פרק 7 - משחקי מרגלים
באחת ההפלגות לפולין לאחר שסיימנו את פריקת המטען הגיע הנתב הפולני כדי להוציא את האוניה מהנמל. יחד אתו הגיעה המשטרה הפולנית גוררת בחור צנום שנראה מסכן למדי. התברר שהבחור היה תרמילאי ישראלי בן קיבוץ, שעבר את הגבול הפולני בטעות ניווט. חצי שנה היה הקיבוצניק בכלא הפולני עד שהוחלט לגרשו לישראל. הפולנים סברו שתפסו מרגל ישראלי, אך לאחר חצי שנה של חקירות ידעו שנתפס טיפש שאינו מודע לסכנות השוטטות בגבולותיהן של מדינות בעלות משטר קומוניסטי.
יצאנו לים. המשטרה ונתב הנמל ירדו לסירה שתחזיר אותם לנמל, ואנו הפלגנו לחיפה (נמל הבית). עשרה ימי הפלגה הפרידו בין פולין לישראל.
בעשרת הימים הבאים למדנו להכיר את חברנו החדש למסע. הפולנים צדקו. הבחור היה טיפש מושלם, ויכול היה לקבל בפולין אזרחות כבוד בעיר חלם.
הנוסע המוזר היה ללא פרוטה בכיסו, שלוש שנים הסתובב בעולם וגם חצי שנה בכלא פולני לא לימדה אותו לקח. לאורך ההפלגה נדנד לכל מי שהיה מוכן להקשיב לו. כל רצונו היה שהאוניה תסטה ממסלולה ושנאפשר לו ירידה בנמל כלשהו באירופה היות ולא סיים עדיין את מכסת הטיולים. תחנוניו גברו כשהתקרבנו למייצר גיברלטר. לפני הכניסה למיצר ישבתי עם קצין הרדיו והחלטנו למתוח את הנוסע הנודניק. בחצות הלילה אמורה הייתה האוניה לעבור במיצר. בתיאום עם רב-החובל, בארוחת הערב לפני המיצר, שידר קצין הרדיו לשלטונות גיברלטר בקשה להוריד נוסע. וכמובן גם אישור לסירת הנתב על איסוף הנוסע בחצות. (שידור זה נשלח ללא אנטנה ונשמע רק בתוך האוניה). הקיבוצניק קפץ בשמחה ורץ תוך שאגות שמחה לארוז את מטלטליו לתרמיל המסעות שלו.
למחרת בבוקר נמצא הנוסע החביב ישן מחוץ למבנה בתקווה גדולה שנתב גיברלטר יגיע. מכאן ועד לסיום ההפלגה השלים הבחור עם העובדה שחלום המשך טיולו בארצות הניכר ידחה למועד אחר.
אך בזאת סיפור הנוסע לא נגמר. בהמשך ההפלגה קיבלנו שינוי יעד והנמל הבא היה תל-אביב. הגענו לנמל ביום שבת בשלוש לפנות בוקר. נמל תל-אביב רדוד ואוניה כמו שלנו איננה יכולה להיכנס, לכן זרקנו עוגן בפתח הנמל. כל המלחים ישנו ורק אני ואותו קצין מכונה שביקר בורשה נותרנו במשמרת עוגן. הים היה שקט. בלי תנועת אוניות בסביבה ואנו ישבנו על הסיפון בציפייה לשמש העולה. אורות תל אביב שימשו תפאורה ללילה שקט בקיץ חם. הנמל הרדום מלא בספינות דייג שנקשרו אחת לשניה ויצרו יער של תרנים הכל נראה כציור נוף רגוע.
לפתע הבזיק רעיון במוחו החולני של קצין המכונה להעיר את ידידנו הנוסע. מיד התגייסנו למשימה וניגשנו למבנה הירכתיים שם התגורר בבדידות הנוסע. הערנו את הבחור והודענו לו כי משטרת הנמל מבקשת ממנו להתייצב בחדר-האוכל של הצוות. למרות שהשעה הייתה ארבע בבוקר זינק הנוסע לתוך בגדיו, (שלא נראו טוב לאחר עשרה ימים ללא כביסה) אסף את מטלטליו ורץ למבנה במרכז האוניה לפגוש את השוטרים. לאחר שנואש מחיפושיו חזר אבל וחפוי ראש לחדרו להמשיך את שנתו. השמש זרחה, ובשעה תשע בבוקר הגיעו סוף סוף שלטונות הנמל והמשטרה וביקשו להיפגש עם הנוסע. הפעם נשלח מלח להעיר את הברנש. הנוסע סירב לקום, גרש את המלח וצעק שמספיק לסדר אותו פעם אחת ביום. בסופו של דבר נאלצו השוטרים לגשת בעצמם להעיר את הנוסע ולמותר לציין הם עשו את מלאכתם לא בעדינות רבה. לאחר זמן לא רב השלטונות גמרו לבדוק את הרשומות באוניה וחזרו לנמל כשהם לוקחים איתם את הנוסע המוזר.
