פרק 3 - הפלגה ראשונה

ביום בהיר אחד קיבלתי שוב זימון לחיפה והפעם להפלגה. ארזתי את תרמיל המסעות שלי והתייצבתי בבית "צים", שם התאספנו עשרה צוערים מוכנים להפלגת הבכורה. נלקחנו במרוכז למשרד התחבורה ומשטרת הנמל לסידור הניירת, ועלינו לאוניה שנשאה את השם "שקמה" והפליגה למערב אפריקה. התמצאות במרחב האוניה אינה דבר פשוט. כל הקומות זהות: מסדרון מלבני ושתי שורות של דלתות תוחמות אותו. שובצנו לחדרים (קבינות בשפת הימאים), כל קבינה שבמקור נבנתה לימאי בודד הותאמה לקיבולת של שלושה פרחי קצונה. החובל השלישי הוא קצין הסיפון בדרגה הנמוכה ביותר, זאת הדרגה שאליה היינו אמורים להגיע בתום הקורס ולאחר בחינות ההסמכה. באניה מזהים את הימאים לפי דרגתם. רב-חובל (נקרא בדרך כלל זקן ללא קשר לגילו וזאת כשאיננו בסביבה), עוזריו הם החובל הראשון המכונהצ'יף החובלים השני והשלישי נקראים פשוט "שני" או "שלישי" כל זה אמור לקציני הסיפון. ישנם כמובן גם קציני מכונה, מכונאים, סיפונאים, קצין רדיו, ועובדי משק. 'השלישי' קיבל אותנו על הרציף והדריך אותנו לאוניה. ומרגע שעלינו לאוניה דבק בנו הכינוי "קדטים" במקום השמות שנתנו לנו הורינו ושהורגלנו בהם עד לאותו יום. 'השלישי' הוביל אותנו לקומה העליונה- "הגשר" בשפת הימאים. כל הקומה היא אולם אחד, חלונות בחזיתו ובצדדיו. 'הגשר' משובץ במכשירי ניווט והגה גדול ממדים ניצב במרכזו. שם נפגשנו עםהצ'יף, בחור צנום לבושבג'ינס, חולצה לבנה עם דרגות על הכתפיים וכובע קצינים מפאר את ראשו. לאחר שאנוה"קדטים" ישבנו על רצפת הגשר מתחת לחלונות, פסעהצ'יף לאורך הגשר, מדי פעם עצר, הביט בנו ארוכות, גרד בסנטרו, חילק אותנו לקבוצות ופנה להמשיך בצעידתו. אפשר היה לחוש כי משימה זאת חשובה לו מאוד. קבוצה לא מאוישת כראוי עלולה כנראה לגרום נזק בלתי הפיך לאוניה. לכן חזר ובחן את הקבוצות ושינע קדטים מקבוצה לקבוצה עד שבטוח היה כי אין טוב מזה. כשגמר מלאכתו טיפס וישב על כסא הפיקוד השמור לשימושו של רב-החובל, סוקר ארוכות את האופק על אף שהיינו רתוקים לרציף. מבטו חזר לקבוצות והבעת סיפוק התפשטה על פניו אך רגע לפני ששחרר אותנו חילק את הקבוצות פעם נוספת ואז נשלחנו לעזור בניתוק האוניה מהרציף. קבוצה לחרטום והשניה לירכתי האוניה. אני סווגתי כנראה כעילית הקדטים ונשלחתי לחרטום שם צריכים מיומנות גדולה יותר. בחרטום קיבל אותי רב-המלחים כמלח לכל דבר, העמיד אותי בעמדת כוננות לשחרור חבלי האוניה. ה'ראשון' הגיע בחולצתו הלבנה, שלושה פסי זהב נישאים בגאווה על כתפיו וכובע מצחייה לבן לראשו. טיפס על מדרגה במעקה החרטום, הצמיד מכשיר קשר לאוזנו וסינן פקודות לרב- המלחים. זה האחרון זינק והעביר לצוות את הפקודות בצעקות רמות תוך שהוא מאשר ביצועםל'ראשון'. התחלתי לעזור לצוות למרות שלא ידעתי מה בדיוק צריכים לעשות. הפקודות ניתנו באנגלית מקצועית ולא היה לי מושג מה בדיוק צריך לבצע. כנראה שתפקדתי היטב והקצין הראשון נראה מרוצה מהתוצאות, הפנה לנו עורף וחזר לגשר הפיקוד. המלחים בניצוחו שלה"בוסן"-כינוי לדרגת רב-מלחים, קיבעו את העוגנים ואנו הקדטים שלשלנו את החבלים למחסן מתחת לסיפון החרטום. לאחר שסיימנו את המשימה היינו כבר בים הפתוח. הגלים התרוממו והתנפצו על חרטום האוניה. מתנודדים ורטובים נסוגנו למבנה וצורפנו רשמית לצוות האוניה. הקצין הראשון שנולד בטבריה גילה שאני חבר קיבוץ מעמק- הירדן וצירף אותי כמלח משמרת במשמרת הלילה שלו. תפקיד מלח המשמרת הוא לעזור לקצין בזיהוי אוניות באופק. אדם נוסף בגשר בשעות הלילה, להזעיק עזרה באם נפגע הקצין במהלך המשמרת. עליתי לגשר מהמדרגות שמחוץ למבנה (המדרגות הפנימיות שימשו את הקצינים בלבד). תפסתי את מקומי בפינת הגשר, 'הראשון' הגיח לגשר החשוך, הקצין השני העביר לו את המשמרת ועזב. נותרנו רק שנינו בגשר הדומם והחשוך. הקצין הסתובב בגשר כנמר בכלוב. מדי פעם עצר, שלח מבט ממושך לעבר החושך בחוץ או למכשיר כל שהוא, לאחר עיון במסך הרדאר פנה ושאל האם אינני רואה אניה באופק? עניתי בשלילה והקצין החל לרדת על הקיבוצניקים בכלל ועלי בפרט. מאוחר יותר הבחנתי באור באופק. הודעתי לקצין והוא קפץ כמוצא שלל רב. "מה"? "אמרתי לך שיש שם אניה"! זמן מה לאחר מכן נכנס הקצין לחדר המפות הצמוד לגשר. בהזדמנות זאת ניגשתי למסך הרדאר וראיתי אניה בטווח של כחמישים קילומטר. למעשה האוניה הייתה מעבר לאופק ולא ניתן היה לראותה ללא מכשור מתאים. חזרתי לעמדתי , הקצין חזר מחדר המפות ושאל: "נו יש אוניות"? כן עניתי והצבעתי לכיוון האוניה שזיהיתי ברדאר. ה'ראשון' נדבק לחלון דקות ארוכות ואף בדק את האופק בעזרת משקפת. כשלא ראה דבר נעזר ברדאר ופלט שריקת התפעלות. "שמע" אמר לי בהערצה "יש לך ראיה טובה". לאורך ההפלגה היו לנו עימותים נוספים. כמו למשל: לאחר חניה בנמל לאס-פלמאס באיים הקנריים שאל אותיה'ראשון' איזה טובין קניתי בחוף. בתחילה ניסיתי להתחמק מתשובה אך נראה היה שהוא איננו מוכן לוותר. סיפרתי לו אם- כן על הקניות הדלות אותן יכולתי לבצע עם מעט הדולרים שהיו ברשותי. הבחור התעניין מאד במחירים ולאחר כל מחיר פלט בשביעות רצון: "דפקו אותך"! החלטתי להשיב לו כגמולו ושאלתי אותו מה הוא קנה. ה'ראשון' סקר אותי בחשיבות וענה: "קניתי לקס (דג גדול אדמוני הנחשב למעדן) אתה יודע מה זה לקס"?, "ברור שיודע אני לקס מהו" עניתי (היה זה זמן רב לפני שטעמתי מעדן זה) "אנו מקבלים זאת לארוחת בוקר בקיבוץ". "לא" נזעקה'ראשון' "אתם מקבלים חיקוי מזויף. אני קניתי באריזות עץ"! "גם לחדר-האוכל בקיבוץ מגיע הלקס באריזות עץ" הייתה תשובתי לבחור הנסער. בסיום ההפלגה נבחנו על החומר שלמדנו. מתוך קבוצת הקדטים שמנתה אחד עשר בחורים, נשארנו רק שניים שהתקבלו ועד לפתיחת בית- ספר צף לקצונה הפלגתי כקדט בודד באוניה "קדמה".