קופה ראשית עונה 1 | בוקר של פיגוע

"זהו פיגוע הדקירה הראשון בעיר יבנה..." -תמיד יש פעם ראשונה.

"התרחש ממש כאן סמוך ל-7:30.

"תחנת האוטובוס הייתה מלאה באנשים..." -מה זה? זה מטר מפה.

אתה צוחק עליי? זו תחנת האוטובוסשג'סיקה עולה כל בוקר לבית-ספר.

אימאל'ה, תתקשרי אליה.

היא מושעית כבר שבועיים, תודה לאל.

"הממשלה מתכנסת ברגעים אלה ממש..."

הממשלה מתכנסת עאלק... רפובליקת בננות. למה הם מחכים?

רשום: "הקם להורגך, השכם להורגו."

בדיוק, ואני אחת ששונאת לקום בבוקר.

אני אומר לכם, אם זה קורה ברוסיה,

פוטין מזמן בו-בום כל הערבים.

תאמין לי, צריך לקחת אותם כולם, אלה ביחד, לשים אותם ב...

בוקר אור לכולם.

כיף חאלק, יא עיוני? -היי, ראמזי! -סבאח אלח'יר! -מה העניינים?

איזו קבלת פנים חמה...

זה כנראה הבושם החדש.

למרות שבינינו,

זה מרכך-כביסה "בייבי בלו" החדש.

אני שם פקק וחצי,

שזה 40 אחוז יותר מהמינון המומלץ.

אני מבין שלא שמעת הבוקר חדשות.

קרה משהול"בייבי בלו" החדש?

לפני חצי שעה היה פיגוע דקירה

מאוד קרוב לכאן, שתי תחנות מפה.

איך זה משפיע על הסניף, פיגוע כזה?

בכלל לא משפיע. אנחנו... בסניף שלי אין פוליטיקה, אין.

אנחנו קודם כול בני אדם, כולנו בני אדם.

הינה, תראה, הצלם שלך ערבי, מסתובב פה כל היום,

פשוט לא מפריע לאף אחד, אף אחד לא שם לב לזה בכלל.

הוא תימני.

עוד יותר טוב. תימ... ה... ב...

אתה מבין? זה אפילו לא משנה לי בכלל.

כולכם אותו דבר.

כל אחד אותו...

כל בן אדם הוא אדם בפני עצמו.

אתה לא ערבי? לא שרת משהו מקודם בערבית?

זה היה שיר של דודו אהרון.

"החשוד בדקירה, פלסטיני בן 19 מהעיר יטא,

"נעצר לאחר שניסה להימלט מהזירה..."

שכחתי את הקסדה על האופניים. אני יוצא וחוזר, או-קיי?

אתה שומע אותי? אני יוצא וחוזר.

"חמישה בני אדם לקו בחרדה.

"כתבנו הצבאי נועם אמיר,

"אנחנו עוברים אליך.

"במערכת הביטחון לא רגילים למראות כאלה בערים כמו יבנה..."

סליחה, סליחה.

תגיד לי, ביום כזה אתה לא מתכוון לבדוק אותי?

זה בסדר, אני מכיר אותך. -מכיר אותי, באמת?

גם המחבל היום באוטובוס, הנהג הכיר אותו.

זה לא ממש עזר לו, ההיכרות הזאת, נכון?

רואים שאת לא מחבלת. -מה זאת אומרת? איך בדיוק רואים?

המחבלים, את יודעת, הם...

צעירים כאלה. 15, 20, 30 גג,

גם זה אם הם מושכים את הקריירה שלהם. אין מחבלים בגילנו.

"בגילנו"... בת כמה אתה בדיוק חושב שאני?

חוץ מזה, תדע לך שאני בטוחה שמחבלים שחצו את גיל 40

עושים עבודה לא פחות טובה

מכל המחבלות הדקיקות האלה שבקושי מחזיקות מספריים.

חוץ מזה שזה לא עניינך. אתה מאבטח, תאבטח!

טוב, טוב.

אתתת....

מה? -תיק בבקשה. -מה?

לפתוח תיק בבקשה.

תגיד לי, אתה בסדר, אתה? אני אמרתי לך שאני יוצא וחוזר.

לפתוח תיק בבקשה! -אלוהים... הינה.

החבאתי את הפצצה מתחת לתעודת-זהות. יותר עמוק, נו.

עמוד ישר. -אלוהים, זה לא נגמר. -עמוד ישר, אמרתי!

למה לא? הינה, אני עומד ישר.

אולי אני אוריד גם את המכנסיים, זה יעזור לך? -ששש...

אל תצעק. -לא צועק. -אחרי ששמעתי על הפיגוע בבוקר,

אני בכלל לא רציתי לצאת מהבית.

מה זה? פחד אלוהים.

אבל אז מוש אמר לי, מה,

ובתאונות מטוס לא מתים פי שניים יותר אנשים?

אז מה, לא נטוס יותר?

ובים לא טובעים פי ארבעה יותר אנשים? אז מה, לא נלך יותר לים?

וזה שכנע אותך? -לגמרי.

אבל ביטלנו את החופשה במיקונוס באוגוסט,

גם טיסה וגם ים - אני לא רוצה להתגרות בסטטיסטיקה.

שלום, ניסים. -בוקר טוב.

טוב לחמאס אולי.

אלה חיות אדם, לא כמונו.

אלה, יש להם רק רצח בעיניים.

טוב, תן לי בבקשה שני קילו כתף.

תחתוך לי אותו לגולאש, ושלא יהיה סיבי.

שני קילו כתף על האש.

2.100?

יאללה, ניסים. יאללה, צא. שלא תאחר, חלילה.

ויי ויי ויי, שכחתי לגמרי. אני מצטער, גברת, פשוט יש לי תור.

ראמזי יטפל בך מצוין. ראמזי, תן לה שני קילו גולאש.

חתוך קוביות שלא יהיה סיבי, בסדר? פנק אותה. -אין בעיה.

שני קילו כתף לגולאש על האש, יא חביבתי.

אני האחרונה שאפשר לקרוא לה גזענית,

אבל ביום כזה, תסלח לי מאוד, זה לא...

לא ממש נעים לראות...

ערבי מנופף עליי עם סכין.

ולא שאני אומרת, כן? אבל אני רק אומרת.

גולאש, אה?

את יודעת, סבתא שלי הייתה מכינהבג'סר

גולאש, משהו, חבל על הזמן. באמת, מעדן.

את לוקחת ביס אחד

ואת מתה.

אתה יודע מה? לא משנה בעצם. תודה, תודה.

מה? כן, אבל זה לא סיבי כלל וכלל.

אני פשוט נזכרתי שיש לי המון צלעות בפריזר.

ביקשת צלעות? -לא, יש לי גם וגם. לא משנה. באמת תודה, תודה.

יום בנעימים!

צהבת אין. ישי פוטרוך, נכון? -פוטרוך. -פוטרוך, בסדר גמור.

טוב, אז ככה, בגלל שזה היום הראשון שלך,

אני מעדיפה שהיום לא תעבוד, ויותר תסתכל

ותפנים את ערכי הסופר. -היי, שירה. -ותחווה יותר, בסדר?

אני עם לקוחה אז לך תפנים ותחווה? -כן. -בסדר גמור.

שלום, שוני. מה שלומך, יקרה?

לא פשוט ביום כזה. לא פשוט. -כן, נכון.

היום אי אפשר לסמוך על אף אחד. -כן...

את יודעת שבפיגוע ביוני ביד בנימין, המחבל שלוש שנים עבד אצלם.

אכל אצלם בסלון, שתה להם מהברז... שלוש שנים! ואז יום אחד...

כן. טוב, זה היה מקרה מאוד קיצוני. -כן, את חושבת?

אני לא יודעת. אלה לא צפויים, אלה.

לכל אחד מהם יכול לקפוץ פתאום איזהג'וק לראש.

בעיקר אם יש סכין בקרבתו,

כמו, למשל, בקצבייה.

ראמזי?

סליחה, סליחה, פשוט ראמזי? זה ראמזי. הוא כולו לב, הוא לא...

הוא משחרר את התולעים מהחסות בחצר.

כן, גם על המחבל בקו שתיים אמרו שהוא קם לאישה בהיריון,

לפני שהוא פוצץ את האוטובוס. ואני לא אומרת...

אני יכולה לפקוח עין, אם זה מרגיע אותך. -סופר שלך, אני רק אומרת.

ראמזי. -כן, בוס גדול?

ואו, יו!

מה זה? מה קרה לך לפנים?

חתכתי סינטות. היו טריות טריות.

טוב, ראמזי, בוא, בוא, תניח לזה, בסדר?

אני ממש צריכה אותך בחלבייה, או-קיי? ישי יחליף אותך. ישי!

מה? -בוא בבקשה, תחליף את ראמזי כאן בקצבייה.

מה? -סכין, תן לו. -להחליף את הקצב?

בחיים לא חתכתי אפילו עגבנייה.

זה... מה יש לדעת פה? תכף אנטולי יבוא, והוא יחליף אותך.

כל מה שאתה צריך לדעת, ישי, זה שהעוף פה. -או-קיי.

הבקר פה,

והלב שלך פה, בסדר?

תשתמש בו.

בבקשה. -תודה רבה. -שיהיה בהצלחה מר ישי. -תודה, תודה.

תקשור את זה פה מאחורה. -בסדר, ראמזי. הוא מבין.

אימאל'ה, אני מתה עליך, אני אוכל אותך, ככה אני אבלע אותך!

כפרה של אימא, חיים שלי! -די כבר. אימא. די, מצלמים, נו, אימא...

היום אוצר בא לבקר אותי. -אוצר?

אוצר, כן, אוצר. הגדול שלי.

האמת שרציתי לקרוא לו נסיך,

אבל בדיוק הוציאו את הטחינה הזאת

ופניתי אליהם, אבל הם לא הסכימו לשלם לי את מה שביקשתי,

אז ירדתי מנסיך וקראתי לו במקום זה אוצר, אבל באמת הוא אוצר.

אם הוא לא היה הבן שלי ולא היה חוק נגד זה,

הייתי מתחתנת איתו.

יש לנו יחסים מאוד עמוקים. אתה יודע איזה שיחות עומק יש לנו?

איך אומרים "בבו קובו" בשפתהבי"ת?

אין, הוא מספר לי הכול, הכול.

אימא, לא סיפרתי לך... -נו?

למדתי להזיז את האוזניים. -תראה. לא, אני מתה... מצלמים את זה?

תראה לו, תראה לו, כפרה עליך. -די, אימא, לא צריך...

אח, איזה כישרון של אימא... איי איי איי איי איי...

רק שיביא לי כלה נחמדה.

זה מה שחשוב לי, באמת.

למה אני, כמה שאני זורמת,

יש משהו אחד שאני מאוד בררנית בו וזה כלות,

ואוכל ושעונים

ומקלות אוזניים ובפלות.

חוץ מזה כלום. וענבים.

הוא בטח עוזר לה, הוא...

אתה יודע, מתנדב מלא עם הקהילה שלהם.

או ש... את יודעת. -מה, מה?

לא, אה... רגע. אפילו בצחוק אל תגיד את זה, שמעת?

תתנצל מייד על מה שרמזת.

למה? את לא רוצה שהבן שלך ואסתי...

אמרתי לך לא להגיד את זה. לא שמעת?

טפו, בחיים לא!

הבן שלי האוצר, שהוא ילך עם, עם...

קופאית?

חמודה אסתי. -אתה מכיר אותה?

כן, היא קונה אצלי בחנות לפעמים.

יש לה יופי כזה אצילי.

אתה יכול להביא אלף כמוה באיביי.

אגב יופי אצילי, מה עם ההיא מהחנות?

האשכנזייה הטחונה עם האבא מהתעשייה הצבאית. -אימא... -מה?

יש משהו? -די, נו...

מה קרה? מה אמרתי? -את יודעת שאני לא אוהב

לדבר על הדברים האלה. -בסדר, אז על מה נדבר?

אולי הלוק שלי מטעה אותך, אבל אני לא נעשית צעירה מיום ליום.

מאמי, אני רוצה נכדים. -בסדר.

אבל כאלה...

שאני אוכל להזדהות איתם. לא...

אתה יודע, שנראים כמו...

מה? -מה?

אתה יודע, מה...

צריכה להגיד כל דבר במילים?

תשמע, אני לא רוצה שהוא יביא לי איזו...

אסתי כזאת, ובסוף יצאו לי נכדים, אתה יודע...

קופאים.

הם גם רצים מהר, אלה. מה, אני עכשיו...

אני צריכה עכשיו נכדים אתלטים?

אין לי כוח לרוץ אחריהם.

אסתי. -אה, כוכבה, מה עניינים? -בסדר, מה העניינים? -בסדר.

יופי. בואי, שבי לידי קצת. מה העניינים? נשמע, לא שמענו,

הרבה זמן לא דיברנו ככה מלב אל לב. -סבבה.

מה, מה, מה קורה? יוצאת עם מישהו, מה?

למה את שואלת?

צריך סיבה? -לא. -אנחנו עובדות ביחד, רוצה לדעת עליך יותר.

חצי שנה אני פה, פעם אחת כוכבה לא דיברה איתי.

עד אתמול היא קראה לי טהוניה.

מה, מה עם הזה? נו, ה...

איך הוא? ההוא מהטלוויזיה עם ה...

טנגניה משהו.

ברהנו טגניה? -כן!

לא, לא כל כך הטעם שלי, אבל בדיוק עכשיו התחיל לי משהו חדש.

אבל הוא לא אתיופי, הוא לבן. -איזה יופי. -כן. -יו, מדהים! -כן.

אני גומרת את אוצר ואותה, אם הם עושים את זה מאחורי הגב שלי.

מילא אם היו באים אליי שניהם ומספרים לי בפנים,

הייתי אומרת להם לא.

אבל מאחורי הגב שלי?!

טוב, תראי, מאמי,

אני יודעת שאת ככה מתה על אוצר שלי,

אבל את יודעת שהוא זה...

מה, מה הוא? -מה ש...

נו, איך שאומרים אצלנו בעברית

את המילה הזאת שהוא...

הומוסקסואל?

אמרתי לעצמי,

בוא נמציא לה שהוא הומו.

חס וחלילה, כן?

טפו טפו טפו, נגעתי בלבן.

אוצר שלי גבר-על, הגבר שבגברים,

האימא של כל הגברים!

אה! -כן. -ואו...

פשוט לא ידעתי שהוא...

נו, איך תדעי?

כזה גבר יהיה מתחנגל, מה? -כן.

לא, לא, לא, את זה ידעתי,

פשוט לא ידעתי שאת יודעת.

אה...

שמה?

שאוצר הוא גיי.

את יודעת, כשהוא סיפר לי את זה בהתחלה הוא ממש טשטש אותי.

כאילו, אוצר הוא גיי?

אוצר שלי?!

הייתי בטוחה שהוא לא יספר לך בחיים.

תקשיבי, הוא מה זה סחב את זה בבטן.

כן, לא, זה לא...

לא, לא, כן, כן. לא טוב לשמור בבטן,

אבל עכשיו זה בטח עשה לו טוב.

גם הכרתי לו ידיד אחר שלי, ארנון.

הוא כזה, מולאטי כזה שרירי, אחלה בחור.

הוא אומר שמה זה טוב להם ביחד. פגשת כבר את ארנון?

הייתי צריכה לקרוא לו נסיך. אוצר זה שם של...

נסיך זה גבר.

ביום כזה לראות מישהו משלנו עם סכין

מרגיש הרבה יותר בטוח.

"פה קבור הלבן, פופ..., פה קבור הלבן...

"זהו קוטג' מקולקל,

"זהו קוטג' של הזבל,

"אבל הקוטג' פג מזמן.

"טוב, זה קוטג', מה העניין?"

לחתוך גולאש ולסדר לבן - זה לא באמת משנה לי.

כל מטלה בסופר

זה אושר מסוג אחר.

הבעיה שהחלבייה

היא כמו הקוטב הצפוני של הסופר,

כי מצד אחד זה נוף עוצר נשימה,

אבל מצד שני, אם אתה שוהה שם יותר מדי זמן,

אתה בטעות יכול להפוך לשלגון ראמזי, בטעות.

זה בטח היה הולך חזק.

הלו, אימא. מה שלומך? הכול בסדר, הכול טוב.

איך היה ביום-הולדת?

ואיךג'יהאד הקטן?

ג'יהאד, אימאג'יהאדג'יהאד.

איךג'יהאד?

אה...

אימא, יש בלונים? יש בלונים?

שימו לב רק מהקוצים בחצר,

ביום ההולדת של איסמעיל, את זוכרת איך כל הבלונים

התפוצצו בום, בום, בום, בום?!

שירה, עד שיקרה אסון, את לא תתעוררי?

מה קרה? -מה קרה? מה קרה?

הערבי עם מעיל באמצע יולי

צועק למישהו הוראות בטלפון, זה מה שקרה.

אני אומרת לך, הוא מתכנן משהו.

אללה אכבר, אללה אכבר.

טוב, ביי, אימא. ביי.

ראמזי. -כן, בוס גדול?

בוא, בוא בבקשה, תוריד את המעיל. -אבל קר פה.

בסדר, אבל בוא, ישי יחליף אותך.

אני פשוט... אני לא יכולה לסבול שהרצפה כל כך מלוכלכת.

אני חייבת אותך על מכונת השטיפה.

רק לך יש את הטאץ'.

זה נכון.

בסדר. -הכול עניין של ניסיון. אל תתייאש, מר ישי.

תאמין לי, היום זה משהו מיוחד.

כל מקום שאני לא נמצא קורס. באמת.

מפה לשם, ואחרי זה משם גם לפה. זה לוקח זמן להגיע לרמה כזאת.

כשאני על מכונת השטיפה

אני מדמיין שהיא הסוסה,

ואני כמו השריף של הסופר,

דוהר לו ככה בערבות הסופר המסוכנות

עם אקדח המחירים שלי.

שלום לך, כתם ריבת שזיפים.

הסופר הזה קטן מדי בשביל שנינו.

נעמי, נעמי. נעמי!

מה? -השרי, השרי מתחת הרגליים שלך.

מה? -השרי, שלא תמחצי אותה. -אני לא שומעת אותך!

אלף סליחות, אדוני.

אלף סליחות, אלף סליחות. -לא קרה כלום, לא קרה כלום.

דעתי הוסחה עקב עגבניית השרי. אני מצטער, אדוני, באמת.

תיתן לי לראות רגע. -הכול בסדר. -זה ההפך מבסדר.

תן לי רגע לבדוק את מקום הפגיעה, בסדר? -אין שום פגיעה.

אני מתעקש, אדוני. אולי יששט"דים.

בבקשה. טומנים את הראש בחול, טומנים וטומנים, ובסוף מה?

פיגוע דריסה.

אני הזהרתי, אתם עדים שאני הזהרתי.

בנס הוא לא דרס עוד אנשים.

תראי, עד עכשיו אני רועדת. את רואה?

סטופ, כיבוי, אישור. גברת שוני,

אני מציעה שכן נכניס את הדברים לפרופורציות,

כי מדובר במכונה שמגיעה ל-3קמ"ש.

הבנתי, אז נחכה שימציאו מכונה של קמ"ש, ורק אז נתעורר?

זו האסטרטגיה הביטחונית שלך?

ממשהרמטכ"ל הבא.

לא, אני... לא, אני כן מציעה בכל זאת

שניקח את הדברים בפרופור... -אין בעיה, אני מתקשרת ישר לאביחי.

לא, לא, לא, לא, לא. אין צורך להתקשר לאביחי.

למה לא? אני רוצה שהוא ידע מה רמת הבטיחות בסופר שלו.

אני דואגת לזה, בסדר? אני אדאג לזה.

ראמזי.

כן, בוס גדול?

אה...

מה רציתי... אה...

ראמזי, אני צריכה ש...

שה...

אני צריכה ש... אה...

תלך הביתה.

מה? -כן, אני חושבת שעבדת מספיק.

אני צריכה שתאגור כוחות. עבדת מספיק ליום אחד.

מספיק ליום אחד? השעה 12 בצוהריים, איך זה מספיק ליום אחד?

מה, זה בגלל שלא הפשטתי את הלקוח לחפש לושט"דים?

שירה, אני מבטיח, פעם הבאה אני גם אפשיט אותו בכוח, אם צריך.

לא, לא, לא, מה פתאום, מה פתאום.

אל תפשיט אף אחד בכוח אף פעם, ראמזי. פשוט זה לא...

זה לא משהו שקשור אליך. זה פשוט מין... אה...

זה יום... אה...

ראמזי, אני מצטערת,

זה לטובת הסופר.

אם טובת הסופר

למחוץ לראמזי את הלב,

ואז לדרוך עליו

ואז גם לדרוס אותו עם מלגזה

הלוך ודרוס,

אז זה בסדר,

טובת הסופר זה לפני הכול.

זיתים, שני זיתים...

אמנון טיטינסקי, מחיאות כפיים!

ששש... כמה רעש...

קבל, קבל קטע. אתה מת, עכשיו נזכרתי.

טוווו...

בוקר טוב, והינה החדשות מפי כוכבה שביט.

הלקוח אמנון טיטינסקי

קנה סוף סוף דאודורנט. קבלו אותו!

חשבת על זה לבד או שאת רוצה להאשים עוד מישהו?

כן, אין, איזה טיטינסקי זה... אם לא היית קיים,

היה צריך להמציא אותך

ואז לדרוס אותך. תביא, תביא. -זה לא...

זה רק לקחתי טעימות.

מה? -מה מה? כמו כל לקוח בסופר,

עובר בחמוצים,

לוקח איזה זית,

איזה מלפפון חמוץ.

נו? -נו? אז אני אותו דבר.

רק לוקח אותם וטועם בבית.

אתה אוכל אותם בבית. -לא, לא, לא.

טועם, טועם בבית.

כמו כל לקוח, רק בבית. -טוב, תביא לשקול.

מה פתאום לשקול?!

איפה נשמע דבר כזה, לשקול טעימות?!

זכותי המלאה לטעום את החמוצים שלי

איפה שאני רוצה בתנאים נאותים

ולקבל עליהם החלטה מושכלת.

תקשיב לי, זה כולה לבחור זיתים, לא אולם חתונה.

מנזלינו. -נו? -ככה ביד טעים. -כן?

בטחינה גם נחמד,

אבל בקוטג' גיהינום.

אז אם הייתי טועם בסופר,

הייתי נתקע עם 100 גרם מנזלינו, כן?

שלא נדבר על הקוטג'.

מי יפצה אותי על הקוטג', אתם? לא.

אז תיתני לי לטעום בבית כמו בן אדם מתורבת.

אתה יותר דפוק מהזית הסורי הזה, אני נשבעת לך. זה כולה שני שקל!

זה לא עניין של כסף.

זה פרינציפ.

עד שהוא אמר לי "פרינציפ", סתם שיחקתי איתו.

תשלם, אל תשלם - לא אכפת לי. סופר שלי?

אני סתם אוהבת לטמטם אותו.

מצידי, שיגנוב את המלגזה מהמחסן עם ראמזי עליה,

אבל ברגע שהוא אמר לי "פרינציפ"

הכלוב של המפלצת נפתח.

גזזז...

יא בן של אלף ממותות,

או שאתה נותן לי לשקול את זה, משלם ועף לי מהעיניים

או שאתה טועם בסופר כמו כולם ועף לי מהעיניים!

"פרינציפ" הוא אומר לי. מצא לו למי להגיד "פרינציפ"!

אה, ככה? -ככה וחצי.

אז אני אטעם בסופר.

סליחה, מה קורה פה?

קנייה חכמה, זה מה שקורה פה.

יופי, עכשיו הפרעת לי.

או-קיי, מהתחלה, מנזלינו!

די כבר, בחייך, תפסיק כבר עם זה. -מה את עושה? לא, קישטה!

די, גנבת, גנבת! -תביא לי את זה! -מה את עושה? -תביא לי את זה!

חצי שעה רק לקח לי לבחור אותם. לא, מה את עושה? מה את עושה?

זזזז...

מפלצת הפרינציפ עשתה את שלה, מפלצת הפרינציפ חוזרת לישון.

לילה טוב, מפלצת.

לילה טוב, דוד הליקופטר.

עשית את הדבר הנכון. בטח ביום כזה.

עדיף "טו בי און דה סייף סייד".

צוהריים טובים. מי המנהל פה בבקשה? -אני.

טוב, אנחנו מחפשים את אחד העובדים שלכם.

את הרגע שחררת אותו, לא? הרגע. -מי זה, פוטרוך?

ראמזי פוטרוך קוראים לו?

לא, פוטרוך ישי. ישי פוטרוך.

רגע, מה, מה קרה? הוא עשה משהו?

אה, לא, כלום.

רק חתך את המאהבת שלו בסין לקוביות וברח לארץ.

קיבלנו מודיעין שהוא מסתובב פה.

מדובר באדם מאוד מסוכן.

החשוד זוהה! תגבורתל"שפע יששכר".

החשוד זוהה. אני עליו.

עזוב, עזוב אותי!

עזוב אותי! -זה הכי עדין שאני יכול, מר ישי. תבין גם אותי.

עזוב! -החשוד אזוק. אני חוזר: החשוד אזוק. בוא איתי.

ראמזי, הייתי בטוחה שהלכת הביתה.

אני מצטער, פשוט כשהגעתי לתחנת האוטובוס

נזכרתי שבלהט התאונה

שכחתי לאן השרי התגלגלה.

השרי? -כן.

לא חשוב.

הסדר בסופר חייב להישמר. אין הבדל בין עבריין שברח מהכלא

לבין עגבניית שרי שברחה מהקופסה.

אני מכה על חטא, מה אני יכולה להגיד?

אם לא ראמזי,

אסיר נמלט היה מסתובב עכשיו חופשי בעיר.

פשוט גיבור

הראמזי הזה.

איך שהוא קפץ על הפוטרוך הזה!

בצורה מאוד מקצועית, אני חייבת לציין.

אולי יש לו כבר ניסיון בזה?

אולי הוא כבר תקף ככה אנשים.

לא, אני לא אומרת,

אבל אני רק אומרת.

ראמזי, ראמזי!

"הוא היה מאה אחוז,

"הוא היה מאה אחוז,

"הוא היה מאה אחוז..."

ראמזי, ראמזי, ראמזי, ראמזי!

"'שפע יששכר',

"המחיר זול, הלקוח יקר."

תכתוב: סדו פראלטה-שביט

הבאה לשידור: שרון דולב

הפקת כתוביות: אולפני אלרום

אלוהים...