פרק 4 - ההפלגה באוניה 'קדמה'

ל'קדמה' עליתי כקדט בודד והתנאים השתנו. אמנם המשכתי לגור במגורי הצוות ולעבוד בסיפון כמלח לכל דבר, אך לאחר העבודה אכלתי בחדר-האוכל של הקצינים ומועדון הקצינים היה לשירותי. גם כאן הייתי תחת חסותו של הקצין הראשון אלא שהבחור למרות שהיה קשוח לימד אותי פרק בהלכות ימאות. באחד הימים בעת שהאוניה הייתה רתוקה לרציף באחד מנמלי אירופה, שלח אותי הקצין הראשון להשגיח במחסן שבו עבדו פועלי הנמל. ה'ראשון' ביקש ממני לרשום את המפרט הרשום על הארגזים שניזוקו. "איך"? שאלתי אותו "אינני יודע אנגלית והכיתוב על הארגזים הוא באנגלית". "אל חשש" הרגיע אותי הקצין. "פשוט תצייר את הכתוב". שמח וטוב לב ירדתי למחסן ומאוד התרשמתי מהדרך הקלה ללימוד אנגלית. לא עבר זמן רב ואחד הארגזים נשמט מהמנוף ונחת בריסוק על רצפת המחסן. מיד עצרתי את העבודה לחצי שעה עד שהצלחתי לצייר את הכתוב וניגשתיל'ראשון' לדווח על המאורע. הראשון לקח את הכתוב ופרץ בצחוק פרוע. "מה קרה"? נזעקתי, "ארגז מתרסק במרכזו של המחסן ואתה צוחק"? עברו כמה דקות עד שהצליח להתגבר על פרץ הצחוק ושאל אותי האם יודע אני מה כתוב בפתק שמסרתי לו. "מובן", עניתי, "כמו שביקשת: המפרט הרשום". "לא", צחק הראשון. כתוב בפתק: "handle with care" (להרים בזהירות). אינני מבין איך קורה שקדט שויתרו לו על בחינה באנגלית איננו מתגבר על כיתוב פשוט כמו זה. באחת ההפלגות באוניה 'קדמה'. הפלגנו לצפון אירופה ומדי הפלגה פקדנו את נמל גדנסק בפולין. הפלגנו בתעלה האנגלית (הים בין אירופה לאנגליה) ובמקום לעבור בים הצפוני, קיצרנו את דרכנו וחצינו את תעלת קיל. זאת תעלה שנחפרה בגרמניה המתחילה בעיר קיל ונגמרת בים הבלטי. התעלה גבוהה מן הים לכן כל אוניה שנכנסת לתעלה עוצרת ונקשרת לפני שער. שער נוסף נסגר מאחוריה כך שהאוניה נמצאת בבריכה סגורה. משאבות מזרימות מים לבריכה זאת עד שמעלים את האוניה לגובה המים בתעלה. ברגע הנכון פותחים את השער הקדמי והאוניה מפליגה בתעלה. בצד השני התהליך הפוך ומורידים את האניה לים הבלטי. הפלגנו בים הבלטי צפונה והתחלנו מתנגשים בגושי קרח. הגושים הלכו וגדלו וכל התנגשות בהם ממש עצרה את האוניה, כשהמלחים היושבים בחדר-האוכל נופלים מהכיסאות מחמת ההתנגשות. עד שהקרח עטף את האניה לחלוטין ועצרנו בהמתנה לשוברת קרח. עליכם לדעת שבכל כניסה ויציאה מהנמל מקבלת האוניה נתב (רב-חובל מקומי המכיר את הנמל). בדרך כלל היה הנתב מגיע לאוניה בסירה. כאן הנתב הגיע ברכיבה על אופניים ללא צמיגים כשהוא נוסע על פני הקרח. שוברת קרח שהגיעה זמן קצר לאחר הנתב, יצרה תעלה בקרח, ואנו הפלגנו בעקבותיה לתוך הנמל. זרקנו חבלים לרציף והתחלנו להיצמד אליו. נותר עדיין קרח בין האוניה לרציף ופועלי הנמל הסיטו את הקרח שנשבר לצידי לאוניה עד שנצמדנו לרציף. פולין הייתה מדינה קומוניסטית והשלטונות חששו מאזרחים שניסו לברוח מהמדינה, לכן הייתה שמירה על כל אוניה שעמדה בנמל. הימאים צריכים היו לקבל היתר מיוחד כדי לרדת לחוף. חובה היה על הימאים היורדים לחוף להתייצב באוניה לפני תום יממה מרגע שעזבו את האוניה. אחד מקציני המכונה באותה עת היה בחור שנולד בפולין ניצול שואה. קצין זה רצה מאוד לבקר בעיר מולדתו ורשה. אך ורשה הייתה רחוקה מהנמל ועשרים וארבע שעות לא הספיקו לו לנסיעה. לכן ביקש מהשלטון המקומי אישור חריג ואף קיבל את מבוקשו. הבחור עזב את האוניה נרגש מהחויה הצפויה לו ונסע לורשה הבירה. יומיים לאחר נסיעתו חזר הקצין בשעת בוקר מוקדמת, מזג האוויר היה מלווה ברוחות קרות ושלג כבד. השוטר הפולני ששמר על הכניסה לאוניה בדק את אישורו של הקצין. כיוון שלא נתקל באישור חריג בפעמים הקודמות, חשד באמינות האישור. קצין האוניה רצה להסביר לשוטר ודיבר איתו פולנית שוטפת, מה שהחמיר את חשדו של השוטר שחשש שמא אזרח פולני מנסה לברוח מארצו ובתגובה כפת את ידיו של הקצין באזיקים. קצין האוניה המשיך וטען ששייך הוא לצוות האוניה. אחד משומרי האוניה נכנס פנימה, העיר את החובל הראשון וביקש ממנו לזהות את החשוד. החובל הראשון לא שמח לעזוב מיטה חמה ולצאת לשלג בחוץ. באי רצון מופגן לבש את בגדיו, יצא לשלג, וראה את קצין המכונה כפות באזיקים. רוח לצון קפצה עליו והוא אמר לשוטרים כי אינו מכיר את האיש וחזר למבנה החם. לאחר דקה כשיצא שנית לשלג, הספיק בקושי לעצור את השוטרים שגררו את קצין המכונה המסכן למכונית השרד שלהם בדרך לכלא. היחיד שלא צחק מבדיחה זאת היה אותו קצין מכונה.