The Heroes of Bern

"הגיבורים מברן"

ב-1954, כעשור לאחר תבוסתה של גרמנית הנאצית במלחמת העולם השנייה, לעם הגרמני ציפתה הפתעה – נבחרת הכדורגל של מערב גרמניה הצליחה, כנגד כל הציפיות, להגיע לגמר גביע העולם בכדורגל. לפתע, החלו הגרמנים לחוש משהו שלא הרגישו מזמן – גאווה לאומית.

נבחרת הכדורגל של מערב גרמניה לא הייתה ידועה באותן השנים כנבחרת מוצלחת במיוחד. שחקניה לא הצליחו להתפרנס רק מכדורגל, ונאלצו להשלים הכנסה לאחר שעות האימונים בעבודות שונות. בנוסף, לא היה להם ניסיון בטורנירים בינלאומיים – הנבחרת שיחקה מספר מועט של משחקי ידידות בינלאומיים באותן השנים, ולמעשה הייתה בעלת פרופיל כל כך נמוך, שרבים לא ידעו להעריך את כישוריה. אך למרות נקודת הפתיחה החלשה, הנבחרת הפתיעה, והצליחה להעפיל לגמר הטורניר.

מול נבחרת מערב גרמניה התייצבה נבחרת הונגריה, המועדפת לניצחון באותה השנה. לנבחרת ההונגרית היה רצף של למעלה מ-30 ניצחונות (ביניהם גם ניצחון מוחץ על הקבוצה הגרמנית בשלבים המוקדמים של הטורניר), והייתה האלופה האולימפית המכהנת. שש דקות לאחר תחילת המשחק ההונגרים הבקיעו גול, אך היתרון לא הלחיץ את הנבחרת הגרמנית, שהשוותה במהרה, ולבסוף גם ניצחה 3:2. צעקות השמחה של שדרן הרדיו הגרמני הדהדו ברחבי המדינה, ועד היום קטע הרדיו הקצר מפורסם.

בעוד שאזרחי הונגריה היו בשוק מההפסד ואף יצאו לרחובות להפגין, גל של שמחה עטף את מערב גרמניה, שזה היה ניצחונה הראשון במונדיאל. שחקני הנבחרת כונו כעת "הגיבורים מברן" (בה התרחש משחק הגמר) והמונים חיכו ברחובות כדי לקבל את פניהם עם פרחים בחזרה בגרמניה. עבור אזרחי גרמניה, הניצחון העניק סיבה לגאווה לאומית בפעם הראשונה לאחר המלחמה. שחקני שתי הנבחרות, אגב, חידשו את הקשר ביניהם לאחר נפילת הגוש הסובייטי, והיו מבקרים אחד את השני באופן קבוע.