פרק 5 - תקרית המחסן
באחת ההפלגות הגענו להלסינקי בירת פינלנד.
שהינו בהלסינקי כשבוע. ביום הראשון ירד שלג וכיסה את העיר במעטה לבן, ובהמשך הטמפרטורות היו כעשרים מעלות מתחת לאפס והשלג לא נמס. כדי לשמור על כבישים פתוחים לתנועת מכוניות העמיסו עובדי עיריית הלסינקי את השלג למשאיות ופינוהו אל מחוץ לגבולות העיר. התוצאה הייתה בוץ בכבישים ומדרכות עמוסות שלג לבן. מכירת משקאות חריפים אסורה בהלסינקי ועם זאת, נראו שיכורים רבים מחליקים כל צעד שני בשלג.
שוטרי המכס הקפידו מאוד על כמות המשקאות המכילים אלכוהול שהוכנסו למדינה. כל ימאי רשאי היה להחזיק לשימושו לא יותר מבקבוק אחד, לכן בכניסת האוניה לנמל עברנו ביקורת מכס.
המוכסים עברו בקבינות כדי לבדוק את כמות המשקאות שבידי הימאים. כשהגיעו המוכסים לאחת הקבינות ודפקו בדלת, נבהל הימאי המתגורר באותה קבינה וזרק את עודף בקבוקי המשקה שהיו בידיו דרך החלון לים. רק לאחר זאת פתח את הדלת למוכסים. קציני המכס שחיכו זמן רב מעבר לדלת חשדו באותו ימאי והתחילו בחיפוש אחר המשקאות. משלא נמצא דבר הציץ אחד המוכסים מבעד לחלון וגילה את פועלי הנמל עומדים על הקרח וחוגגים עם מלאי המשקאות שירד מהשמים. כמובן שהימאי העבריין נקנס.
מאוחר יותר, כשגמרנו לפרוק את מטען ההדרים שהובלנו, צריך היה לנקות את המחסנים בלילה לקראת העמסת שקי סוכר בבוקר שלמחרת. חולקנו לצוותים, כאשר כל צוות היה אחראי לניקוי מחסן אחר.
בחלקם התחתון של המחסנים האחוריים, לאורכם ובמרכזם, הייתה מנהרה סגורה בה עבר ציר המדחף של האנייה. מנהרה זו יצרה מחיצה בין שני צידי המחסן בגובה של שני מטר. כשישה מטר מעל רצפת המחסן, הייתה רצפת ביניים שאותה סגרו לאחר העמסת המחסן התחתון והיא יצרה מחסן עליון. הצוות שלי כלל נער סיפון ומלח בכיר. קיבלנו לניקוי את המחסן האחורי ונער הסיפון הוריד מנורה למחסן שהיה חשוך. ראשון ירד המלח הבכיר, כשאני יורד אחריו בסולם הקבוע במחיצה שבין המחסנים. נער הסיפון הוריד את המנורה עד קרקעית המחסן כך שהאור נבלע בין מכסה המנורה ורצפת המחסן והותיר הילת אור לכמה סנטימטרים מסביב למנורה. המלח הגיע לקרקעית ונעלם בחשיכה. לא הבנתי מדוע אינו מרים את המנורה כדי להאיר את המחסן. הגעתי אחריו לרצפת המחסן, צעדתי לאחור כדי להרים את המנורה. לפתע מצאתי את עצמי צונח למטה ממש כמו בסרטים המצויירים כאשר לדמות נגמרת האדמה מתחת לרגליה.
רגע לפני הנחיתה הקשה עוד הספיקה לחלוף במוחי המחשבה: האם אני נופל מסיפון הביניים לקראת מוות ודאי מגובה 6 מטרים? אלא שהדרך לרצפה הייתה קצרה וכואבת ומצאתי את עצמי שוכב ליד המלח שנפל לפני. הלה, ששכב סמוך למקום בו נחתתי, נבהל מהמחשבה שנער הסיפון היורד ייפול גם הוא, והפעם עליו, פתח בצעקות אזהרה: אל תיפול עלי! נער הסיפון שמע את הצעקות, הרים את המנורה, האיר את המחסן ופרץ בצחוק פרוע.
מחבלות הנפילה לא יכולנו לקום ובקשנו ממנו להזעיק עזרה. "לא צריך" ענה הנער "תנוחו. אני אנקה את המחסן". "עזוב את המחסן" גערנו בו "לך להזעיק עזרה!" נער הסיפון פנה לעבר המבנה ואנו נותרנו שרועים על רצפת המחסן. במהרה פגש הנער את רב-המלחים וניסה לדווח לו על התקרית, אלא שבכל פעם שניסה לדבר פרץ בצחוק אדיר.
לבסוף הצליח, בין פרץ צחוק אחד למשנהו, למסור לרב-המלחים שנפלנו למחסן. רב-המלחים קפץ ממקומו "מה כל כך מצחיק בנפילת אנשים למחסן?" שאל ורץ מהר למחסן. בינתיים התאוששנו מעט מהנפילה. המלח הבכיר נפגע קשה ממני. הוא עלה בכבדות וכיוון שלא היה כשיר להמשכת העבודה, התגייס רב-המלחים לעזור לנו בניקוי המחסן. נער הסיפון צריך היה מדי פעם להפסיק את עבודתו היות ולא עמד בפרצי הצחוק שעלו ופרצו מקרבו. למותר לציין שרב-המלחים ואני לא היינו שותפים לעליצות והתמקדנו בניקוי המחסן.
