵן תלמידוֹ אֱלִיעֶזֶר וּמה בְּדִיוק הוא אוכל שָם. הוא שלח מִשלַחת תלמידים שעברו מִבַּית לְבַית בָּעיר עד שגילוּ היכן הוא מתגורר. בַּעלת האַכְסַנְיָה ניסתה לַעזור, היא הֶראֲתה להם אֶת חדרו, שָם מצאו שַׂק ליד מיטתו. לְמַראֵהוּ סיפרה האישה: "ראיתי אותו מוצץ אֶת השַׂק וכאילו שותֶה ממנוּ." התלמידים פתחו אֶת השׂק וּמצאו בו רק רִגְבֵי אדמה יבשים. בִּתמיהה שאלו אֶת האישה אִם אֱלִיעֶזֶר אוכל אצלה. היא נדה בְּרֹאשה ושָאלה: "רֶגע, הוא לא אוֹכל אצלְכם?" התלמידים היו נְבוֹכים, הם חשבו שאֱלִיעֶזֶר אוכל אצל הרב, והרב חשב שאֱלִיעֶזֶר אוכל אצלה... בקיצור, כל אחד חשב שהוא אוכל אצל האחֵר, והתוצאה - שמונָה ימים של צוֹם.
מיהרו התלמידים לרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וסיפרו לו מה גילוּ. לְשֵמַע הדברים הִתעוררו בְּרַבָּן יוֹחָנָן רְגשות מעוֹרבים: מִצד אחד ריחם על הבחור המסכן, וּמִצד שני הֵבין שֶיש כאן יהלום! תלמיד מיוחד ונדיר שהתורה חשובה לו אפילו יותר מאוכל! מניסיונו, יָדע שתלמיד כזה יגיע רחוק. בְּהִתרגשות קם רבן יוֹחָנָן וּבֵירך אֶת אֱלִיעֶזֶר בִּברָכה מיוחדת: שהתורה שיִלמד וִילַמֵד תִהיה מְעַניֶינת וחשובה כל כך שהיא תוּפַץ בְּכל העולם, כמו בושׂם טוב שניחוחו נִשאר בָּאוויר!
כאשר שָכְכה ההִתרגשות דאג רַבָּן יוֹחָנָן לאֱלִיעֶזֶר לַארוחות קבועות, וכך נשאר אצלו אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוּרְקָנוֹס שָלוש שנים ולמד תורה.
מָה קָרָה בֵּינְתַיִים בְּמִשְפַּחְתוֹ שֶל אֱלִיעֶזֶר?
אֶחָיו של אליעזר הִמשיכו לעבוד קשֶה עִם אביהם. לאחַר שָלוש שָנים הִתכַּנסו האחים ושׂוחחו על הֶעתיד: "בְּבוֹא היום, כשאבינו ימות בְּשֵׂיבה טובה, הרכוש הֶעָצום שלו יתחלק רק בינינו, האחים. אנחנו הִשקענו ועבדנו קשֶה, אך אֱלִיעֶזֶר אחִינו לא הִתאַמֵץ. האִם הוגן שגם הוא יֵיהָנה מֵהרכוש הרב?"
הם פָּנו להוּרְקָנוֹס אביהם והִסבּירו לו שהִגיע הזמן לִכתוב צוואה חדשה וּבה אֱלִיעֶזֶר לא יהיה יורש. בְּלֵב כבד הִסכּים לכך האב. אמנם הוא הִתגעגע לאֱלִיעֶזֶר בנו, אבָל גם כעס על שֶעזב וְנֶעלם. וכך יָצא הוּרְקָנוֹס לִירוּשָלַיִם להסדיר אֶת הצוואה החדשה.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר נוֹשֵׂא דְבָרִים
בְּדִיוק בַּיום שבו הִגיע הוּרְקָנוֹס לירוּשָלַיִם, ערך רבּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי סעודה גדולה וּמכוּבֶּדת. בְּקֶרב הסועדים היו גדולֵי המדינה וַעֲשִירֶיה. הוּרְקָנוֹס היה עשיר ידוע, וכאשר הִגיע לִירוּשָלַיִם הֵביאו אותו אחַר כבוד אֶל שולחן הסעודה והוֹשִיבוּהוּ בין המכוּבָּדים.
בתחילת הערב ביקש רבן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי מִתלמידו המוכשר אֱלִיעֶזֶר (שנַעשָׂה בֵּינתייםל"רַבִּי אֱלִיעֶזֶר") לִפתוח בְּדִברֵי תורה וּבַחידושים שחידש. רבי אֱלִיעֶזֶר היסֵס, אולי בגלל האורחים המכוּבּדים ואולי כי לא היה לו נעים לחדֵש דברים שלא למד מֵרַבּוֹ, ואוּלם רבּן יוֹחָנָן עודד אותו ואמר לו שעליו להוסיף וּלחדֵש. כך או כך רבי אֱלִיעֶזֶר נָשׂא לְבַסוף שִיעור מיוחד וּמעניין כל כך שבְּסופו ניגש אליו רַבָּן יוֹחָנָן, נְשקוֹ על רֹאשו וּבֵירך אותו.
אֱלִיעֶזֶר כַּנִראֶה הִשתנָה מאוד בִּמְרוּצת השנים ואביו לא זיהָה אותו, אך כמו כל הקהל, גם הוּרְקָנוֹס הִתרַשֵם מאוד מהשִיעור וּמֵהבְּרָכה, והִתעַניֵין מיהו עֶלֶם החמודות. מה רבּה הייתה הַפתָעָתו כְּשֶנודָע לו כי זֶהו אֱלִיעֶזֶר בנו!
אֶפשר רק לדמיֵין אֶת ההִתרגשות והשִׂמחה שֶחָשו אֱלִיעֶזֶר ואביו וגם שְאר הנוֹכְחים.
לאחַר שֶשָכְכָה ההִתרגשות קם הוּרְקָנוֹס, ביקש לדבֵּר וסיפר שתִכנן להדיר אֶת אֱלִיעֶזֶר מהירושה אך כעת יְשַנֶה אֶת הצוואה כך שרק אֱלִיעֶזֶר יִירַש אותו וּשְאר האחים לא יקבלו דבר.
אֱלִיעֶזֶר נד בְּרֹאשו: "לא אבא," אמר, "אַחיי לא צריכים להיפגע, הכֶּסף הזה מַגיע להם על עבודתם הקשָה כל השנים. וּבַאשֶר לי," הוסיף בִּצניעוּת, "אני רק תורה ביקשתי, וּבַקָשָתי מוּלְאָה עד תוֹם."
