דג זהב - 2

סרגיי גורליק לא אהב שאנשים דפקו לו בדלת. ועוד פחות הוא אהב שהאנשים שדפקו לו בדלת שאלו שאלות. ברוסיה , כשהיה צעיר, זה קרה הרבה. האנשים שלהקג"ב היו באים ודופקים בדלת כי אבא שלו היה ציוני ומסורב עלייה. כשסרגיי עבר לגור ביפו אנשים במשפחה אמרו לו: אתה , מה יש לך לחפש במקום כזה? הכל שם רק נרקומנים וערבים. אבל מה שמאוד טוב אצל נרקומנים וערבים זה שהם לא באים לדפוק אצל סרגיי בדלת. וככה סרגיי יכול לקום כשחושך מסביב. לצאת עם הסירה שלו לים, לדוג קצת ולחזור הביתה. והכל לבדו. בשקט, כמו שצריך. עד שיום אחד איזה בחור אחד עם עגיל באוזן, נראה קצת הומוסקסואל, דופק לו בדלת, חזק כזה, בדיוק כמו שסרגיי לא אוהב, ואומר שיש לו כמה שאלות, משהו לטלוויזיה. סרגיי אומר לו ככה , בצורה ברורה שהוא לא רוצה. וגם דוחף לו קצת את המצלמה, בשביל שיבין שסרגיי רציני. אבל הבחור עם העגיל מתעקש. אומר כל מיני דברים.לסרגיי קצת קשה לעקוב, העברית שלו לא ממש מצוינת. והצעיר עם העגיל מדבר מהר ואומר שלסרגיי יש פנים חזקות ושהוא פשוט חייב אותו לסרט הזה. סרגיי ממשיך להתעקש ומנסה לסגור את הדלת, אבל הבחור הזה זריז ומצליח להשתחל והוא כבר אצל סרגיי בדירה. הוא מצלם, ככה, בלי רשות , ועוד פעם מדבר על הפנים שלו שהן מעבירות הרבה רגש. פתאום הבחור רואה את הדג זהב של סרגיי שט בקנקן הזכוכית הגדול במטבח. הצעיר עם העגיל צועק " דג זהב, דג זהב" , וזה מלחיץ את סרגיי שמבקש ממנו לא לצלם את הדג ומסביר לו שזה סתם דג , משהו שתפס ברשת.