''זה חותך בבשר החי'': בני חי עם בת זוג בדיכאון | כאן מקשיבים
תביני, כשאשתי בחרדה
והיא לא מצליחה לשבת או לעמוד או לשכב
והולכת כמו תזזית בתוך הבית, או שפתאום היא... צועקת בלי סוף,
אני רואה אותה ואני... ליבי מלא רחמים עליה.
וזה חודר, זה חותך בבשר החי שלי גם. זה לא נהיה קל יותר.
מה זה בעצם אומר לחיות עם בן אדם בדיכאון?
אז יש שני דברים. יש דיכאון.
אדם בדיכאון, נכנס למיטה, שם את השמיכה, הולך לישון. לא מפריע.
היום, והיה זה שכרי אם רק יהיה דיכאון.
אבל עם השנים זה התפתח והיום היא סובלת המון מחרדות.
האבחון המקצועי הוא "סכיזו-אפקטיב".
אין לה סכיזופרניה כרגע, אבל יש לה חרדות.
לפעמים החרדה באה לידי ביטוי בצעקות. צעקות בלתי נשלטות.
מתוך החרדה? -כן.
אתה נבהל כשזה קורה?
אני לא נבהל, אבל כל פעם מחדש זה מקפיץ אותי,
זה מחרפן לי את המוח.
זה רגע שאתה אומר, וואלה, הבן אדם נעלם.
כאילו איזה שד כזה יוצא החוצה.
וזה מטריף אותך. זו אשתך, אתה אוהב אותה.
אני לא יכול לעמוד בזה. אני לא יכול לעמוד בזה.
מה אתה עושה כשזה קורה? -אז היום למדתי או לסגור דלתות,
לפעמים זה מספיק, לפעמים זה לא מספיק.
איזו צעקה זו, היא אומרת משהו? -לא.
או שפשוט צעקה? -צעקה.
צעקה של כאב. אני לא אדגים לך פה צעקה של כאב.
היא מחרידה.
איך זה בא לידי ביטוי מולך?
יש מקומות שאני מרגיש שאין לי כוח, שאני מתפרק.
לפעמים כשהיא נמצאת בחרדה גדולה ובצעקות ואמצע הלילה,
אני הולך לישון ב... יש לנו יחידה קטנה למטה,
אני יורד ליחידה בשביל לסיים שם את הלילה.
אני עושה את זה עם הרבה נקיפות מצפון.
אבל זה לא תמיד היה ככה, נכון? -לא, ודאי שלא.
לא, היא הייתה בריאה לגמרי. מלאת חיים, מלאת חיוניות,
שמחה, עשייה, לב רחב, אישה מדהימה, אימא מדהימה,
הייתה מחנכת מוצלחת מאוד.
זה פרץ אחרי הלידה הרביעית. התחיל עם דיכאון.
אני מדבר על דיכאון לפני למעלה מ-30 שנה.
מי דיבר אז על דיכאון אחרי לידה?
שנינו זוג צעיר, הורים לארבעה ילדים. אני בן 29, היא בת 28, משהו כזה.
אבל איך זה התחיל בכלל?
יום אחד היא קמה ואני חוזר מהתפילה ואני רואה אותה במיטה.
אני אומר לה: "מימי, בית ספר, הבנות מחכות".
"לא מרגישה טוב."
"מה לא מרגישה טוב?" "לא יכולה לקום".
אני זוכר את המשפט הזה: "לא יכולה לקום",
שאני לא מבין אותו. מה זה לא יכולה?
היום אני מבין מה זה לא יכולה.
היום אני מבין ואני חי את זה. אבל אז לא הבנתי.
על מה אתה מוותר בזוגיות כזאת?
יש המון לבד. יש המון חלקים שאני לבד.
וזה ויתור, אין ספק שזה ויתור. אין הדדיות בזוגיות שלנו היום,
אז גם אין ציפייה ש... מה שאולי כל זוג אחר מצפה.
אבל זוגיות שווה הדדיות? זה הבסיס, לא?
מי אמר? -אני שואלת.
שזוג ישב עם עצמו ויבדוק והוא יגלה שאין הדדיות.
פעם אני למעלה והיא למטה, פעם היא למעלה ואני למטה,
אף פעם זה לא 50-50. לא קיים.
אבל אצלכם זה מגיל 28 ו-35 שנה...
נכון, אבל עד לפני עשר שנים, נכון שהייתה מחלה, נכון שהיו עליות ומורדות,
אבל אשתי עבדה כל השנים הללו. היא הייתה מורה, היא הייתה מחנכת.
בתקופה שהיא הייתה בדיכאון, בגל, אז היא הייתה בבית, לא עבדה.
אבל יצאה מהגל גם מבחינתה, הכול נשכח,
ממשיכה הלאה בכל העוצמות, בכל הכוח שלה.
מה קרה שזה החמיר? היא קיבלה טיפול לא נכון?
קרה לפני עשר שנים שפיטרו אותה מהעבודה והרחבנו את הבית,
גרנו בבית-אל,
והייתה לה ציפייה שאימא שלה תבוא לגור והיא לא באה בסוף.
זה היה בשבילה שבר גדול מאוד.
היא לא באה כי היא רצתה להישאר בבית שלה?
כן, כן, זו הסיבה היחידה. ואני זוכר ש...
אני זוכר את מוצאי השבת שעשינו חנוכת בית,
הזמנו את המשפחה שלי, המשפחה שלה.
למחרת בבוקר, היא נפלה.
מה זה אומר נפלה? -זהו, נכנסה לדיכאון עמוק,
לא יצאה ממנו עד היום.
הייתה הידרדרות גדולה מאוד.
באיזשהו שלב, בית חולים.
מה זה אומר הידרדרות בנפש? אני מנסה להבין למה אתה מתכוון.
אדם בדיכאון או אדם חולה נפש,
החלק הזה של החיים שיש לך ושיש לי,
שאני מנסה לשמור עליו וזה לא קל, נעלם.
היא לא רוצה לקום. -אבל גם קודם היא לא רצתה.
היא לא רוצה לחיות. היא לא רוצה לחיות.
היא אומרת: "אני לא רוצה לחיות".
זו החמרה שמכניסה לעוד דיכאון ולעוד דיכאון,
והדיכאון נהיה יותר עמוק ויותר עמוק ויותר קשה לצאת ממנו.
בחוויה שלי, אני חי עם אדם מת, חי-מת.
אשתי לא מתה ולא חיה.
איך חיים עם מת-חי? לא יודע.
אתה בעצם מדבר על התמודדות שברמה האישית היא בעצם לא שלך.
אבל אתה מחליט להישאר, כל יום אתה מחליט להישאר.
אולי ראיתי את הזוגיות של אבא ואימא, זיכרונם לברכה.
איך אימא דאגה לאבא ואיך אבא דאג לאימא.
אז אולי גם משהו פה... נצרב בתודעה שלי.
אתה רוצה לתת לילדים שלך גם מודל כזה של זוגיות? -כן.
בעבודה שלי כמטפל זוגי ומשפחתי
אני רואה בזה שליחות גדולה מאוד לעזור לזוגות לשמור על הזוגיות.
חשבת ללכת?
לא יודע אם חשבתי ללכת,
אבל יש זמנים שזה קשה מנשוא ואני מרגיש את הבדידות,
מרגיש את הלבד, מרגיש גם את ה...
את הקושי בלהתמודד עם המציאות.
אני מבין כל אחד אחר שיקום וילך. לא אשפוט אותו לרגע.
קשה לי, לא מסתיר את הקושי.
על מה זה יושב הרצון הזה להכיל קושי כזה?
הוא יושב על אהבה, הוא יושב על אכפתיות.
יש בזוגיות הזאת גם רגעים שאתה אומר לעצמך,
אני מאושר עם אשתי?
לא יודע מה זה המילה מאושר.
בן אדם יודע כשהוא מרגיש אושר. כשמאוד מאוד טוב לו.
אז יש רגעים שטוב לי, כשיש בינינו שיחה טובה,
כשאני מרגיש שהיא מרגישה אותי,
כשאני מרגיש את הכאב שלה על הכאב שלי,
כשאנחנו עושים דברים ביחד.
גם אם זה יהיה כמה שעות בודדות ויהיה לה טוב
ויהיה לי טוב איתה, זה ישמח אותי.
ישמח אותי בשבילה וישמח אותי גם בשבילנו.
אני אתן לך דוגמה אפילו מהשבת האחרונה:
היינו אצל אחי, הייתה שבת שבע ברכות במרום בהר חברון.
אשתי מפחדת מצעקות. רוצים להתארח אצל מישהו, לא נעים לה.
"בני, תבוא, אני אסדר לכם דירה לבד". סידר לנו דירה לבד.
הגענו לדירה ביום שישי, שעה לפני שבת והיא נכנסה למיטה.
אמרתי לה: "מימי את לא באה ל..." "לא אין לי כוח".
טוב, לא באה, לא באה.
גמרתי להתארגן, "טוב, חכה רגע".
נכנס לחדר, היא מתלבשת.
אמרתי לה: "מה, מה?" "לא, אני באה להדליק נרות".
הדליקה נרות שבת, התיישבה לדבר עם כמה אנשים שם,
הלכה לבית הכנסת, נשארה לסעודה.
ואני אומר לעצמי, יא חביבי, איזה כוח חיים יש שם, איזה רצון.
זה אומר לי שעוד יש שם טיפה של חיים. זה נותן לי כוח.
