2837

ישראל באירוויזיון

כל שנה בחודש מאי מתקיימת תחרות האירוויזיון. זוהי תחרות שירה – ומתחרות בה מדינות מאיחוד השידור האירופאי. בגלל זה, גם מדינות שלא נמצאות באירופה יכולות להתחרות, כמו למשל ישראלאזרבייג'ן וארמניה. כל מדינה שולחת זמר או להקה, עם שיר שנכתב במיוחד לאירוע, וכולם יכולים להצביע, אבל לא למדינה שבה הם נמצאים. השירים לפעמים מאוד משונים, וזה מעניין לראות מה כל מדינה אוהבת לשמוע וחושבת שיצליח. בסוף התחרות המדינה המנצחת מוכרזת – ובשנה הבאה היא תארח את האירוויזיון.

ישראל משתתפת באירוויזיון משנת 1973. השיר הראשון שישראל אי פעם שלחה נקרא 'אי שם', ושרה אותו הזמרת אילנית. השיר הוא שיר בלדה מאוד יפה ומאוד מפורסם בישראל. בשנת 1978 ישראל זכתה בפעם הראשונה עם השיר 'אבניבי', ושנה לאחר מכן – פעם נוספת! הפעם, ישראל זכתה עם השיר 'הללויה'. רק מעט מאוד מדינות זכו בתחרות פעמיים ברצף, אבל ישראל לא אירחה את התחרות פעמיים ברצף – כי זה היה מאוד יקר.

את הזכייה השלישית אני כבר זוכרת. הייתי בת שמונה כשדנה אינטרנשיונל זכתה בתחרות. דנה אינטרנשיונל מאוד מפורסמת בישראל, וכולם מכירים את השיר 'דיווה'. אני זוכרת שישבתי מול מסך הטלוויזיה ביחד עם המשפחה שלי, ושמחתי מאוד, כי יכולתי להישאר ערה עד מאוחר באותו ערב. כולם היו אופטימיים, ואכן, כשהתוצאות הוכרזו – דנה זכתה! אני זוכרת שכל השכנים צעקו מהחלונות והרכבים ברחוב צפרו. מישהו השמיע את השיר מהמרפסת שלו, ואנשים רקדו ביחד. בכיכר רבין, הכיכר המרכזית בתל אביב, אנשים עשו מסיבה ברחוב וקפצו למזרקה במקום. זה היה כל כך כיף לחוות!

בגלל שישראל היא מדינה מאוד קטנה ועם המון בעיות, אנחנו מאוד שמחים כשיש לנו סיבה – למשל כשנבחרת ישראלית מנצחת בתחרות כלשהי, או כשישראל מנצחת באירוויזיון. כולם שוכחים לרגע את הבעיות ואת המתחים וחוגגים ביחד. כמובן, שדנה הפכה לכוכבת עוד יותר מפורסמת בישראל אחרי אותה התחרות. למעשה, היא מאוד מפורסמת לא רק בישראל, אלא באירופה כולה.

מאז אותו ערב עברו עשרים שנה בלי שישראל זכתה. שלחנו שירים מאוד טובים, וחלקם גם הגיעו למקום גבוה בתחרות, אבל אף אחד מהם לא הצליח לנצח. ואז הגיעה נטע. נטע התפרסמה דרך תחרות בשם 'הכוכב הבא לאירוויזיון'. זאת תחרות שירה בה מתחרים זמרים ולהקות על הזכות לייצג את ישראל באירוויזיון. חלק מהמשתתפים כבר מפורסמים, אבל נטע לא הייתה ידועה בכלל. למרות שהיא לא הייתה ידועה, מההתחלה היה ברור שהיא מאוד מוכשרת, והיא זכתה בתחרות ברוב גדול.

השיר שנטע שרה באירוויזיון נקרא 'טוי', 'צעצוע' בעברית. זה שיר מאוד קצבי, ואני חושבת שהוא מאוד מתאים לה. רק חבל שהשיר כולו באנגלית. בשנים האחרונות כמעט כל המתחרים באירוויזיון שרים באנגלית במקום בשפת האם שלהם, ולדעתי זה ממש חבל – הייתי שמחה לשמוע שירים בהולנדית, רוסית או שבדית.

עכשיו, כשאני לא גרה בישראל, יכולתי להצביע לנטע, ושמחתי מאוד לעשות זאת. צפיתי בתחרות עם חברים מכל העולם, והכרחתי את כולם להצביע לה גם, לפחות פעם אחת, למרות שמותר להצביע עד עשר פעמים. כשנטע הופיעה שרתי איתה ביחד, ובסוף הערב, כשהכריזו את התוצאות, הייתי בכזה מתח, שהכרחתי את כל החברים שלי להיות בשקט. ואז – היא הוכרזה כמנצחת, ואני התחלתי לקפוץ. אני חושבת שהחברים שלי שמחו ביחד איתי, אבל הם לא הבינו למה אני כל כך מתלהבת. זאת בסך הכל תחרות שירים! אבל בשביל ישראלים, זה יותר מתחרות שירים. זאת סיבה לשמוח ולהרגיש גאווה במדינה שלנו. ונטע כל כך מוכשרת וכל כך צנועה, ששמחתי לראות, שדווקא היא החזירה את הניצחון לישראל אחרי עשרים שנים. גם הפעם הרבה אנשים בישראל חגגו ברחובות וקפצו למזרקה בכיכר רבין. אומנם לא הייתי בישראל פיזית, אבל הייתי שם בלב.

בשנה שעברה האירוויזיון התקיים בישראל. רציתי לנסוע לתחרות, אבל הכרטיסים לתחרות היו נורא יקרים, וגם כרטיסי הטיסה לישראל. גם בשנה שעברה צפיתי בתחרות עם חברים, ונהניתי מכל רגע. אני חושבת שהם לא הבינו הרבה מהתחרות – היו בה הרבה אומנים ישראלים מפורסמים ושירים שכל ישראלי מכיר, אבל לאו דווקא זרים. זה בסדר אבל, אני שמחה שיצא להם להכיר מוזיקה ישראלית חדשה.

אומנם לא ניצחו פעם נוספת ברצף, אבל זה בסדר. לא חייבים לנצח כל שנה, וגם מדינות אחרות שולחות אומנים ושירים מדהימים! אני יודעת שעוד ננצח בעתיד, ובינתיים נמשיך להתחרות. השנה, בגלל הקורונה, התחרות התבטלה. כנראה ששנה הבאה התחרות תהיה פי שתיים יותר טובה!