×

Utilizziamo i cookies per contribuire a migliorare LingQ. Visitando il sito, acconsenti alla nostra politica dei cookie.


image

Israeli TV shows, שרגא בישגדא עונה 3: נחום גוטמן

שרגא בישגדא עונה 3: נחום גוטמן

"יש כמה דברים שתמיד כדאי לדעת,

"כמו למה למשל הכיכר לא מרובעת.

"ומה ההבדלים בין שוקולד לשוקולדה

"או למה מצמידים לשם כמו שרגא את בישגדא?"

מי המציא את החשמל? -מי ביית את הגמל?

מי צייר את המונה ליזה? -מי הגה מילה כמו גלידה?

מי טיפס על ראש ההר? -ומי גר בזנזיבר?

מי בנה מגדל בפיזה? -מי זאת אימא של עליזה?

"מוכנים שם בנגב, מוכנים כבר בגליל?

"זה תכף בא, שלוש, ארבע והנה זה מתחיל."

נחמד פה!

שלום וברוכים הבאים ל"בלוג של שרגא", זה אני.

היום אני נרגש מאוד בגלל מחר, כן.

מחר הבניין שלנו בן 20 שנה והחלטתי שצריך לחגוג לו יום הולדת.

למה לא, מה יש? חלק מהדיירים לא מבינים

למה צריך בכלל לחגוג לבניין יום הולדת, אבל אני לא מבין למה לא!

למדינה יש יום הולדת? נכון, יום העצמאות.

לאילנות יש יום הולדת? נכון, ט"ו בשבט, חג לאילנות!

לשרגא חוגגים? ברור, ביום ההולדת שלי חוגגים

ומביאים הרבה מתנות, אז למה לא לבניין שלנו

שאנחנו כולנו כל כך אוהבים עד כדי כך שאנחנו גרים בתוכו כל יום?

הבעיה היחידה שאני לא יודע מה להכין לטקס יום ההולדת של הבניין.

מה אני אעשה?

עוגה? עוגה עם נרות. אה, יש בעיה.

הבניין לא יכול לעשות פו ולבקש משאלה.

אז מה, מה עוד? אה, אולי נשים זר יום הולדת על הגג.

לא, לא, הזר יעוף, הוא יעוף ברוח!

נקשט את הבניין, זהו, זהו, זהו, נקשט אותו, זה בטוח.

מה עוד? אבל צריך עוד משהו, עוד משהו.

בדרך כלל אני טוב מאוד בזה, אבל דווקא עכשיו אין לי רעיונות.

מה לעשות ביום ההולדת של הבניין, מה? -לי יש!

לי יש מאוד גם לך, עליזה! -יש לי רעיונות

ויש לי הצעה לאדם הנכון שיכין את הטקס.

מי זה האדם הנכון, עליזה? -אמרת בעצמך, עליזה. זאת אני.

הדיירת הכי ותיקה בבניין שנכנסה לגור בו כשעוד לא היו מדרגות,

כשהירח עוד טפטף עלינו וחדר הזבל עוד היה ערמה של חול.

אח, היו זמנים. -באמת מאוד מאוד מרגש, עליזה,

אבל אני הוא זה שהחליט שיהיה יום הולדת לבניין.

נו, אז מה? -לכן אני אכין את הטקס.

תשמע, אתה הגעת לבניין שנתיים אחריי, שרגא. -כן.

אתה זוכר שהשכנים בקומה שבע עשו מסיבה רועשת

ואחת השכנות, לא זוכרת בדיוק מי, הזמינה משטרה?

לא, אני לא זוכר. -אתה לא? אני זוכרת כי הייתי שם. אח, היו זמנים.

ואתה זוכר שהייתה הצפה בביוב? כי אני...

כי דיירת אחת, לא זוכרת מי, זרקה את השאריות של החמין לאסלה?

לא, אני לא זוכר דבר כזה. -אני זוכרת! כי אני הייתי שם.

טוב, טוב, טוב, טוב, הבנו! את היית פה, את היית שם, היית בכל מקום,

אבל אני הוא זה שהחליט שיהיה יום הולדת לבניין

ואני אכין את הטקס. -כן, אבל מה תכין?

בעצמך אמרת, אתה לא יודע מה להכין, ובצדק.

אין לך את האיכויות הנחום גוטמניות שצריך בשביל להכין כזה טקס.

איזה איכויות? -נחום גוטמניות, על שם נחום גוטמן.

הוא היה יודע לספר יפה את הסיפור של הבניין שלנו

וגם בטח היה מוסיף כמה ציורים יפים.

טוב, בסדר, בסדר. באיזו קומה הוא גר?

כשהוא גר, הוא גר בנווה צדק. הוא היה בקומה שנייה.

להתראות! -להתראות!

רגע, עליזה, עליזה! לאן את הולכת? -מה זה עניינך?

רק שלא תכיני בטעות את הטקס, בסדר?

בינינו. -כן? -לחגוג יום הולדת לבניין זה רעיון קצת מטופש.

קצת מטופש... הלו! קצת מטופש, אה?

פתאום זה רעיון קצת מטופש. קודם מתלהבת

ומנסה לקחת לי את תפקיד המארגן ואחר כך קצת מטופש.

ברור שזה תכסיס, אני מיד קלטתי אותה.

היא רוצה שאני לא אחשוד ובינתיים היא תכין יחד עם הנחום גוטמן הזה

את הטקס במקומי.

אני חייב, אני חייב, אני חייב לחשוב על איזה רעיון,

רעיון טוב ליום ההולדת, מה זה יכול להיות, מה יכול להיות?

יש לי רעיונות הרבה יותר טובים משל עליזה, זה בטוח. אני יודע מה!

אני יודע מה, כל דיירי הבניין יקיפו את הבניין במעגל

וישירו לו, "עוגה, עוגה, עוגה, במעגל נחוגה..." עוגה, עוגה!

יו! איך לא חשבתי על זה? אני אכין עוגת יום הולדת גדולה

בצורת בניין עם חלונות.

רגע, אבל למי ניתן את העוגה? הבניין לא, לא אוכל עוגות.

כן! -הי, שרגא. -מי זה?

זאת אני. -אה, נטע. באת בדיוק בזמן.

את חייבת לעזור לי להכין את הטקס לכבוד יום ההולדת ה-20 של הבניין.

מה, מי חוגג יום הולדת לבניין? איזה רעיון מוזר.

אה, זה רעיון שלך? -כן. -הייתי צריכה לנחש. -ודאי שזה רעיון שלי, אבל...

בגלל זה כל כך מרגיז אותי שע...

שעליזה מנסה להשתלט לי על הרעיון.

היא רוצה להשתלט על הטקס והיא עוד נעזרת בנחום גוטמן

שהוא כנראה טוב בדברים האלה.

מה? נעזרת בנחום גוטמן? -כן, כן, מכירה אותו?

בטח שאני מכירה אותו, כל ילד מכיר את סופר הילדים והצייר נחום גוטמן.

אני לא ילד. -כן, אבל...

שמעת אם הוא הספיק להכין משהו לטקס יום ההולדת של הבניין?

שרגא, הוא נפטר לפני יותר מ-30 שנים.

יו! אז צריך להגיד את זה לעליזה.

הוא היה אחד הילדים הראשונים בעיר תל אביב לאחר הקמתה

והפך לצייר וסופר שתיעד את העיר תל אביב

והתושבים הראשונים שלה, בציור ובסיפור.

גדול, גדול, זה בדיוק מה שאני צריך על הבניין שלנו.

סיפורים וציורים ושירים שיספרו את סיפורו של הבניין.

איך, איך הוא עשה את זה?

אה, תשאל את סבתא של דודה שלי שאהבה תפוזים.

והיא תספר לנו? -לא היא, אבל אחותה שאהבה אבטיחים, תספר.

אבטיחים, מה קשור אבטיחים עכשיו?

הו, איזו תמונה נהדרת. אישה אוכלת אבטיח

באמצע החולות שעליהם נבנית עיר ואם בישראל.

לא לזוז, גברתי, אנא, לא לזוז. אני חייב, אבל חייב לצייר אותך.

לצייר אותי, למה אתה רוצה לצייר אותי?

כי את אוכלת אבטיח קר על החולות הלוהטים של תל אביב,

זה אומר הכול, קיץ, שמש, אבטיח, תל אביב.

גן עדן! -גן עדן, אתה מתכוון לחולות השוממים האלה?

יום אחד, יקירתי, כשתל אביב תהיה עיר גדולה וחשובה,

מרכז של תרבות ומסחר עם המון מגדלים גבוהים,

יסתכלו על הציורים שלי וייזכרו בתל אביב שכולה הייתה בנויה

סביב אישה אחת שאכלה אבטיח על החולות שבאמצע העיר.

בתל אביב יהיו מגדלים? מצחיק מאוד.

החולות האלה יהפכו לעיר גדולה? נו, באמת,

מרכז של תרבות? אתה בדרן.

איזה אבטיח מעולה, רוצה ביס? -לא, אני לא אוהב כל כך אבטיחים,

אני יותר טיפוס של תפוזים. יש לך אולי תפוז?

אה, לא, מצטערת. אבל אם תיקח בגבעת החול השלישית ימינה,

יושבת שם אישה שדומה לי, יש לה תפוזים, בקש ממנה.

דומה לך? -כן. -יכול להיות שהיא אחותך?

לא, לא, לא, לא. היא אחותה של סבתא של דודה של נטע, למה?

אה. להתראות, אישה יקרה.

איזה יופי, הדג הזה והסוסים האלה.

הנה איש על חמור, את רואה אותו פה? -כן. -זה גדול.

שרגא, אני ממש מתחילה לאהוב את הרעיון של לחגוג יום הולדת לבניין

כי זה ממש חשוב שאנשים יתעדו את המקום שלהם

כי הוא כל הזמן מתפתח ומשתנה עם הזמן. -בדיוק! רגע.

אז אולי גם אני צריך להכין איזה מין ספר כזה

שיספר את סיפורו של הבניין שלנו? -כן.

נחום גוטמן כתב וצייר את הספר הזה

לכבוד יום ההולדת ה-50 לתל אביב.

יו, בבקשה!

האיש הזה חושב בדיוק כמוני. -כן.

הוא קרא לספר... -"עיר קטנה ואנשים בה מעט". -נכון מאוד,

והוא תיאר בספר כל מיני אירועים קטנים ויום-יומיים

בחיים של התושבים הראשונים של העיר תל אביב

כמו למשל הקונצרט הראשון או ריב השכנים הראשון.

כבר הכנתי! -כבר הכנתי מאוד גם לך, עליזה!

במקרה הכנתי 30 עותקים של חוברת

שנקראת "בניין גדול ודיירת מיוחדת בו אחת".

רגע, רגע, רגע, הכנת ליום ההולדת של הבניין

חוברת על עצמך? -על מה שחשוב.

ואני מתעדת בחוברת כל מיני אירועים מחיי הבניין

דרך עיני השכנה המיוחדת שגרה בו. -אח, זה מעצבן!

אמרתי לך, עליזה, שאני הוא זה שמארגן את הטקס, לא? -נכון.

נכון. מה את עושה שם? תפסיקי עם זה, מה את כותבת?

מתעדת ריב שכנים. אתה שכן שלי, לא? -כן, למה?

אנחנו רבים? -אנחנו רבים מאוד, אז?

מתועד, ריב שכנים בבניין לחוברת שלי.

או! אני לא מאמין, עליזה תחלק לשכנים חוברת ולי עדיין אין כלום?

אני חייב לחשוב על משהו. את יודעת מה? ריקוד. גדול!

אני אופיע וארקוד. לא, לא, לא, זה מסובך.

אני יודע מה, אני אשיר שירי יום הולדת, זה הכי ב...

"היום יום, יום הולדת..." לא, לא. עוגה, אני אכין עוגה!

גדול, גדול, גדול! -שרגא, שרגא, תירגע.

אני מאוד רגוע.

נגמרו לי הביצים! -שרגא, שרגא, זה שעליזה הכינה חוברת

על החוויות שלה בבניין, זה בסדר.

אתה אולי אפילו יכול לבקש מעוד שכנים

לספר על עוד חוויות שלהם מהבניין כי אלו החוויות של האנשים במקום

שבעצם מספרות את הסיפור שלו. -נכון.

או, איזו תמונה נהדרת.

דייגים. דייגים דגים דגים בחוף הים של תל אביב, אח!

דייגים, לא לזוז, בבקשה! אני חייב לצייר אתכם, אנא מכם.

אז תגידו גם לדגים לא לזוז, תודה. -סליחה? -כן.

כן? -זוכר אותי?

אתה לא זוכר אותי?

אה, כן!

משהו תפוזים... -אבטיח. -אבטיח. -אבטיח.

אבטיח, אישה שישבה ואכלה אבטיח

ואחותך אכלה תפוז. -נכון, ואתה הצייר המפורסם, נחום גוטמן.

תראה, תראה, תראה, עכשיו אני אוכלת גם תפוז.

יפה, מרשים מאוד. מרשים מאוד.

לא תצייר אותי כדי שיום אחד, כשתל אביב תהיה עיר גדולה

יזכרו שהייתה פה אישה שאכלה תפוז על החולות של העיר?

לא, לא נראה לי. אני ציירתי כבר איש שאוכל אבטיח, ציירתי,

אפילו רימונים ציירתי ואפילו תפוזים כבר ציירתי.

היום אני מצייר דייגים.

דייגים? נו, הם בכלל לא אוכלים שום פרי. -נו, אז מה? -אז...

יופי, באמת יופי. פתאום כולם חושבים

שיום הולדת לבניין הוא רעיון מצוין.

אין טעם, אין טעם להכין עוגה כי יעלי מכינה עוגה בצורת בניין

ואין טעם לצייר ציורים כי חזי

יתלה ציורים של הילדים שלו בחדר המדרגות,

אפילו נועם שכבר מזמן לא גר פה ישיר שיר שאשתו כתבה.

נטע, ידעת שהוא ואשתו נפגשו במעלית? -כן, מקסים.

מה את מכינה? -כל מיני צילומים אמנותיים כאלה של פינות בבניין.

מזעזע, פשוט מזעזע. -מה, זה לא יפה? -יפה, יפה,

אבל מה שמזעזע זה שכולם מכינים משהו לטקס ורק לי,

מי שהמציא את הטקס, רק לי אין עדיין כלום.

מה זאת אומרת אין לך כלום, שרגא?

בזכותך כל השכנים עובדים על יצירות על הבניין

וחוץ מזה יש לך את זה. -נכון, יש לי את זה...

מה זה ה"זה" הזה שיש לי?

הבלוג שלך, אתה מתעד את החיים בבניין כבר יותר משנה.

אבל זה משהו שנחום גוטמן לא עשה.

אבל לנחום גוטמן לא היה אינטרנט. -הבלוג ש... יו!

יו, עכשיו אני מבין למה התכוונת! גדול, גדול. שימי לב.

שכנים יקרים, אני רוצה לאחל לכם מזל טוב

לרגל יום ההולדת ה-20 של הבניין שלנו.

לרגל החגיגות אני מעלה את כל התכניות שלנו לאינטרנט

ואז יום אחד, ביום ההולדת ה-50 של הבניין

נשב ונצפה יחד ונגיד,

אח... "היו זמנים..."

תמלול: סדו פראלטה-שביט

ייעוץ לשון לכתוביות: מיה בסטר-קינן

הפקת כתוביות: אולפני אלרום


שרגא בישגדא עונה 3: נחום גוטמן

"יש כמה דברים שתמיד כדאי לדעת,

"כמו למה למשל הכיכר לא מרובעת.

"ומה ההבדלים בין שוקולד לשוקולדה

"או למה מצמידים לשם כמו שרגא את בישגדא?"

מי המציא את החשמל? -מי ביית את הגמל?

מי צייר את המונה ליזה? -מי הגה מילה כמו גלידה?

מי טיפס על ראש ההר? -ומי גר בזנזיבר?

מי בנה מגדל בפיזה? -מי זאת אימא של עליזה?

"מוכנים שם בנגב, מוכנים כבר בגליל?

"זה תכף בא, שלוש, ארבע והנה זה מתחיל." "It's coming soon, three, four and here it starts."

נחמד פה! Nice here!

שלום וברוכים הבאים ל"בלוג של שרגא", זה אני. Hello and welcome to "Shraga's Blog", it's me.

היום אני נרגש מאוד בגלל מחר, כן. Today I am very excited because of tomorrow, yes.

מחר הבניין שלנו בן 20 שנה והחלטתי שצריך לחגוג לו יום הולדת. Tomorrow our building is 20 years old and I decided we should celebrate his birthday.

למה לא, מה יש? חלק מהדיירים לא מבינים Why not, what is there? Some tenants do not understand

למה צריך בכלל לחגוג לבניין יום הולדת, אבל אני לא מבין למה לא! Why even celebrate a birthday building, but I do not understand why not!

למדינה יש יום הולדת? נכון, יום העצמאות. Does the country have a birthday? True, Independence Day.

לאילנות יש יום הולדת? נכון, ט"ו בשבט, חג לאילנות! Trees have a birthday? True, Tu B'Shvat, a holiday for the trees!

לשרגא חוגגים? ברור, ביום ההולדת שלי חוגגים Shraga is celebrating? Obviously, my birthday is celebrated

ומביאים הרבה מתנות, אז למה לא לבניין שלנו And bring a lot of presents, so why not to our building

שאנחנו כולנו כל כך אוהבים עד כדי כך שאנחנו גרים בתוכו כל יום? That we all love so much that we live in it every day?

הבעיה היחידה שאני לא יודע מה להכין לטקס יום ההולדת של הבניין. The only problem I do not know what to prepare for the building's birthday ceremony.

מה אני אעשה? what will I do?

עוגה? עוגה עם נרות. אה, יש בעיה. Pie? Cake with candles. Oh, there's a problem.

הבניין לא יכול לעשות פו ולבקש משאלה. The building can not make a fuss and ask for a wish.

אז מה, מה עוד? אה, אולי נשים זר יום הולדת על הגג. So what, what else? Oh, maybe women birthday wreaths on the roof.

לא, לא, הזר יעוף, הוא יעוף ברוח! No, no, the stranger will fly, he will fly in the wind!

נקשט את הבניין, זהו, זהו, זהו, נקשט אותו, זה בטוח. We will decorate the building, it is, it is, it is, it is, we will decorate it, it is safe.

מה עוד? אבל צריך עוד משהו, עוד משהו. What more? But we need something more, something more.

בדרך כלל אני טוב מאוד בזה, אבל דווקא עכשיו אין לי רעיונות. I'm usually very good at it, but right now I have no ideas.

מה לעשות ביום ההולדת של הבניין, מה? -לי יש! What to do on the building's birthday, what? -I have!

לי יש מאוד גם לך, עליזה! -יש לי רעיונות I have you too, Aliza! - I have ideas

ויש לי הצעה לאדם הנכון שיכין את הטקס. And I have a suggestion for the right person to prepare the ceremony.

מי זה האדם הנכון, עליזה? -אמרת בעצמך, עליזה. זאת אני. Who is the right person, cheerful? - You said yourself, cheerful. It's me.

הדיירת הכי ותיקה בבניין שנכנסה לגור בו כשעוד לא היו מדרגות, The oldest tenant in the building who moved in when there were no stairs yet,

כשהירח עוד טפטף עלינו וחדר הזבל עוד היה ערמה של חול. When the moon was still dripping on us and the garbage room was still a pile of sand.

אח, היו זמנים. -באמת מאוד מאוד מרגש, עליזה, Brother, there were times. -Really very very exciting, cheerful,

אבל אני הוא זה שהחליט שיהיה יום הולדת לבניין. But I was the one who decided to have a building birthday.

נו, אז מה? -לכן אני אכין את הטקס. so what? -Therefore I will prepare the ceremony.

תשמע, אתה הגעת לבניין שנתיים אחריי, שרגא. -כן. Listen, you came to the building two years after me, Shraga. -Yes.

אתה זוכר שהשכנים בקומה שבע עשו מסיבה רועשת You remember the neighbors on the seventh floor had a loud party

ואחת השכנות, לא זוכרת בדיוק מי, הזמינה משטרה? And one of the neighbors, can't remember exactly who, called the police?

לא, אני לא זוכר. -אתה לא? אני זוכרת כי הייתי שם. אח, היו זמנים. No, I do not remember. -You do not? I remember because I was there. Brother, there were times.

ואתה זוכר שהייתה הצפה בביוב? כי אני... And do you remember there was a flood in the sewer? Because I...

כי דיירת אחת, לא זוכרת מי, זרקה את השאריות של החמין לאסלה? Because one tenant, can't remember who, dumped the leftovers of the khomin in the toilet?

לא, אני לא זוכר דבר כזה. -אני זוכרת! כי אני הייתי שם. No, I do not remember such a thing. -I remember! Because I was there.

טוב, טוב, טוב, טוב, הבנו! את היית פה, את היית שם, היית בכל מקום, Well, well, well, well, we got it! You were here, you were there, you were everywhere,

אבל אני הוא זה שהחליט שיהיה יום הולדת לבניין But I was the one who decided to have a building birthday

ואני אכין את הטקס. -כן, אבל מה תכין? And I will prepare the ceremony. -Yes, but what will you prepare?

בעצמך אמרת, אתה לא יודע מה להכין, ובצדק. You yourself said, you do not know what to prepare, and rightly so.

אין לך את האיכויות הנחום גוטמניות שצריך בשביל להכין כזה טקס. You do not have the gut-wrenching qualities needed to prepare such a ceremony.

איזה איכויות? -נחום גוטמניות, על שם נחום גוטמן. What qualities? -Nahum Gutmania, named after Nahum Gutman.

הוא היה יודע לספר יפה את הסיפור של הבניין שלנו He would know how to tell the story of our building beautifully

וגם בטח היה מוסיף כמה ציורים יפים. And probably would have added some beautiful paintings.

טוב, בסדר, בסדר. באיזו קומה הוא גר? Well, okay, okay. What floor does he live on?

כשהוא גר, הוא גר בנווה צדק. הוא היה בקומה שנייה. When he lives, he lives in Neve Tzedek. He was on the second floor.

להתראות! -להתראות! See you! -See you!

רגע, עליזה, עליזה! לאן את הולכת? -מה זה עניינך? Wait, cheerful, cheerful! Where are you going? - What's your business?

רק שלא תכיני בטעות את הטקס, בסדר? Just do not make the ceremony by mistake, okay?

בינינו. -כן? -לחגוג יום הולדת לבניין זה רעיון קצת מטופש. between us. -Yes? - Celebrating a building birthday is a bit of a silly idea.

קצת מטופש... הלו! קצת מטופש, אה? A little silly ... Hello! A little silly, eh?

פתאום זה רעיון קצת מטופש. קודם מתלהבת Suddenly this is a bit of a silly idea. First excited

ומנסה לקחת לי את תפקיד המארגן ואחר כך קצת מטופש. And trying to take the role of organizer for me and then a little silly.

ברור שזה תכסיס, אני מיד קלטתי אותה. Obviously it's a ploy, I immediately picked it up.

היא רוצה שאני לא אחשוד ובינתיים היא תכין יחד עם הנחום גוטמן הזה She wants me not to suspect and in the meantime she will prepare together with this Nahum Gutman

את הטקס במקומי. The ceremony in my place.

אני חייב, אני חייב, אני חייב לחשוב על איזה רעיון, I must, I must, I must think of some idea,

רעיון טוב ליום ההולדת, מה זה יכול להיות, מה יכול להיות? Good idea for a birthday, what could it be, what could it be?

יש לי רעיונות הרבה יותר טובים משל עליזה, זה בטוח. אני יודע מה! I have much better ideas than Aliza's, for sure. I know what!

אני יודע מה, כל דיירי הבניין יקיפו את הבניין במעגל I know what, all the occupants of the building will surround the building in a circle

וישירו לו, "עוגה, עוגה, עוגה, במעגל נחוגה..." עוגה, עוגה! And they will sing to him, "Cake, cake, cake, in a circle of celebration ..." Cake, cake!

יו! איך לא חשבתי על זה? אני אכין עוגת יום הולדת גדולה Hugh! How did I not think of that? I'm going to make a big birthday cake

בצורת בניין עם חלונות. In the form of a building with windows.

רגע, אבל למי ניתן את העוגה? הבניין לא, לא אוכל עוגות. Wait, but who's the cake? The building does not, I do not eat cakes.

כן! -הי, שרגא. -מי זה? Yes! -Hi, Shraga. -Who is?

זאת אני. -אה, נטע. באת בדיוק בזמן. It's me. -Oh, Neta. You came just in time.

את חייבת לעזור לי להכין את הטקס לכבוד יום ההולדת ה-20 של הבניין. You must help me prepare the ceremony for the building's 20th birthday.

מה, מי חוגג יום הולדת לבניין? איזה רעיון מוזר. What, who's celebrating a building birthday? What a strange idea.

אה, זה רעיון שלך? -כן. -הייתי צריכה לנחש. -ודאי שזה רעיון שלי, אבל... Oh, is that your idea? -Yes. - I had to guess. - Of course it's my idea, but ...

בגלל זה כל כך מרגיז אותי שע... That's why I'm so upset that ...

שעליזה מנסה להשתלט לי על הרעיון. That Aliza is trying to take over the idea for me.

היא רוצה להשתלט על הטקס והיא עוד נעזרת בנחום גוטמן She wants to take over the ceremony and she is still being helped by Nahum Gutman

שהוא כנראה טוב בדברים האלה. Which is probably good at these things.

מה? נעזרת בנחום גוטמן? -כן, כן, מכירה אותו? what? With the help of Nahum Gutman? - Yes, yes, do you know him?

בטח שאני מכירה אותו, כל ילד מכיר את סופר הילדים והצייר נחום גוטמן. Of course I know him, every child knows the children's author and painter Nahum Gutman.

אני לא ילד. -כן, אבל... I'm not a kid. -Yes but...

שמעת אם הוא הספיק להכין משהו לטקס יום ההולדת של הבניין? Did you hear if he had time to prepare something for the building's birthday ceremony?

שרגא, הוא נפטר לפני יותר מ-30 שנים. Shraga, he passed away more than 30 years ago.

יו! אז צריך להגיד את זה לעליזה. Hugh! So it should be said to Aliza.

הוא היה אחד הילדים הראשונים בעיר תל אביב לאחר הקמתה He was one of the first children in the city of Tel Aviv after its establishment

והפך לצייר וסופר שתיעד את העיר תל אביב And became a painter and writer who documented the city of Tel Aviv

והתושבים הראשונים שלה, בציור ובסיפור. And its first inhabitants, in painting and story.

גדול, גדול, זה בדיוק מה שאני צריך על הבניין שלנו. Big, big, that's exactly what I need for our building.

סיפורים וציורים ושירים שיספרו את סיפורו של הבניין. Stories and paintings and songs that will tell the story of the building.

איך, איך הוא עשה את זה? How, how did he do it?

אה, תשאל את סבתא של דודה שלי שאהבה תפוזים. Oh, ask my aunt's grandmother who loved oranges.

והיא תספר לנו? -לא היא, אבל אחותה שאהבה אבטיחים, תספר. And will she tell us? - Not her, but her sister who loved watermelons, will tell.

אבטיחים, מה קשור אבטיחים עכשיו? Watermelons, what about watermelons now?

הו, איזו תמונה נהדרת. אישה אוכלת אבטיח Oh, what a great picture. A woman eating a watermelon

באמצע החולות שעליהם נבנית עיר ואם בישראל. In the middle of the sands on which a mother city in Israel is being built.

לא לזוז, גברתי, אנא, לא לזוז. אני חייב, אבל חייב לצייר אותך.

לצייר אותי, למה אתה רוצה לצייר אותי?

כי את אוכלת אבטיח קר על החולות הלוהטים של תל אביב,

זה אומר הכול, קיץ, שמש, אבטיח, תל אביב.

גן עדן! -גן עדן, אתה מתכוון לחולות השוממים האלה?

יום אחד, יקירתי, כשתל אביב תהיה עיר גדולה וחשובה,

מרכז של תרבות ומסחר עם המון מגדלים גבוהים,

יסתכלו על הציורים שלי וייזכרו בתל אביב שכולה הייתה בנויה

סביב אישה אחת שאכלה אבטיח על החולות שבאמצע העיר.

בתל אביב יהיו מגדלים? מצחיק מאוד.

החולות האלה יהפכו לעיר גדולה? נו, באמת,

מרכז של תרבות? אתה בדרן.

איזה אבטיח מעולה, רוצה ביס? -לא, אני לא אוהב כל כך אבטיחים,

אני יותר טיפוס של תפוזים. יש לך אולי תפוז?

אה, לא, מצטערת. אבל אם תיקח בגבעת החול השלישית ימינה,

יושבת שם אישה שדומה לי, יש לה תפוזים, בקש ממנה.

דומה לך? -כן. -יכול להיות שהיא אחותך?

לא, לא, לא, לא. היא אחותה של סבתא של דודה של נטע, למה?

אה. להתראות, אישה יקרה.

איזה יופי, הדג הזה והסוסים האלה.

הנה איש על חמור, את רואה אותו פה? -כן. -זה גדול.

שרגא, אני ממש מתחילה לאהוב את הרעיון של לחגוג יום הולדת לבניין

כי זה ממש חשוב שאנשים יתעדו את המקום שלהם

כי הוא כל הזמן מתפתח ומשתנה עם הזמן. -בדיוק! רגע.

אז אולי גם אני צריך להכין איזה מין ספר כזה

שיספר את סיפורו של הבניין שלנו? -כן.

נחום גוטמן כתב וצייר את הספר הזה

לכבוד יום ההולדת ה-50 לתל אביב.

יו, בבקשה!

האיש הזה חושב בדיוק כמוני. -כן.

הוא קרא לספר... -"עיר קטנה ואנשים בה מעט". -נכון מאוד,

והוא תיאר בספר כל מיני אירועים קטנים ויום-יומיים

בחיים של התושבים הראשונים של העיר תל אביב

כמו למשל הקונצרט הראשון או ריב השכנים הראשון.

כבר הכנתי! -כבר הכנתי מאוד גם לך, עליזה!

במקרה הכנתי 30 עותקים של חוברת

שנקראת "בניין גדול ודיירת מיוחדת בו אחת".

רגע, רגע, רגע, הכנת ליום ההולדת של הבניין

חוברת על עצמך? -על מה שחשוב.

ואני מתעדת בחוברת כל מיני אירועים מחיי הבניין

דרך עיני השכנה המיוחדת שגרה בו. -אח, זה מעצבן!

אמרתי לך, עליזה, שאני הוא זה שמארגן את הטקס, לא? -נכון.

נכון. מה את עושה שם? תפסיקי עם זה, מה את כותבת?

מתעדת ריב שכנים. אתה שכן שלי, לא? -כן, למה?

אנחנו רבים? -אנחנו רבים מאוד, אז?

מתועד, ריב שכנים בבניין לחוברת שלי.

או! אני לא מאמין, עליזה תחלק לשכנים חוברת ולי עדיין אין כלום?

אני חייב לחשוב על משהו. את יודעת מה? ריקוד. גדול!

אני אופיע וארקוד. לא, לא, לא, זה מסובך.

אני יודע מה, אני אשיר שירי יום הולדת, זה הכי ב...

"היום יום, יום הולדת..." לא, לא. עוגה, אני אכין עוגה!

גדול, גדול, גדול! -שרגא, שרגא, תירגע.

אני מאוד רגוע.

נגמרו לי הביצים! -שרגא, שרגא, זה שעליזה הכינה חוברת

על החוויות שלה בבניין, זה בסדר.

אתה אולי אפילו יכול לבקש מעוד שכנים

לספר על עוד חוויות שלהם מהבניין כי אלו החוויות של האנשים במקום

שבעצם מספרות את הסיפור שלו. -נכון.

או, איזו תמונה נהדרת.

דייגים. דייגים דגים דגים בחוף הים של תל אביב, אח!

דייגים, לא לזוז, בבקשה! אני חייב לצייר אתכם, אנא מכם.

אז תגידו גם לדגים לא לזוז, תודה. -סליחה? -כן.

כן? -זוכר אותי?

אתה לא זוכר אותי?

אה, כן!

משהו תפוזים... -אבטיח. -אבטיח. -אבטיח.

אבטיח, אישה שישבה ואכלה אבטיח

ואחותך אכלה תפוז. -נכון, ואתה הצייר המפורסם, נחום גוטמן.

תראה, תראה, תראה, עכשיו אני אוכלת גם תפוז.

יפה, מרשים מאוד. מרשים מאוד.

לא תצייר אותי כדי שיום אחד, כשתל אביב תהיה עיר גדולה

יזכרו שהייתה פה אישה שאכלה תפוז על החולות של העיר?

לא, לא נראה לי. אני ציירתי כבר איש שאוכל אבטיח, ציירתי,

אפילו רימונים ציירתי ואפילו תפוזים כבר ציירתי.

היום אני מצייר דייגים.

דייגים? נו, הם בכלל לא אוכלים שום פרי. -נו, אז מה? -אז...

יופי, באמת יופי. פתאום כולם חושבים

שיום הולדת לבניין הוא רעיון מצוין.

אין טעם, אין טעם להכין עוגה כי יעלי מכינה עוגה בצורת בניין

ואין טעם לצייר ציורים כי חזי

יתלה ציורים של הילדים שלו בחדר המדרגות,

אפילו נועם שכבר מזמן לא גר פה ישיר שיר שאשתו כתבה.

נטע, ידעת שהוא ואשתו נפגשו במעלית? -כן, מקסים.

מה את מכינה? -כל מיני צילומים אמנותיים כאלה של פינות בבניין.

מזעזע, פשוט מזעזע. -מה, זה לא יפה? -יפה, יפה,

אבל מה שמזעזע זה שכולם מכינים משהו לטקס ורק לי,

מי שהמציא את הטקס, רק לי אין עדיין כלום.

מה זאת אומרת אין לך כלום, שרגא?

בזכותך כל השכנים עובדים על יצירות על הבניין

וחוץ מזה יש לך את זה. -נכון, יש לי את זה...

מה זה ה"זה" הזה שיש לי?

הבלוג שלך, אתה מתעד את החיים בבניין כבר יותר משנה.

אבל זה משהו שנחום גוטמן לא עשה.

אבל לנחום גוטמן לא היה אינטרנט. -הבלוג ש... יו!

יו, עכשיו אני מבין למה התכוונת! גדול, גדול. שימי לב.

שכנים יקרים, אני רוצה לאחל לכם מזל טוב

לרגל יום ההולדת ה-20 של הבניין שלנו.

לרגל החגיגות אני מעלה את כל התכניות שלנו לאינטרנט

ואז יום אחד, ביום ההולדת ה-50 של הבניין

נשב ונצפה יחד ונגיד,

אח... "היו זמנים..."

תמלול: סדו פראלטה-שביט

ייעוץ לשון לכתוביות: מיה בסטר-קינן

הפקת כתוביות: אולפני אלרום