Annael 5: China, Shaolin and Beijing
שאוליןובייג'ינג
בפרקים הקודמים על סין סיפרתי לכם שביקרתי בהונג קונג, יאנגשואוצ'נגדו ושיאן. היום אני רוצה לספר לכם על שאוליןובייג'ינג.
את הנסיעה משיאן לאזור מקדש שאולין עשינו באוטובוס ציבורי, זו נסיעה שנמשכה כשבע שעות והייתה רק הפסקת שירותים אחת! את הנסיעה באוטובוס העברתי בלקרוא ספרים ולהתכתב עם חברים ברשתות החברתיות.
הגענו לכפר עני שאין בו כבישים סלולים, הרכב שהסיע אותנו נסע כל הדרך בצורה לא יציבה, לא היו לי ציפיות גדולות וחששתי שהאכסנייה שנישן בה תהיה נוראית. הופתעתי לגלות בית הארחה ביתי ונעים, חיכתה לנו ארוחת צהרים מאוחרת מאד טעימה בסגנון סיני. כל זוג קיבל חדר שינה עצום ורחב ממדים, למען האמת זה חדר שמתאים אפילו לשני הורים וארבעה ילדים!
כבר באותו יום הלכנו לראות מופע קטן וצנוע של ילדים שהדגימו לנו תנועות של קונג-פו, למי שלא יודע, מדובר באומנות לחימה סינית. המשתתפים במופע היו ילדים בגילאים שמונה עד ארבע-עשרה, והם היו כל כך חזקים. צילמתי הרבה תמונות וסרטונים שלהם ונדהמתי ממה שראיתי. הילדים ישנים בפנימייה ומתאמנים כל יום כדי שיום אחד יוכלו להתקדם להיות לוחמים מקצועיים של קונג-פו. הם מאד חזקים ונחושים במטרה שלהם. למחרת, הלכנו למקדש שאולין היפהפה, התרשמנו מההיסטוריה של המקום והסתובבנו שם כמה שעות טובות, בפנים גם ביקרנו את יער הפגודות המרשים ומי שרצה גם הלך למערת הדארמה, אני וויתרתי על החלק הזה כי לא הרגשתי טוב, אז בעיקר נחתי איפה שרק יכולתי. במתחם של מקדש שאולין צפינו במופע קונג-פו מקצועי שמבוצע על ידי סינים בוגרים יותר, בגיל העשרה ומעלה.
חוץ מליהנות מהנופים ולצפות בקונג-פו, אין יותר מדי מה לעשות באזור הזה של סין אבל הוא נמצא בדרךלבייג'ינג. כבר באותו יום לקחנו רכבת-לילה כדי להגיע לעיר הגדולה, חיכיתי לזה בקוצר רוח! לא ישנתי טוב בכלל כי הרכבת זזה הרבה, והיה הרבה אור אבל המיטה והכריות היו נוחות. המצעים והשמיכות היו נקיים ונעימים. העברתי את הלילה בקריאת ספר, בצפייה בסרטים דרך הנטפליקס ובנשנושים.
הגענולבייג'ינג כשהתחיל פסטיבל אמצע הסתיו, באמצע חודש ספטמבר. הסינים התחילו את חגיגות הקציר במהלך ליל ירח מלא מאז שושלת יאנג. זו גם הסיבה שהסינים אוהבים לאכול עוגות ירח בכל מיני טעמים כמו ריבה, חזיר, בשר, תמרים ועוד. בסין אין נוטלה בכלל וזה דבר שהיה לי קשה מאד להתמודד אתו בתור חובבת שוקולד מושבעת. אז כשהייתי בערים הגדולות הצטיידתי בשוקולדים כמו פררו רושה להמשך הדרך.
זה היה כשבועיים לפני יום החג הלאומי השבעים של סין, ולכן בזמן שהייתיבבייג'ינג המשטר הסיני כבר החל להתכונן לחגיגות, השוטרים התאמנו על מצעדים ברחובות, סגרו כבישים, רחובות ותחנות רכבת-תחתית. היה קשה להסתובב בעיר באופן חופשי. נאלצתי ללכת הרבה ברגל בגלל זה. או שפשוט אכלנו ארוחת ערב באיזושהי מסעדה ליד האכסנייה שלנו.
ביום הראשון של הטיול ביקרנו בחומה הסינית, הלכנו לחלק של מותיאניו, צעדנו ברגל בין שער שש לשער שמונה. עלינו לחומה באמצעות רכבל וירדנו בחזרה באמצעות מגלשת הרים. היה תור ארוך בכניסה, אבל ההמתנה הייתה משתלמת, הנופים היו מהממים ויש לנו תמונות מדהימות מהחומה. אחר הצהריים הלכנו למלון חמישה כוכבים, קיבלנו חדר ענק עם מקלחת ואמבטיה, בבוקר נכנסנו לבריכה של המלון, ואחרי זה אכלנו ארוחת בוקר מפנקת בסגנון מערבי וסיני.
למחרת, טיילנו בעיר האסורה לכמה שעות, זה מקום מעניין עם הרבה היסטוריה. בערב אכלנו ארוחת ערב ביתית וטעימה אצל חברה סינית שאנחנו מכירים. היא גרה בבניין מודרני ומאד גבוה עם עשרים או שלושים קומות.
ביום האחרון ביקרנו בפארקג'ינגשאן משם ניתן לראות את הנוף של העיר. לאחר מכן ביקרנו בשכונת נאנלו, הסתובבנו בין הרחובות, יש שם מסעדות חמודות, גלידריות וגם חנויות קטנות, את היום סיימנו בשוק האוכל המזויף, שם אכלנו אוכל סיני וגם קנינו מזכרות נוספות. בדרך חזור לאכסנייה, עברנו גם ברחובוואנגפוג'ינג המפורסם שמלא בקניונים, זה מקום נפלא לעשות בו קניות. שם גם קניתי תרופות בבית מרקחת, כי ידעתי שבכפרים לא יהיה לי למי לפנות אם יש לי כאב ראש או שפעת.
רצינו ללכת לכיכר טיאנאנמן אך ללא הצלחה. המשטר הסיני חסם את הדרכים לשם. לצערנו גם לא היה לנו מספיק זמן לבקר בשכונת שבע מאות תשעים ושמונה או בארמון הקיץ. אם בעתיד אמצא את עצמי שוב בסין, אז אלך לשם.
