דג זהב - 4

במשאלה הראשונה השתמש סרגיי כשגילו את הסרטן אצל אחותו. סרטן ריאות, מהסוג שלא מבריאים ממנו. אבל הדג פתר את זה בשנייה. את המשאלה השנייה בזבז לפני חמש שנים על הבן של סווטה. הוא היה קטן מאוד אז, אפילו לא שלוש , אבל הרופאים אמרו שמשהו אצלו בראש לא בסדר. שהוא הולך לגדול להיות מפגר. סווטה בכתה כל הלילה, ובבוקר סרגיי חזר הביתה וביקש מהדג שיסדר את זה. הוא אף פעם לא סיפר לסווטה על זה, ואחרי כמה חודשים היא עזבה אותו בשביל איזה שוטר אחד , מרוקאי. בלב סרגיי אמר לעצמו כל הזמן שהוא לא עשה את זה בשבילה, שהוא עשה את זה רק בשביל הילד, אבל בראש הוא היה פחות בטוח , וכל מיני מחשבות על איזה דברים אחרים יכול היה לבקש במקום המשיכו לצוץ כל הזמן. את המשאלה השלישית הוא לא ביקש.

"אני יכול להחזיר אותו לחיים", אומר הדג. " אני יכול להחזיר את הזמן אחרוה לרגע לפני שהוא דפק לך בדלת אני יכול לעשות את זה. כל מה שאתה צריך זה רק לבקש". הדג הזיז את הסנפיר האחורי שלו מצד לצד, תנועה שסרגיי ידע שהדג עושה רק שהוא באמת מתרגש. הוא מבין שהדג מריח כבר את החופש שלו. אחרי המשאלה האחרונה לא תהיה לסרגיי ברירה. הוא יהיה חייב לשחרר אותו. " הכל יהיה פה בסדר, באמת", אומר סרגיי חצי לדג וחצי לעצמו, " אני רק צריך לנגב פה את הדם, ובלילה, כשאני ילך לדוג, אני אקשור אותו לאבן ואזרוק לים. אף אחד בחיים לא ימצא אותו. זהו. אני לא הולך לבזבז על זה משאלה". "הרגת בנאדם , סרגיי", "אבל אתה לא באמת רוצח. אם על זה לא תבזבז משאלה , אז על מה כן?

* * * * *

בטירה מצא יונתן סוף סוף את הערבי שיבקש בתור שאלה שלום. קראו לו מוניר, הוא היה שמן , עם שפם לבן ענקי והוא הצטלם נהדר. זה היה מרגש, האופן שבו הוא ניסח את זה. עוד בזמן הצילומים ידע יונתן שזה הולך להיות הפרומו. זה או הרוסי ההוא עם הקעקועים שפגש ביפו, זה שהסתכל ישר למצלמה ואמר שאם היה מוצא דג זהב מדבר הוא לא היה מבקש ממנו כלום. רק שם אותו על מדף בקנקן זכוכית גדול ומדבר איתו כל היום, לא משנה על מה. על ספורט, על פוליטיקה, על כל מה שדג יכול לרצות לדבר. על הכל, רק לא להיות לבד.