הלו, פנינה! סירוב

זה מפנינה יש דברים שאי אפשר ללמוד באולפן, רק בחיים. חכה לטלפון. - הלו פנינה! - שלום, יבגניי. יש לי בשבילך משימה ואני מאד מקווה שלא תסרב לה. - לסרב זה לא להסכים, נכון? - כן, לסרב זה לא להסכים לקבל משהו או לדחות הזמנה, או לא לקבל הצעה. - אה, למשל, להגיד "לא, תודה!" - אני לא מעוניין. - ממש לא. - יפה, יבגניי. אני רואה שאתה גם יודע איך להגיד "לא." - כן… לפעמים אני אומר "לא." - אני שמחה, כי המשימה שלך מרגע זה היא לסרב לכל בקשה ולכל הצעה שתקבל. - לסרב לכל הצעה ולכל בקשה? - כן. - אבל אם אני… - עד חצות הלילה. אתה רק מסרב. בהצלחה. - עד חצות? הלו, פנינה! הלו! - עד חצות! - סלחיה? - כן. - אפשר להציע לך? - לא. תודה רבה, לגמרי לא. […1:43…] - למה? זה מאד מאד טעים! - זה לא שאני לא רוצה, אני פשוט לא יכול… - אני מבינה. - אולי בהזדמנות אחרת… - סליחה! - כן. - במקרה אני מסיימת לעבוד עוד רבע שעה. גם קפה אסור לך לשתות? - זה פשוט לא מתאים לי עכשיו. אולי נדבר על זה אחרי חצות… - עזוב, לא חשוב. - הייתי בא, אבל… - בלי אבל. ----- - סנטוריני זה קודם כל אי. ים. בונגלוס, בונגלוס, שבילים – אין כלום. - נשמע נהדר – יבגניי! מזל שהגעת – קיבלנו הצעה נהדרת לנסיעה לחו''ל. - שבתאי, שבתאי תורס. - נעים מאד. - אתה חייב לשמוע את ההצעה. - לא! בשום פנים ואופן לא! לא עכשיו. - אתה עוד לא שמעת את ההצעה, כבר אתה מסרב! - מה קרה לך? דיברנו על זה שאולי ניסע ביחד ליוון, שבעה ימים, סנטוריני! - סנטוריני! זה האי הכי יפה ביוון! אלף מאתיים שקל – וזה כולל טיסה, מלון, ארוחת בוקר, תיק צד – עלינו. או קיי? - ברצינות? אני מסרב. אני מסרב. - איך אתה יכול לסרב? - את שבתאי תורס הכרת? עם שבתאי תורס נסעת – אתה לא יכול לסרב לשבתאי, אתה יודע את זה! - אז אתה מסכים. - רגע-רגע, אני עוד לא יודע, אני אודיע לך אחר כך, בסדר? - מה זאת אומרת אחר כך? חבר'ה, אני רוצה להסביר לכם משהו. ההצעות – הן הצעות בלי גבול יש לנו, כן? ומספר המקומות מוגבל. אז אני מבקש, גם מחכים לי במשרד, או קיי? - אני צריך לחשוב על זה, אני חייב לבדוק את זה. - כל הכבוד! למד להתמקח, אה? כמה זמן הוא בארץ? - מה יש לבדוק, יבגניי? - אני אגיד לכם מה, אני אגיד לכם מה! אתם שניכם כל כך נחמדים, אני אעשה בשביל שניכם משהו מיוחד, או קיי? אלף ומאה שקל במקום מאתיים – אבל דבר אחד אני מבקש – אף מילה לאף אחד, או קיי? זה הכל. - אלף מאה שקל!!! - נראה, אני צריך לישון על זה. - לישון על זה?! זה עם לינה! את לא אמרת לו את זה? - אלף מאה, יבגניי! - נראה. - רבותי, עד פה. או קיי? אני ירדתי עד אלף מאה, זה עלה לי יותר. אני מוכן לרדת עד אלף, גרוש לא פחות מתשע מאות. זה הכל. אני מצטער מאד. יש לך את הטלפון שלי, אז תתקשרי אלי. ואם אין לכם אני אצלצל אליכם. - אני לא מבינה אותך! אתמול אמרת שזה דבר שאתה הכי רוצה – לנסוע לאי ביוון. - ואני עדיין רוצה, אבל מחר. - מחר זה יעלה לי פי שלושה. - אז… אני משלם מחר, בסדר? - מה פתאום, לא בא בחשבון! - ענת! - לא, אין על מה לדבר. - תקשיבי רגע, ענת! אין לי ברירה, אני חייב לסרב לכל הצעה עד חצות. זהו. - רק עד חצות? - כן, רק עד חצות. - שבתאי! חשבנו… יש לי הצעה – אני אגיע אליך הלילה, בחצות, ואתן לך כסף. - צר לי, לא אוכל להיענות לבקשה שלך. - אבל אנחנו מבטיחים! - לצערי עלי להשיב בשלילה. - רגע, מה קורה פה? למה אתה מוריד את השלט? - אתם יודעים הכל, ה? בגלל זה אתם רוצים לשלם אחרי חצות, אה? - הוא מתכוון לברוח מהארץ? אז הכל היה שקר אם כן! - וואו! - מה זה אתם שניכם – אתם שני שוטרים סמויים או משהו? אני אתן לכם, לשניכם, שני כרטיסים אמיתיים – או קיי? בחינם. רק מה? לסתום את הפה, זה הכל. - לא! לא, זה בלתי אפשרי! - אני מציע לשניכם לעזוב את המקום ולשכוח מהכל. לפני שאני מציע לכם הצעה שלא תוכלו לסרב לה. - יבגניי, בוא נלך מפה, זה מתחיל להפחיד אותי. - גם אני פוחד, אבל אני חייב לסרב. אני מסרב. - מה אתה עושה? - שניה. אני אצלצל למשטרה. - למשטרה? לא, לא למשטרה, בבקשה! לא למשטרה! אני אמרתי לצילה שזה לא יילך. אני מבטיח – אל תסגיר אותי! – אני אחזיר את הכסף לאנשים, או קיי? לא להסגיר אותי! אני.. בעצם, אתם יודעים מה? במחשבה שניה - תסגיר אותי! אתה יודע מה – תסגיר אותי! צלצל למשטרה, ותסגיר אותי! מגיע לי. לא, מגיע לי, מגיע לי, רוצה לקבל את העונש! מגיע לי, תסגיר אותי למשטרה, אין דבר! - אני מצטער, אבל… אבל זה מצחיק אולי, אבל גם זה.. גם זה… אחרי חצות! רק אחרי חצות… - אחרי חצות? - כן, נו… - שב.