אברהם והשטן - חלק א
אַבְרָהָם התעורר לִפנות בוקר. בַּחוץ עדיין היה חשוך, אך קריאת התרנגול בִּישְׂרָה שהבוקר בא. כשהִתיַישֵב, נִזכַּר בְּלב כבד בְּמה שציוָוה אותו אלוהים: עליו לקחת אֶת יִצְחָק וּלְהַקריב אותו. אֶת בְּנוֹ האהוּב! אַבְרָהָם לא שאל שאלות, מה שהאֵל מְצַוֶוה – הוא מְקַיֵים. קם, הִתלַבּש בְּשֶקט ויָצא מהבית על קְצוֹת אֶצְבְּעותיו, שלא להעיר אֶת שָׂרָה. חֶרש-חֶרש נכנס אַבְרָהָם לָאוּרְוָוה והֵכין אֶת חמורו לַמסע.
כשיָצא אַבְרָהָם עִם החמור מִן האורווה, הֵחלה השֶמש לעלות בַּשָמים. על הרֶקע החיוֵור נִראֲתה דְמוּתוֹ של יִצְחָק. גם יִצְחָק התעורר מוקדם, הוא הֵבין שמשהו מיוחד עומד להִתרַחֵש. אתמול חיבק אותו אביו וּדְמעות בְּעֵינָיו... מה הוא מְתַכנן? קולו של אַבְרָהָם קָטע אֶת הִרְהוּרָיו: "יִצְחָק בני! בוא, הכול מוכן לַמסע! יִשְמָעֵאל! אֱלִיעֶזֶר!" קרא אַבְרָהָם והנערים באו בריצה ועָזרו לאַבְרָהָם הַקָשיש להטעין חבילת עצים על החמור. אַבְרָהָם נָטל לַפּיד אֵש, תָחַב לַחֲגוֹרָתוֹ אֶת סַכּינוֹ, וכל החבורה יצאה צָפוֹנה, אל אֶרץ המוֹרִיָה אשר בֶּהָרים.
החמה עלתה בַּמָרוֹם והחוֹם היה כָּבֵד מִנְשׂוֹא, אך אַבְרָהָם, על אף זִקנתו, הִתקַדֵם בִּצעדים נִמרָצים נִשעָן על מקלו, והנערים מיהרו אחריו וניסוּ להשׂיגוֹ. לְפֶתע הופיעה מֵחוּרשת עצים קטנה דמות כְּפוּפה. זה היה זקֵן בַּעל מַראֶה לא נעים: בְּעֵינָיו בָּער ניצוץ מרוּשע, ורֵיח גוֹפְרית נישָׂא סְביבו. למעשֶׂה, לא היה זה איש אֶלָא השׂטן שהתחפש לאדם. בְּלֵב השׂטן בָּערה שִׂנאה לאַבְרָהָם: הוא זעם על שאלוהים בחר בו, ולכן הֶחליט לשַכנֵע אותו לְהַמְרוֹת אֶת פִּי האֵל.
אַבְרָהָם אחז בְּכוח בְּיַד יִצְחָק והִמשיך ללכת בְּמֶרֶץ. השׂטן הלך לְצִדו זמן-מה, וּלפתע שאל: "אֱמוֹר לי, אדונִי, לאן אתה הולך?" אַבְרָהָם לא הִסתַכּל בְּפָנָיו, הִבּיט קָדימה ואמר, כאילו לעצמו: "אני הולך להתפלל!" כְּשֶשָמע השׂטן אֶת התשובה, הִתפַּשֵט חיוך עַרְמוּמי על פָּנָיו: "באמת?" שאל בְּלַעג, "מִמָתַי הולכים להתפלל עִם ערֵימת עצים וְלַפּיד אש וסכין חדה?" אַבְרָהָם ענה בִּמהירות: "כשיוצאים לַדֶרך, לא יודעים כמה מִתעַכְּבים. אולי יעברו יום או יומיים וְנִצטָרֵך לִמצוא אוכל וּלְבַשְלוֹ." צחק השׂטן צחוק מרושע: "חה-חה-חה, אֶת מי אתה מרמֶה?! הלוֹא שמעתי שאלוהים אמר לךָ: 'קח אֶת בִּנך, אֶת יְחידךָ, אשר אהבתָ, וְהַעֲלֵהוּ לְעוֹלָה...' אתה הולך להקריב אֶת בִּנךָ, לִשְחוֹט אותו!" התקרב השׂטן לאַבְרָהָם ולחש: "אַבְרָהָם... הלוֹא אדם טוב אתה. הִסתַכּל בְּבִנך – נער צעיר וְתַם, כמה תפילות הִתפַּללתָ עד שנולד לךָ, וְכָעֵת אתה הולך לשחוט אותו?" דִברֵי השׂטן זִעְזְעוּ אֶת אַבְרָהָם, אך הוא הִתעַקֵש: "הולך אני לקיֵים אֶת דִברֵי בּוֹרְאִי." השׂטן הֶאדים כולו ואמר: "מחר אלוהים יבוא אליךָ בִּטְעָנוֹת שרוצֵח אתה, שֶשָפכתָ אֶת דם בִּנךָ!" אך אַבְרָהָם חזר על דְבָרָיו: "למרות הכול הולך אני לקיֵים אֶת דִברֵי האֵל." הֵבין השׂטן כי אַבְרָהָם נָחוּש בְּדַעתו, והֶחליט לנסות דֶרך אחרת. הוא התגנב לאחור ונעלם.
