פרק 6 - איך ניצל כבוד הצוות
החובל הראשוןב'קדמה' היה בחור קשוח שהגיע לקצונה דרך כל השלבים מנער סיפון, מלח, מלח כשיר, רב-מלחים וקצונה. את עבודת הסיפון הכיר על בורייה וקשה מאוד היה לעבוד עליו. מדי בוקר היה רב-המלחים מתייצב בגשר ויחד עם הראשון היו מחליטים על עבודות הסיפון לאותו יום. הראשון שהיה בעל ניסיון רב בעבודות הסיפון וידע להפיק את המרב מעבודת הצוות לא היה כמובן חביב על צוות הסיפון, שעבדו קשה במשך ההפלגות לאורך השנה שהפלגנו יחד. ראיתי את השינוי שחל אט-אט באוניה. כל הפלגה איבדה האוניה משכבות החלודה שצברה ונראתה יפה יותר. צוות הסיפון לא קיבל את השינוי בשמחה גדולה. שינוי זה היה תוצאה של עבודה רבה גם בתנאי מזג אוויר קשה וסערות. גם רב-המלחים לא רווה נחת. מצד אחד היה הוא אחראי על ביצוע העבודה ומצד שני לא הצליח לתת הטבות לצוות, בחופשות בנמל או ברישום שעות עבודה נוספות מעבר לשעות שעבדו באמת.
אני התיידדתי עם הקצין הראשון למרות שעבדתי שמונה שעות מדי יום בסיפון, לאחר משמרת גשר של ארבע שעות מדי לילה. למדתי רבות מהקצין הראשון וראיתי בזה דרך נכונה להכשרתי לקצונה, הראשון שיתף אותי בתוכנית העבודה, מדי פעם היה שולח אותי לפינה אחרת באוניה ואומר לי: "ראה, בירכתיים עובדים שני ספנים במכונות להסרת חלודה. הותיק שביניהם מנמנם מאחורי הארובה ואילו הצעיר ממשיך בעבודתו". הלכתי לירכתיים ולתדהמתי מצאתי את המלחים בדיוק בתנוחות שתוארו על ידי הקצין. האיש ידע בדיוק את מצב הצוות, גם כאשר לא היה לו קשר עין אתם.
כאשר הגענו לבלגיה נקשרנו לרציף. רב-החובל והראשון החליטו שהושלמה המלאכה והאוניה נראית כמו יאכטה ולא כמו אוניית מטען. ולכן מגיע לצוות הסיפון שעמל במלאכה פיצוי מתאים. משהו לאות הערכה על העבודה הקשה.
הוחלט לארח את צוות הסיפון בקורסל (בר מפורסם בקהילת הימאים באנטוורפן העיר). הצוות הוזמן ונקבעה שעה לאירוח. לקראת האירוח לבשתיג'ינס ויצאתי בצעד קל לעבר תחנת האוטובוס הנוסע למרכז העיר. נסעתי לתחנת הרכבת שבמרכז, ומכאן לקורסל המרחק היה קטן. הגעתי לבר ונכנסתי פנימה בצעד בוטח ואז קפאתי במקומי. נשענים על הדלפק העמוס בקנקני בירה עמדו רב-החובל והקצין הראשון, ואלו מאנשי הצוות לא נראה איש בסביבה. ניסיתי להתחמק החוצה, אך איחרתי את המועד. הראשון קלט אותי במבטו והזמין אותי בקולו הרועם לחבור לחוגגים. "אתה רואה " אמר לי "אני מזמין את הצוות ואיש לא מראה את פניו בבר". בלית ברירה הסכמתי לקביעת העובדה, אכן הייתי היחיד מכל צוות הסיפון שהגיע. נאלצתי ללגום לבד את כל קנקני הבירה שנערמו על הדלפק להצלת כבוד הצוות שכעס על הקצין הראשון.
למען האמת כבר אחרי מחצית כמות הקנקנים הרגשתי בעיות קלות ביציבות. רב-החובל והראשון הבחינו כנראה בשינוי שחל בי והתעקשו שנחזור יחדיו לאוניה. בדרך עצרנו באחת החנויות לאוכל מהיר והקצינים הזמינו כריכים. לפני שעמדתי על המזימה תקעו בידי אחד הכריכים. "מה מכיל הכריך"? שאלתי. המילוי נראה לי מוזר, "אכול"! הייתה התשובה הסברים אחר כך. נגסתי בכריך. טעמו היה כמעדן בשרי. בדרך לאוניה קיבלתי הסבר מפורט על סטייק טרטר, שהינו בשר סוס טחון בלתי מבושל, ספוג בתבלינים וביצה חיה מפארת אותו למעלה. אני לא בטוח שלו היה מצבי אחר הייתי מנסה אתה'מעדן' הזה.
