"תמצאו את הדרך לשנות את העולם": שלמה אוסף פחיות ובקבוקים למען ילדים חולי סרטן | דוקותיים
בכל האזור קוראים לי שלמה בקבוקים. -למה?
כולם יודעים שאם הם רואים בקבוק, הם אוספים אותו בשבילי.
אני אוסף בקבוקים ופחיות למען מחנה קיץ של 150 ילדים חולי סרטן.
צילמת את האירוסים?
קבעתי לעצמי סכום בלתי אפשרי - 100 אלף שקל.
לא, אני אבוא עם התופסן.
300 אלף בקבוקים, לא? -יותר, 350 אלף.
לפני כמה חודשים אני עברתי את זה. כבר נתתי להם 100 אלף.
למחסן. -30 אגורות. -עוד 30.
לכמה עכשיו אתה רוצה להגיע אחרי שעברת את ה-100 אלף שקל?
לחצי מיליון. חצי מיליון בקבוקים. בואו נזוז.
מה זה המטוסים האלה? -הם שלנו.
לא מפריע הרעש הזה? -המה?
הרעש הזה לא מפריע? אה... זו הבדיחה?
אני שלמה ולדמן מקיבוץ חצור, בן 87.
עלינו ארצה ב-1972 ממונטריאול בקנדה.
לקח לנו חצי שנה להגיע לחצור,
וידענו באותו היום שהגענו למקום שקיווינו, שציפינו ושרצינו לחיות בו.
מה זה, כולם פה עם קלנועיות? -לא, אבל יש הרבה.
נכון בחצור אנשים מאריכים ימים?
שמעתי שיש פה כמה אנשים מעל גיל 100.
כן כן, יש פה. -אה? -יש כמה.
אולי חמישה-שישה, מהוותיקים, הם נראים בסדר.
יש לי רק בקשה אחת,
לשאול את שלמה בקבוקים בכמה הוא רוצה למכור את העסק
ומתי הוא רוצה למכור את העסק.
אני אתן את זה חופשי למי שימשיך איתו.
אז פה במחסן, יש לי עשרות אלפי בקבוקים ופחיות.
יש פה בקבוקים גדולים של זכוכית,
בקבוקים קטנים של זכוכית.
אתה ממיין הכול? -כן. הכול, הכול, הכול אני ממיין.
התחלתי לאסוף בקבוקים לפני בערך שלוש שנים.
כשאני שמעתי שהם מכינים שני מחנות קיץ לילדים חולים בסרטן
ולא היה מקום לעוד 40 משפחות, והחלטתי שאני חייב לעשות משהו,
אז התחלתי לאסוף בקבוקים ופחיות בתוך הקיבוץ.
בוא'נה, בכל מקום משאירים לך בקבוקים, אה?
כן, זה העובדים שעשו ניקיון אחרי המסיבה.
אז 40 המשפחות האלה נסעו? -כן, כן. ופלוס יותר.
אתה שמח מזה? -אני מאוד, מאוד.
שלום, שלמה. יש לי דברים שאני רוצה להביא לך.
מתי אני יכול לבוא?
כולם בקיבוץ יודעים שצריך לתת לך? -כן, כן, זה ברור. כולם כבר יודעים.
יש כאלה שאוספים ליד הבית ומביאים לי. זה הפך ממש לתנועה.
כל מקום שפגשתי אנשים, אמרתי להם למה זה הולך,
ועכשיו, עד כמעט אשקלון, יש בערך 60 משפחות שאוספות מהשכנים.
בשבילך? -כן.
אתה אוהב את הקיבוץ, אה? -כן, מאוד! זו המשפחה שלי.
וככה כל יום אתה עושה את הסיבוב? -שני סיבובים.
בואו, נשים פה ואני אמיין אותם אחר כך.
וואו! -בוא, בוא, בוא, תעשה קצת שריר.
או אה, כל זה מהקיבוץ? -כן.
מה אתם מחפשים אצלנו? -עושים עליו סרטון, על שלמה.
זו חוצפה שעושים עליו ולא עליי.
עוד כמה יש לך לחצי מיליון? -אני חושב אולי עוד מאה אלף בקבוקים.
זה יוסיף בערך 60 אלף שקל.
זה יום טוב היום? היום יש הרבה סחורה? -יש.
אתה אוהב את העבודה, אה? -אני אוהב עבודה.
זה... מחזיק אותי צעיר.
אם אני הייתי בבית, לראות טלוויזיה, קורא עיתון,
תעשה את זה שנה, ומה שעשית, אתה חי יום אחד 365 פעמים.
לא לאבד יום אחרי יום אחרי יום, אלא לתת ערך לכל יום.
כשאתה הולך לישון בלילה, שתהיה לך סיבה לקום בבוקר.
למישהו יש סוכריה או משהו?
לא, אני דיברתי על דברים יבשים אז...
פגשת פעם את הילדים? -ראיתי את הילדים.
דיברתי עם אבא אחד, הוא אמר,
"שיהיה לך ילד חולה כזה עם טיפולים,
"זה כמו לנסות להחזיק חול בידיים,
"וזה בורח בין האצבעות, ואין לך כלום".
אני אומר לכם, אני עמדתי שם ואני בכיתי.
אני מספר לצעירים שמתקרבים לגיל הפנסיה,
למצוא את הדרך לשנות את העולם לאחרים.
