דרכו של רבי אליעזר - חלק א'

אליעזר אֱלִיעֶזֶר וַעֲבוֹדַת הָאֲדָמָה

רַבּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוּרְקָנוֹס היה רב ידוע וחכם. אתם ודאי חושבים שהוא למד תורה מאז שהיה ילד קטן, תִתפלאו, אך לא! למען האֱמת, הוא הֵחל ללמוד תורה רק כשהיה בן עֶשׂרים וּשתיים. איך זה קרה, אתם שואלים? מיד תֵדעו.

אביו של רבי אֱלִיעֶזֶר היה אדם עשיר מאוד, הוא היה בעל אדמות רבּות והיו לו פועלים שעזרו לו לטפל בָּאדמות וּבַיְבוּל. בניו - רבי אֱלִיעֶזֶר ואֶחָיו - עבדו גם הם בָּעֵסק המשפחתי.

יום אחד יָצאו אֱלִיעֶזֶר ואֶחָיו לחרוש בַּשָׂדה. אביו של אֱלִיעֶזֶר חילק אֶת העבודה כך: אֶחיו של אֱלִיעֶזֶר חרשו בְּאֵזור ישר ונוֹח, ואִילו אֱלִיעֶזֶר נִשלח לחרוש בַּאֲדמה סַלעית וקשָה. כמה דקות אחרֵי תחילת העבודה הִסתובב האב בין הבנים לִראות איך מִתקַדֶמת העבודה, וּלְהַפתעתו, ראה אֶת בנו אֱלִיעֶזֶר יושב בצד וּבוֹכה. הִתפּלֵא אביו, אחרֵי הכול לא כל יום רואים בחור בן עֶשׂרים וּשתיים בוכֶה. אולי העבודה שביקש ממנוּ לַעשׂות קשָה מדי? "מה קרה?" שאל, "האִם קשֶה לךָ לחרוש באדמה הסַלעית? אִם כך, לֵךְ לחרוש בָּאדמה הנוחה." ואולם גם אז, בִּמקום לעבוד ישב אֱלִיעֶזֶר וּבָכה. עכשיו היה אביו מופתע יותר מִקודֶם, וַאפילו כעס מעט: "מדוע אתה בוכה עכשיו?" שאל אֶת אֱלִיעֶזֶר, ואֱלִיעֶזֶר ענה בִּדמעות: "אני בוכה מִפּנֵי שאני רוצֶה ללמוד תורה ולא לחרוש אֶת האדמה."

אביו כעס מאוד: "על מה אתה מדבר?" נָזַף בו, "אתה בן עֶשׂרים וּשתיים, עכשיו הִתעוררתָ?! אתה אמוּר להתחתן וְלָלֶדת בנים וְלִשלוח אותם לְבֵית הספר. עכשיו תלך ללמוד תורה? כבר מאוחר מדי."

אֱלִיעֶזֶר אֵינוֹ מְוַותֵר

לַמרות הכעס וההִתנגדות של אביו, לא ויתר אֱלִיעֶזֶר על חלומו וּמִדֵי פעם ניסָה אֶת מזלו. יום אחד קם בַּבּוקר ואמר בְּהֶחלֵטִיות לאביו: "דע לךָ שאני מִתכַּוֵון ללכת ללמוד תורה אצל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי."

אביו של אֱלִיעֶזֶר נֶאנח: מה אֶעשׂה עִם הבחור העקשן הזה? אמר בליבו, חשבתי שהוא כבר ויתר על החלום הטיפשי שלו. אני צריך להיות קצת יותר קשוח איתו, כַּנִראה. הִסתכל בו מיוֹאש וּלְבַסוף הֵטיח בו: "היום לא תקבל ארוחת בוקר עד שתחרוש אֶת כל השָׂדֶה!"

אֱלִיעֶזֶר נֶאנח גם הוא והֶחליט לא לריב (אולי חשב שאחרֵי שיקבל ארוחת בוקר, יוכל לחשוב בְּיֶתר בהירוּת). הוא הלך וחרש אֶת כל השֶטח שביקש מִמנוּ אביו לחרוש, אבָל בְּדִיוק אז, כשכּבר דִמיֵין אֶת ניחוֹחַ ארוחת הבוקר הטעימה, קרה דבר לא צפוי: הפּרה שבְּעֶזרתה חָרש נפלה ושברה אֶת רגלה. אֱלִיעֶזֶר יָדע שמֵעַתה לא יוכל לחרוש עוד בְּעֶזרת הפּרה שלו והִרגיש שזֶהו סימָן: עליו להגשים את חלומו! הוא הֶחליט לעזוב הכול וללכת לִירוּשָלַיִם לִלמוד אצל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וּמיד יצא לַדֶרך.

וּמה עִם ארוחת הבוקר? באותו היום הוא לא אכל ארוחת בוקר וגם לא ארוחת צהריים. בעצם, מֵערב שבת עד מוצָאֵי שבת הוא לא אכל כלום. אֱלִיעֶזֶר היה רגיל לְמַטעמים בְּבֵית הוריו העשירים, אך לא הִתיָיאֵש וּמצא שיטה: בַּדֶרך היה מֵרִים גושֵי אדמה ולועס אותם. זה לא אוכֶל, ודאי שלא, אבָל גושֵי האדמה הִשקיטו אֶת הרעָב לִזמן מה, וכך הִצליח להגיע בְּסופו של דבר לִירוּשָלַיִם, לרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי.

ומה קרה לאליעזר בירושלים? על כך תוכלו לקרוא בחלק השני של הסיפור.