"השם שלי היה 11057": יצחק היה החשמלאי הראשי של אושוויץ | דוקותיים

‫11057,

- אומר את המספר בפולנית -

‫בפולנית, זה היה שמי. ‫הייתי בן 14.

‫אתה זוכר אם זה כאב? ‫-נורא. כאבי תופת.

‫כן? ‫-כי המזרק, הוא לוהט,

‫וכל נקודה היא כווייה.

‫החברים שלנו שנשלחו לתאי הגזים, ‫אמרו,

‫"גדענקען און נישט פארגעסן", ‫"לזכור ולא לשכוח".

‫זה הדבר הכי עמוק שאני זוכר.

‫מה אתה אומר על הגרמנים? ‫-ארורים.

‫מה אתה אומר על הפולנים? ‫-עוד יותר ארורים.

‫"תו ירוק" יש? ‫-יש, בטח. אתה רוצה לראות?

‫תרשום פה. ‫-אני ארשום.

‫ותן לי אתה"תו הירוק". ‫או מחלים או "תו ירוק".

‫באנו לאיציק יעקובי.

‫עד הסוף בפרוזדור ימינה, מס' 5.

‫שלום. ‫-בבקשה. -תודה רבה.

‫איפה אתם רוצים לתפוס את האדון? ‫-בפינה הכי יפה.

‫אין לנו.

‫שמי יצחק יעקובי, ‫בהונגרית: יעקב ארווין, אני בן 92.

‫איך החיים בגיל 92?

‫אין לי בעיות עם זה.

‫נולדתי בהונגריה, בעיר בשם דברצן,

‫ואני מתגורר עם חברה מקסימה ‫שיושבת משמאלי,

‫בבית מוגן של אחוזת רובינשטיין.

‫לאושוויץ הגעתי ב-1944, ‫שנה לפני תום המלחמה.

‫הייתי החשמלאי הראשי של המחנה. ‫-איך זה?

‫כשהיה קצר, אז הנתיך היה נשרף. ‫הייתי מחליף את הנתיכים.

‫זה היההג'וב שלך? ‫-זה היההג'וב שלי.

‫זה מה ששמר אותך בחיים? ‫-כן.

‫כשהלכנו מאושוויץ...

‫לאה, את מוכנה להביא את ה... ‫שמתי שם על השידה... -כן.

‫ואת כרטיס ה... יש לי כרטיס אסיר.

‫מצאת, לאה? ‫-לא, אני לא מוצאת.

‫במגירה השנייה.

‫במגירה השנייה? פה? ‫-לא, בשידה.

‫פה? אה, כן, אוי, אוי, אוי...

‫זה כרטיס האסיר שלי.

‫הקאפו הפולנים היו יותר גרועים מהנאצים.

‫במיוחד עם ילדים. ‫-למה?

‫הם עשו בילדים מעשי סדום.

‫מאוד נהנו לאנוס את הילדים היהודיים.

‫כי נשים לא היו. ‫-איזו זוועה.

ד"ר מנגלה קיבל אותנו. ‫היה לו עיפרון ביד.

‫כשהוא עשה סימן ימינה, ‫סימן שאתה חי.

‫כשהוא עשה סימן שמאלה, ‫סימן שאתה הולך לתאי הגזים.

‫המשפחה, אני נפרדתי מהם מיד.

‫אני נורא מצטער שאתם צריכים לשמוע ‫את הסיפורים העצובים האלה. -לא.

‫אם לא נשמע את זה, אז... ‫זה חשוב מאוד שנשמע את הדברים האלה.

‫ומה היה בארץ ישראל?

‫אז עוד המושג של "ניצולי שואה" ‫לא היה מוכר.

‫לעגו לנו. קראו לנו "קצטניקים".

‫"קצטניקים"? ‫-"קצטניקים" אלו יוצאי מחנות ריכוז.

‫לכן רבים חתכו את זה. ‫אני לא מתבייש בזה.

‫לא? ‫-לא.

‫את צברית? ‫-אני צברית, תודה לאל.

‫איך זה להיות עם... לחיות עם אדם ש... ‫-זה לא פשוט.

‫סוחב איתו מטען כזה? ‫-זה לא פשוט.

‫אני מתאר לעצמי. ‫-לא פשוט. בהחלט לא פשוט.

‫אבל אני לא מטריד אותך עם זה. ‫-לא, הוא משתדל להיות ילד טוב.

‫אתה זוכר הכול? ‫-הכול.

‫זה חוזר אליך? ‫-הייתה תקופה ארוכה שהייתי חולם

‫והייתי מתעורר באמצע הלילה וזועק,

‫ולאה הייתה מרגיעה אותי. ‫אבל זה נפסק.

‫עכשיו אתה ישן בשקט?

‫מזלי הגדול זה שאני זכיתי ‫לחברה כמו לאה.

‫מתי נפגשתם? ‫-לאה, מתי נפגשנו?

‫אני יודעת מתי נפגשנו... ‫מי זוכר דברים כאלה?

‫כמה אנשים נשארו עוד ‫עם מספר על היד בחיים?

‫מעטים מאוד. ‫-בגלל זה אנחנו פה. -כן.

‫כדי לא לשכוח. ‫-נכון.