איך נראים החיים כשמקרר הוא מותרות? | דוקותיים
היינו 12 שנה פה, רק עם נרות. -עם נרות?
עכשיו עשיתי חשמל סולארי, חשמל קל.
וואלה, היה לי חשמל, שבוע ישבתי פה עם נר.
בסוף אמרתי לו: "תגיד לי, יש לך חשמל, למה אתה לא מדליק?"
עכשיו קניתי מקרר לפני שלושה חודשים. -בלי מקרר, צידנית עם קרח.
ואיך החיים עם חשמל? -קשה. לא ישנים מוקדם. -מפונקים.
אני הייתי מרדימה את התרנגולות בחמש, את הילדים בשש,
אני הייתי הולכת לישון בשבע.
חבר'ה, בואו, אנחנו פה, את החתיכה הזאת אנחנו עושים.
החומה הזאת היא נפולה, האבנים מפוזרות,
אנחנו נשקם את החתיכה הזאת, פה.
יאללה, מי מגיע?
קווים מנחים - זה הקו, ככה.
כשאני בונה את הטרסות אני מרגיש שאני משקם,
אני מרגיש שאני משפר, אני מרגיש שאני יוצר אומנות,
שאני עושה משהו חברתי.
זה טבע פראי, ומצד שני זה הכול יציר ידי אדם.
בזה שאתה משתתף ביצירה של המבנים האלה, של האבנים, בשיקום,
אתה בעצם... אתה חלק מהבריאה של המקום הזה.
אני צריך פה מילוי, אם אפשר לשים לי.
זאת טובה לך? -כן, פה מילוי, בדיוק.
מי האנשים שגרים בקדיתא? -אנשים טובים.
יש בקדיתא כ-50 בתי אב, מכל מיני סוגים.
מאנשים שגרים בבית לבד, עד משפחה עם 15 ילדים.
יש פה אנשי טבע, אקולוגיסטים...
אנחנו באים, קוטפים זערורים ובאים.
יש פה אנשים פליטים, עיר מקלט, בורחים מהעולם.
יש פה אנשים מאוד אינדיבידואליסטים, שיש להם איזו דרך שלהם.
יש פה גרעין קשה של אנשים ששתולים פה כמו עצים
ויש איזושהי פונקציה של קדיתא,
שהיא כמו מין צומת - אנשים מגיעים לפה בדרכם בחיים.
חלק מקימים פה משפחה, מולידים ילדים, ממשיכים הלאה.
חלק נרפאים פה מכל מיני תחלואים, ממשיכים הלאה.
יש כאלה שבאים, זה כמו בית ספר בשבילם - לומדים כל מיני...
יש פה אנשים באים לא יודעים לגרף, לא יודעים להחזיק טוריה.
דברים הזויים, באמת, שאני לא מאמינה.
היום רוב האנשים לא יודעים לגרף ולהחזיק טוריה. -לא יודעים לזהות טוריה.
זה כל יום מתקלקל משהו.
אני אבנר מיירוביץ', בן 50, גר בקדיתא, עושה כל מיני דברים.
מתעסק בשיקום של השטח, מתעסק בשיקום של עצים,
בחקלאות קדומה מסורתית.
זה... זה מקורי החתיכה הזאת, האבנים הלבנות האלה,
וזה הכול משוחזר.
ממחזר כל דבר שאפשר למחזר, משקם כל דבר שאפשר לשקם.
כל החווה הזאת בנויה מ...
כולל קדיתא עצמה, זה כל הדברים שעפו לצידי הדרך.
מחומרי הבניין, עד האנשים, עד השטח עצמו.
אבנר, יש היום עבודה בטרסות? -כן, יש.
באיזו שעה? -לא יודע, ארבע-חמש. -בחמש יהיה.
אהלן. אני חביבה צידון, אני בת 57, גרושה, ארבעה ילדים,
גרה בקדיתא, אוהבת את החיים, אוהבת את הטבע,
בעלת חוות נחמן.
ומה הסיפור ביניכם? -אנחנו פה, שני אנשים על אי בודד.
יש לנו ילד משותף, במקרה התגלגלנו, נתקלנו אחד בשנייה.
אתה יכול לעזור לי להרים את השולחן? -כולם יודעים, אתה לא צריך להזכיר.
מה אני לא צריך להזכיר? -כולם יודעים שהיא חביבה אלפרון.
היא לא רוצה שישאלו אותה על זה? -לא.
אין לי בעיה, כל משפחת אלפרון אוהבת טבע וחיות ואדם.
תמיד היו מגדלים סוסים, לא? -הכול.
תרנגולים, כלבים עזובים, הכול, מה שזז.
גם אנשים, הבית שלנו היה מלא אנשים, מאיפה אני ירשתי את זה?
והקמנו פה חווה לתפארת. -חווה שיקומית, משקמים טרסות, עצים ואנשים.
שיעבדו, ירימו טרסות, יעשו.
אהלן. -אהלן.
הם קוטפים זערור, מכיר?
אחד שתיים ו... זה אפילו לא רבע עץ.
וואי, איזה יופי, בלי עין הרע. -הולך לצאת מלא ערק.
אה, עושים מזה ערק? -גם, נעשה מזה התססה. -איזה יופי...
רגע. לקדיתא. -לקדיתא. -שנה טובה.
אז זה משקה תאנים? -בוכא.
זה ה-50 אחוז, זו הגרסה החלשה.
למדתי מוזיקולוגיה ומתמטיקה באוניברסיטה.
יום אחד הייתה לי הארה - אמרתי, אני יודע מתמטיקה ובאך ואיינשטיין
ולהדליק אש אני לא יודע, יודע להדליק מצית.
מה האדם עושה בעולם? ציפור עפה, הדג שוחה, האדם מדליק אש.
אם אני לא יודע להדליק אש, אני כלום, שום דבר.
מחקתי את הזיכרון, את הדיסקט, אמרתי אני מתחיל מאפס, מכלום.
עכשיו אני אלמד להדליק אש ואני אצמח משם.
אני עושה פה מרזבים אבל זה הכול מכל מיני פירוקים וגרוטאות.
שמע, אנשים זורקים דברים, אם יש לך טנדר ואיפה לשים את הדברים...
מברגה, סכין יפנית, היום הכול או עם בורג או עם סיליקון.
יש לי פה רהיטים ככה, ולא קניתי רהיט בחיים שלי.
את כל הבית הזה אתם בניתם? -כן. -כן.
הכול משאריות? -הרבה, הרוב.
הבסיס של הבית הזה, הזמנו עץ באיזה 15 אלף שקל,
אבל זה לא לקחת משכנתא.
אנחנו יושבים על אדמות מנהל, זו אדמה ציבורית,
כל ההר הזה יש בו איכויות מאוד ייחודיות,
שהשורשים של המקום הזה, ההתיישבותיים,
נטועים לפני כ-4,000 שנה אם לא לפני.
המקום הזה זו רמת בזלת.
עכשיו התכונה של רמת בזלת היא שיורד עליה גשם,
היא לא מחלחלת, המים מצטברים כמו על מגש ואז נשפכים מהצדדים.
עכשיו מה שהקדמונים עשו, הם תיחמו בטרסות
ואז הם עשו תעלות שיורדות לשיפולי הרמה
ובדרך יש כל מיני בריכות עיכוב של המים
ושתלו על זה מטעים ושדות ועשו מין מכונה חקלאית ענקית כזאת.
ואנחנו רוצים פשוט לשקם אותה, לממש אותה.
איפה, מה? חיכינו לך. -מה העניינים?
כרגע אנחנו צריכים לתפוס איזו חתיכה ולהחליט איפה אנחנו ממשיכים.
השטח הזה כבר סגור, בסדר, נראה טוב.
אני אומר פה למטה נסדר. מי עוזר לי פה?
אנחנו מרימים את זה, מניחים אותו פה.
שלוש ארבע, תרים. שלוש ארבע, זרוק.
זה הכול על בסיס טרסות קיימות? -כן. לא משנים כלום.
עד 48' גרו פה ברצף 4,000 שנה כל מיני אנשים ותרבויות וכפרים.
וכולם אבל היו באותה הרוח -
הם הרימו אבנים, הם גידלו זיתים, גידלו ענבים.
תאנים. -הם חיו אותם חיים, כן.
כל מה שאתה רואה פה בנוף, את הצלע הזאת עם הזיתים...
זה הכול עצים קדומים? -כן.
יש פה מטע, למטה בעמק, זו חקלאות מודרנית.
וכל הנוף הזה הפראי שאתם רואים זה זיתים קדומים, זה קדיתא מוסקת.
ועכשיו בעצם גידרו אותה ורוצים להכחיד אותה.
ואתם אין לכם שום זכויות? -אנחנו אין לנו זכויות עד שלא יוסדר היישוב.
כל מה שאני עושה פה מ-א' עד ת' על הנייר הוא לא חוקי.
אני עושה את זה מטעמים שהם ציבוריים,
כי זה שטח ציבורי שאני רוצה לשמור עליו, לא כי אני רוצה לנכס אותו לעצמי.
ובסופו של דבר, כל הדבר הזה, כל הנכס הלאומי הזה של 4,000 שנה,
הכול ייכחד, לא יישאר פה כלום.
מה שיהיה זה את המטעים האלה שאין בהם שום דבר חוץ מעצי המטע,
שום דבר לא חי בהם.
לא ציפור ולא שועל ולא יתוש, הכול מרוסס.
זה נראה ירוק, זה נראה יפה,
מי שלא מכיר חושב שזו מציאה גדולה, זה שטח סטרילי, מת.
יאללה, בואו ניתן פוש אחרון, עוד רבע שעה.
מי יכול למלא פה אבנים קטנות?
איפה צריך למלא? -פה.
הבן אדם בטבע הוא יכול להיות ניטרלי,
הוא יכול להיות מזיק, שהוא עושק את השטח,
והוא יכול להיות משפר את השטח, יוצר את השטח,
בונה את השטח, תורם לשטח.
מה מצדיק את זה שתשב באמצע הר, באמצע שום מקום?
זה שההר נהיה יותר, העצים נהיים יותר, החיות נהיות יותר, הכול נהיה יותר.
אתה בסוף היום עייף אבל מבסוט, אתה רואה איזה שניים-שלושה מטרים,
טרסה בת 4,000 שנה.
זה נותן סיפוק? -זה נותן סיפוק אדיר, אתה יוצר משהו.
אין לך מזה שום תמורה, אבל זה יישאר נראה לי עוד 4,000 שנה.
יש עוד מה להרים אותה, אבל זו התחלה טובה.
