Annael 4: China, Xian
שיאן
לאחר כארבע שעות נסיעה ברכבת המהירהמצ'נגדו, בשעה טובה הגענו לשיאן.
לוסי המדריכה המקומית חיכתה לנו בתחנת הרכבת עם חיוך גדול והרבה אנרגיה. היא ליוותה אותנו לאכסנייה שלנו – האנטאנג אין. המיטה הייתה מאד גדולה ונוחה, אבל החדר היה יחסית קטן. השירותים והמקלחת היו בחדר אחד שנקרא "החדר הרטוב", זו שיטה נפוצה מאד באכסניות ברחבי סין. שיטה לא כל כך נעימה ונוחה לטעמי, אשר דורשת לנעול כפכפים בכל זמן שנכנסים לחדר הזה, בגלל סכנת החלקה. הדבר הכי גרוע זה שאין אפילו מגב כדי לגרוף ולייבש את המים, אז בעצם צריך לקוות שהמים יתייבשו לבד או לייבש את הרצפה באמצעות מגבת הרחצה היחידה שהבאתי מהבית לטיול בסין.
אז מה עשינו ביום הראשון? הלכנו לבקר במקום הכי תיירותי בעיר- חומות העיר של שושלת מינג בשיאן. מדובר באחת הערים הבודדות בסין שבה השתמרו בצורה כמעט מושלמת חומות העיר. עם כל שושלת קיסרים חדשה בממלכה, הורחבו, חוזקו ושוכללו החומות. הגובה של החומות הוא שנים-עשר מטרים, הן נמצאות במרכז העיר ומוקפות בחלקן בתעלות מים. ניתן לערוך טיולי אופניים על החומה או לשלם על נסיעה ברכב שיכול לקחת אתכם מהצד הצפוני לצד הדרומי של החומה, או להפך.
לאחר מכן ביקרנו במקדש שמונת בני-האלמוות בשיאן, זהו מנזר דאואיסטי המוקדש לשמונת הגיבורים המיתולוגיים. זה מקום רגוע ושליו, אליו לא מגיעים הרבה תיירים. בפנים ניתן לראות גנים יפים ומטופחים, מזבחות מלאים בקטורת בוערת וריחנית. כשרצינו לחזור לנוח באכסנייה, הבנו שאנחנו רחוקים מדי מתחנות הרכבת-התחתית ולא מבינים כלל כיצד מערכת האוטובוסים עובדת. נהגי מוניות רבים סירבו לקחת אותנו מסיבה לא ברורה. במשך חצי שעה הסתובבנו ברחובות ובכל פעם שהראנו לנהגי המוניות לאן אנחנו צריכים להגיע במפה, הם עשו תנועה של סירוב עם הידיים, ואנחנו נותרנו חסרי אונים - האנשים המערביים היחידים באזור שאינם מדברים את השפה המקומית. בסופו של דבר, פניתי לאישה סינית שעזרה לנו לתפוס מונית.
למחרת ביקרנו את מגדל התוף ומגדל הפעמון, שניהם ממוקמים בלב שיאן. מגדל התוף הוקם בתקופת שושלת מינג, בשנת אלף שלוש-מאות ושמונים, והוא נקרא כך בגלל התוף הענקי שנמצא בפנים. במגדל התוף ניתן למצוא אולם תצוגה ובו מוצגים לראווה תופים גדולים המעוטרים באותיות ומשפטים בסינית. מגדל הפעמון הוקם כארבע שנים לאחר מכן. גובהו ארבעים מטרים ויש לו ארכיטקטורה ייחודית ומסורתית. אפשר למצוא בו פעמון ענק במשקל חמש טון ופעמוני ברונזה.
בשעות הערב ביקרנו ברובע המוסלמי, שם חיים כחמישים אלף מוסלמים. הקהילה המוסלמית באזור נוסדה לפני כאלף שנים, בתקופה שבה העיר שיאן הייתה נקודת מעבר בדרך המשי העתיקה ובעקבות זאת הגיעו אליה סטודנטים וסוחרים רבים ממדינות ערב. ברחוב ביונמן המוסלמי ישנו שוק תוסס מלא בדוכנים, מאכלים מוסלמיים מסורתיים, תבלינים, מזכרות ועוד. באותו אזור אפשר לבקר גם את המסגד הגדול. הקהילה המוסלמית בשיאן מתאפיינת בשילוב של סממנים סינים יחד עם מאפיינים מוסלמיים, מדובר בסגנון מיוחד מאד שבא לידי ביטוי בעיקר במסגד הגדול.
ביום האחרון נסענו עם שאר חברי הקבוצה למוזיאון צבא הטרקוטה, מדובר בפסלי טרקוטה שעשויים מסוג של קרמיקה עשויה מחרס והתגלו במרץ אלף תשע-מאות שבעים וארבע במרחק של אלף חמש-מאות מטרים מהמוזילאום שלצ'ין שה-חואנג, הקיסר הראשון של סין. זהו אחד האתרים הארכיאולוגים החשובים בעולם כולו ולכן הוכרז על ידיאונסק"ו כאתר מורשת עולמית. צבא הפסלים כולל כשבעת-אלפים דמויות בגודל טבעי אשר ערוכים לקרב עם השריונות, הסוסים וכלי הנשק שלהם, שנקברו יחד עם הקיסר הראשון. למה בעצם עשו את זה? האמונה אומרת שאם בעולם הבא הקיסר יצטרך לצאת למלחמה, אז כל הצבא שלו יעמוד לצידו ויילחם בשבילו. זה סיפור מאד מעניין והמוזיאון מאד מרשים ושווה ביקור.
בשעות הערב, הלכנו לצפות במופע אור-קולי מרהיב באזור פגודת האווז הגדולה, בליווי מזרקות מים שמחליפות צבעים. המופע נמשך כשלושים דקות.
אני בטוחה שיש עוד מקומות תיירותיים שלא יצא לנו לבקר בהם, שיאן היא עיר היסטורית, מעניינת ומלאת-חיים.
