"זה טקס שאמור להשפיל גם אותו, וגם קצת אותי" - עברתי חליצה | כאן מקשיבים
את זוכרת את היריקה? -אני זוכרת את הבלטה.
מה זאת אומרת? -בשביל היריקה, סידרו לי בלטה.
כדי שאני אירק על הבלטה. כדי שיראו את היריקה.
זה כאילו טקס שאמור להשפיל גם אותו, גם קצת אותי.
למה?
יש פה עניין של לא להקים זרע לאח שנפטר,
לאח המת.
כשישבתי שבעה, אז הרב שהוא הרב שקידש אותי ואת מוטי אמר לי:
"תקשיבי, את תצטרכי לעבור טקס חליצה.
"אני מבקש ממך בכל לשון של בקשה שתדאגי לזה ואנחנו ננסה לעזור לך
"לזה שתעשי את זה בצורה שלא תשאיר לך חותם כזה על הנפש".
שלא תהיה לך טראומה? -כן.
כאילו הכין אותך. -הוא הכין אותי לזה.
חשבתי שחליצה זה משהו של פעם.
כאילו, אמרתי, מה? זה לא איזה משהו שלמדנו בתיכון, ספר ויקרא?
אני יודעת שזה טקס שהוא נורא יחסית נדיר שקורה אותו.
כי לרוב נראה לי נשים לא מתאלמנות כל כך מוקדם,
בשלב מוקדם של החיים שלהן.
בדרך כלל אם זה קורה, זה קורה לרוב כשיש כבר ילדים.
אז רגע, אז בואי באמת נסביר שחליצה זה טקס שאמור לקרות לפי ההלכה
כשהאישה בעצם התאלמנה מבעלה ואין להם ילדים,
ואז בעצם היא צריכה להביא צאצאים עם אח שלו.
אז כדי שהיא תהיה מותרת לכל אדם... -אז היא צריכה לעבור חליצה. -כן.
בת כמה היית אז? -הייתי בת 27.
מה את זוכרת מהטקס הזה?
הטקס נורא מעורפל לי כי... כי הוא היה קשה נפשית.
יש נעל שעשויה כולה ממקשה של עור.
נעל מגניבה. לא הייתי רוצה אותה.
מגניבה את אומרת?
את יודעת כזאת, כמו סנדלתנ"כי כזה שרואים בסרטים.
כן, זה בכלל הכול נשמעמהתנ"ך כל הדבר הזה. -לגמרי.
את צריכה ביד, ביד הכי חלשה שלך,
לפרום את השרוכים של הנעל ולהוציא את ה... להוציא את הנעל.
ולזרוק אותה כאילו בפני בית הדין.
שהם יראו שחלצת את הנעל שלו. -אוקיי.
ויש פה דברים שהם כאילו מסמלים השפלה: חליצה של נעל, יריקה.
את רוצה שנדבר רגע על מה שקרה בעצם? על התאונה?
אפשר.
כמה זמן הייתם נשואים? -שנה פחות חודש.
ומה קרה? -היינו אמורים לעבור לאלעזר, לגוש עציון.
אחי ומוטי נסעו לאלעזר עם חפצים שלנו כדי להעביר אותם לדירה.
ורכב שנסע מלפניהם נסע עם ספות על הגג,
והספות נפלו לצד הנגדי של הכביש,
ורכב שהגיע מקדימה, מהנתיב הנגדי, פשוט נכנס בו חזיתית.
הסתכלתי עכשיו, לא מזמן על התמונות. אני בגלל זה ככה.
מה, על איזה תמונות?
אני יכולה להראות לך? -תראי לי.
זה אח שלי שמפוקסל. וזה, מתחת למגבת פה, זה הוא.
למה הסתכלת על זה? למה?
הייתי חייבת להיזכר שנייה. -אבל זה עצוב.
אני יודעת, אבל אני רוצה להגיד לך
שכאילו לא הייתי מסוגלת להסתכל על זה המון שנים.
כאילו ידעתי ש... שנייה.
ידעתי שזה קיים איפשהו.
ידעתי שיש תמונות, אבל להסתכל עליהן פיזית,
אני חושבת שאולי זה רק בחמש שנים האחרונות.
הוא נהרג במקום?
בא לי להגיד לפחות הוא לא סבל. זה מנחם? -לגמרי.
כשהתאלמנתי, אז המשפחה של מוטי רצו שאני אעשה חליצה
בבית דין שנקראבד"צ,
וביקשו ממני להגיע עם בגדים שחורים, כיסוי ראש.
את כאילו בשלב כזה שכאילו גם ככה כזה כל עולמך חרב עלייך,
ופתאום נפל לי האסימון שזה לא איך שאני רוצה שזה יהיה.
לקח לי שנה עד שהסכמתי לעשות את הטקס הזה.
אז ישבתי וחשבתי מה יעשה לי אתה"חליצה" ליותר נעימה?
ולאור זה שכאילו כבר ביקשו ממני דרישות והתנו לי התניותבבד"צ,
אז כאילו ידעתי שאני אבוא איך שאני לבושה ביום יום,
לא אתחפש למישהי שאני לא.
ומה שעוד היה חשוב לי זה ש...
שהמשפחה שלי והחברים שלי הקרובים יהיו שם איתי בזמן הזה בשביל לתמוך בי.
לא רציתי לעשות את זה בתוך בית הדין עצמו,
אז ביקשתי חדר אחר ודאגו לי.
זה משהו שזוכרים, זה משהו שנושאים הלאה?
אני רוצה להגיד שיש ימים שאני אפילו לא חושבת על זה.
אבל אז פתאום נגיד אני...
אני פתאום שומעת סיפור על תאונה, אחרי חתונה שזה קורה.
ואז אני כזהאימאל'ה, הבחורה הזאת תצטרך לעבור חליצה.
זה הדבר הראשון שעולה לי.
כאילו את מצטערת בשבילה? כזה? -כן.
אני חושבת שמה שלי אישית עזר
זה באמת לפגוש מישהי שעברה טקס של חליצה.
זה נתן לי כזו תחושה טובה טובה בלב שיש שם מישהי ש...
שמבינה את החוויה שאני עוברת. וזה הרגיע אותי.
היא אמרה לי: "אם אני יכולה לעזור למישהי שלא תעבור את הטקס הזה
"בצורה כמו שאני עברתי אותו, בצורה משפילה כמו שעברתי אותו,
"זה מה שהכי הייתי רוצה בעולם".
ולכן היא גם הגיעה להיות איתי באותו יום.
אני חייבת לשאול אותך על היחסים שלך מול ה...
"חולץ" שלך בעצם, איך לקרוא לו?
האח של בעלך זיכרונו לברכה.
להגיד שבהומור קוראים לו הגרוש שלי? כי כאילו...
לאלמנה אין שם ל... -ללשעבר בעצם.
לי היה קשה, וכל הזמן אמרתי לו:
"קשה לי יהיה לגעת בך כשאני יודעת שאתה שומר נגיעה".
גם לו היה קשה? -אני לא יודעת.
לא הגעתי איתו לרמות של שיחות נפש כאלה מעולם,
למרות שאני מאוד מאוד אוהבת שם את כל המשפחה.
האהבה הופכת למשהו אחר?
אחרי שמונה שנים שאת אלמנה?
כלפי מוטי? -כן.
נראה לי שכן. לפעמים זה כזה...
זה מרגיש לי לא כמו בן זוג,
זה מרגיש לי יותר כזה כמו מין אח כזה שאבד לי, בתחושה.
היה לך איזשהו קשר רציני? -לא.
הסבתא שלו אומרת לי כל הזמן:
"את, עכשיו את לא רייזי שפגשה את מוטי, זה עיצב אותך למישהי אחרת".
אני שמחה שהיא אומרת את זה ושהיא כל כך כל כך פתוחה איתי,
וזה גם נותן לי תחושה של... יש לי את הגב של המשפחה שלו.
שבעצם מה זה "הגב של המשפחה שלו"?
זה כאילו קצת משהו ממנו שאומר לי, רייזי, תמשיכי הלאה.