Protests in Israel
מחאות חברתיות בישראל
היום אני רוצה לדבר איתכם על נושא המחאות וההפגנות בישראל.
בכל מדינה יש בעיות חברתיות ופוליטיות, האזרחים לא מרוצים מהדרך שבה הממשלה פועלת ורוצים שהמצב יהיה שונה. אבל לא בכל מדינה, האזרחים והתושבים יוצאים להפגין ברחובות כדי להשיג את מה שהם רוצים.
זה מה שמיוחד בישראל. ברגע שיש בעיה חברתית חדשה, כולם מתאחדים למען המטרה כדי להשיג את השינוי המיוחל. ישראלים אוהבים להילחם למען הצדק, הם לא אוהבים להרגיש פראיירים ומרומים. עוד מדינה שבה יש מעורבות אזרחית גדולה היא צרפת. אחת המחאות הפופולריות ביותר בשנתיים האחרונות היא מחאת האפודים הצהובים, עליה ארחיב בפעם אחרת.
היום הרבה יותר קל לארגן הפגנות המוניות בזכות הרשתות החברתיות כמו פייסבוק, אינסטגרם, טוויטר ועוד. באמצעות לחיצת כפתור אפשר ליצור אירוע ולהזמין אנשים רבים. כלומר, גם אם התקשורת המסורתית מסרבת לשדר בטלוויזיה או לכתוב בעיתונים מידע על הפגנות שעתידות להתרחש, אנשים עדיין יהיו חשופים במידה רבה למידע על אירועים מהסוג הזה דרך המדיה הדיגיטלית.
בעשור האחרון היו כל כך הרבה מחאות, גם קטנות ופחות מפורסמות וגם הפגנות ענק שלא נשכח במשך הרבה זמן. חלקן היו רגועות ומתונות יותר וחלקן היו אלימות ותוקפניות וכללו התערבות של המשטרה וכוחות הביטחון על מנת להרחיק את המפגינים האלימים שמתנהגים בצורה חסרת תקנה. בכל מחאה אפשר למצוא אנשים שבאים רק כדי לעשות רעש ובאלגן, ולא כי באמת אכפת להם מהמטרה. זה עצוב, אבל זה המצב.
בשנת אלפיים ושש עשרה היה מאבק להארכת חופשת לידה. באותה תקופה, החוק איפשר לנשים לקחת עשרים ושישה שבועות של חופשת לידה, אבל בפועל, המדינה מממנת רק ארבעה-עשר שבועות מתוך כך, וזה אומר שהמשפחות צריכות לממן בכוחות עצמן שנים-עשר שבועות נוספים. המחאה החלה בזכות קבוצת פייסבוק. יוזמות המאבק פנו לשר האוצר דאז, משה כחלון על מנת לגרום לשינוי בחקיקה. חופשת הלידה בתשלום על ידי הממשלה הוארכה רק בעוד שבוע או שבועיים, וגם הוחלט לתת הקלות לסטודנטיות ולנשים המאריכות את חופשת הלידה על חשבונן. כך שלדעתי המחאה לא הצליחה מאד.
בשנת אלפיים ותשע-עשרה הייתה מחאה בתל אביב על שימוש בכלי פלסטיק בגנים ובצהרונים. הטענה הייתה שבכל יום נזרקים בתל-אביב בלבד מאה אלף כלים חד-פעמיים-עשרים מיליון בשנה. מדובר בכמות מאד גדולה ולא הגיונית. ההורים דרשו מעיריית תל-אביב לחדול משימוש בפלסטיק בגנים. המחאה התחילה הודות ליוזמה של שתי אימהות לילדים בגנים ציבוריים, שהחליטו למחות כנגד המחדל הסביבתי והפגיעה בבריאות הילדים שנאלצים לאכול בכל יום מכלי פלסטיק חד-פעמיים. במסגרת המחאה, ההורים יזמו קמפיין נרחב שבו דיברו על הנזקים הנגרמים כתוצאה משימוש בפלסטיק חד-פעמי. ערים נוספות בישראל הצטרפו למחאה התל-אביבית ועברו להשתמש בכלים רב-פעמיים שפחות מזהמים את הסביבה. אז אפשר לומר שהתוצאה הושגה בהצלחה!
מדובר בשתי מחאות שהובלו על ידי נשים, אימהות שרוצות את הטוב ביותר עבור הילדים שלהן. ברור שגם גברים ואבות השתתפו במחאה, אך מרגש לראות כיצד נשים נלחמות בכל הכוח על הזכויות שלהן ושל ילדיהן.
בדרך כלל כשיש הפגנות, הן מתרחשות במרכז הארץ, לרוב בתל-אביב או בערים השכנות. הבעיה היא שההפגנות האלו גורמות לחסימת כבישים, לפקקים איומים בכבישי ישראל. גם אם המטרה חשובה וצודקת, ההפגנות מצליחות לעצבן הרבה אזרחים פחות מעורבים שרק רוצים לחזור הביתה בשלווה אחרי יום עבודה ארוך, בלי לחכות שעות ארוכות על הכביש עד שהתנועה תתחיל לזוז. בישראל, אין לנו רכבת תחתית או רכבת קלה, יש רק את רכבת ישראל. כך שרוב האנשים נאלצים להסתמך על המכוניות הפרטיות שלהם או על אוטובוסים שצריכים לעצור בהרבה תחנות בדרך הביתה.
בהמשך, אספר לכם על עוד הפגנות משמעותיות ומעניינות שהתרחשו בישראל בשנים האחרונות.
