כאן סקרנים | מה הסיפור של תמונת הילד הבוכה?
אני לא חושב שאנחנו ידענו את זה. -לא, לא, לא, אני...
אני אגיד לך... -כשאתה מסתכל על הציור,
יש לך הרגשה שגם הציור מסתכל עליך.
ב-2019 זה נורא מוזר שאתה לא מצליח להגיע לבן אדם.
מי זה?
יש לי שאלה מוזרה אליך. -בקיצור, מה את צריכה?
"הילד הבוכה", זוכרים?
הוא הופיע מאחורי הדודה, בקיר בסלון, בספר, בסדרה שכל כך אהבנו בילדות.
כמעט כל ישראלי מכיר אותו, אבל מה הסיפור שלו?
בשנות ה-50 צייר איטלקי בשםג'יובאני ברגולין
צייר המוני פורטרטים של ילדים יפים ועצובים.
כשחברה בריטית פנתה אליו וביקשה את הזכויות הוא מכר לה הכול,
וכשהם הפכו לסנסציה עולמית הוא לא ראה מהציורים האלה שקל.
"הילד הבוכה" הצליח מאוד באנגליה,
עד שב-1985 בבית של מאי ורונלד הול שברוטרהאם פרצה שריפה.
הדבר היחיד שיצא ללא פגע מהשריפה היה "הילד הבוכה".
די מהר הגיעו עוד ועוד עדויות על בתים שנשרפו כליל
והדבר היחיד שנותר ללא פגע הוא הציור של "הילד הבוכה".
הבהלה הזאת שהתחילה אצל הבריטים התפשטה בכל העולם,
והציור הפך למקולל.
אתה מכיר את הציור של הילד הבוכה? -כן, אני מכיר את הציור.
עברתי איזה 15 שנה עם הציור הזה מאחוריי.
אילן רוזנפלד, אליל נעורימ"הפיג'מות"
הסדרה שגרמה לכל דור ה-Y וה-Z להכיר את הציור הזה.
אני רוצה להבין למה הוא היה בסט שלהפיג'מות", מה הוא עשה שם?
המטרה הייתה לעשות דירה שהיא תקועה בשנות ה-70
כי היא בעצם דירה של דודה שלי.
למה נזכרתם בזה?
הסברתי לו שאנחנו מתעסקים בלנסות להבין
איך הציור של "הילד הבוכה" הגיע לארץ וסיפרתי לו גם על הקללה בבריטניה.
אז מה שמדהים זה שאני לא חושב שאנחנו ידענו את זה.
העניין הוא כזה - בין העונה השלישית לרביעית
כל הסט שלהפיג'מות" התחלף מלבד התמונה של "הילד הבוכה",
ואז באו ואמרו "יאללה, בואו נעשה עוד עונה".
ואמרנו "בכיף, איפה התפאורה?" והם אמרו "שרפנו".
אמרנו שהתפאורה נשרפה כי היא כנראה באמת נשרפה,
אבל הילד הבוכה לא הופיע רקב"הפיג'מות".
היי, אתגר. -היי, ענת.
אתגר קרת, סופר ישראלי, זוכה פרס ספיר,
הוציא ספר שעל כריכתו פרשנות לציור.
"הילד הבוכה" הופיעב"געגועילקיסינג'ר", למה?
הרעיון היה של דודו גבע, זכרונו לברכה.
אתגר רצה כריכה אחרת,
אבל דודו גבע הגיע עם האופציה של "הילד הבוכה" ואתגר נדלק.
אצלי באופן אישי זה געגוע, אבל געגוע שיש בו איזשהו אלמנט ביקורתי.
אני חושב שגם השם של הספר "געגועילקיסינג'ר",
מי מתגעגעלקיסינג'ר?
זו איזושהי נוסטלגיה חצי מודעת
שאתה אומר איך אני מתגעגע לזה שהייתי ילד,
אבל כשהייתי ילד, בעצם, לא היה בזה שום דבר מיוחד.
כשאתה רואה את הילד הבוכה, אתה מרגיש איזשהו סוג של ריחוק מסוים.
זה כבר הפך להיות קלישאה של רגש. זה קצת כמו לראותאמוג'י.
ואיך זה הגיע מאנגליה לפה? -זה בדיוק מה שאני מנסה לברר.
לא מצאתי שום מידע על איך הציור הזה הגיע לארץ.
הרמז הראשון היה כתבה מ-1974. בכתבה מופיעים שלושה שמות.
הראשון שענה לי הוא אלימג'ר מחנות דיזינגופית קטנה.
אתה זוכר את הציור של הילד הבוכה?
כן, הם מכרו את זה, כל אלה ביפו-תל אביב.
הממסגרים התעסקו בזה.
לא היה לי מושג שיש עדיין כל כך הרבה אנשים שעובדים במסגור.
אז התחלתי להרים טלפונים.
הלו? -הלו? -הלו? -כן, מה השאלה?
בקיצור, מה את צריכה?
כולם הכירו את הציור כי הם מסגרו אותו
והם זכרו שתי גרסאות של "הילד הבוכה": הראשונה... -הכול היה על נייר,
זה ארבעה צבעים שיש במכונה ומדפיסים וזהו,
והשנייה... -היה לזה סוג של למינציה, סוג של לק, נייר מיקרוני,
שנתן לנו תחושה כאילו שהוא מבריק, שהוא חי יותר.
הלמינציה נתנה לציור תחושה של "ביוקר".
בדיעבד, התברר שהחומר של הלמינציה היה מעכב בעירה
וזאת הסיבה שהציור שרד את השריפות.
ניסיתי לברר עם הממסגרים אם הם זוכרים מאיפה הציור הגיע.
בשלב מסוים כולם התחילו לחזור על אותו השם.
לא, לא, לא, אני אגיד לך... -משה קלאורה...
היה את משה קלאורה. -קלאורה, בן אדם בשם קלאורה.
זה אותו האיש מתחילת הכתבה מ-74'. -מה הוא היה?
הוא היה בעלים של חנות אומנות וייבוא אומנות ברחוב אילת. -הבנתי, אוקיי.
ברור שמיד רציתי להתקשר אליו, אבל הייתה בעיה.
בסוף הוא או פשט את הרגל, או שהפסיד את הכסף.
הוא סגר יום אחד בעיר וזהו. -אני לא יודע אם בכלל הוא חי.
ב-2019 זה נורא מוזר שאתה לא מצליח להגיע לבן אדם.
במיוחד שיש לו שם, זאת אומרת, אם היו קוראים לו יוסי לוי, אז מילא,
אבל כמה קלאורות יש? -התקשרתי לכל הקלאורות בארץ.
עברתי לנשק יום הדין. אחד ארבע ארבע.
הלו? -שלום. -מי זה? -מדברת ענת...
דיברתי כמעט עם כל הקלאורות בישראל עד ש...
הלו? -שלום, הגעתי לבית של משה קלאורה?
מי את? מי צריכה אותו? -הסברתי לה הכול והיא הקשיבה.
תקשיבי. -כן. בעלי נפטר ארבע שנים כבר. -הבנתי, אני מצטערת.
והגלריה שם זה לא שלנו בכלל.
אין כלום. אף אחד מהממסגרים לא שמר איתו על קשר.
הגעתי לרחוב אילת, חיפשתי את הכתובת שאמרו לי עליה.
אילת 49. -המבנה היה נראה נטוש.
הלכתי בין החנויות, אמרתי שלום לכל הממסגרים שפגשתי במסע,
עד שאחד מהם אמר לי לצאת מהחנות ולחזור אחורה ברחוב.
טוב, אני הולכת עכשיו בערך 200 מטר ואין פה ממש דברים הגיוניים.
אילת... לא יודעת. פניתי לממסגר.
שלום, נעים מאוד. אני ענת מתאגיד השידור ויש לי שאלה מוזרה אליך.
בעל חנות המסגור לא הסכים שאקליט,
ואחרי שכיביתי את מכשיר ההקלטה הוא אמר לי,
"בטח שאני יודע, אני זה שהדפסתי אותם".
הוא סיפר שכשהוא ראה שהציור של קלאורה מצליח,
הוא לקח אותו לתחנה המרכזית והדפיס שם 100,000 עותקים.
לקלאורה היה את הציור עם הלמינציה המיוחדת,
הוא הדפיס את הגרסה הפשוטה, הדפסה של ארבעה צבעים.
קלאורה מכר ב-40 לירות, הוא ב-10.
הוא נזכר איך כל בוקר סוחרים היו עומדים ליד הדלת ומחכים שיפתח,
ואז קונים 100 חתיכות והולכים למכור אותם בשווקים בכל הארץ.
הסחורה נחטפה תוך שישה חודשים,
וככל הנראה רוב הציורים בארץ הגיעו דווקא ממנו ולא מקלאורה.
כל הטירוף נגמר שקלאורה תבע אותו על ההדפסות וגם ניצח.
ההסבר הזה סיפק אותי והמשכתי בחיי, אבל עדיין, מדי פעם,
הרמתי טלפון לחברים הממסגרים, אולי ייזכרו.
ממש כאילו הבן אדם נעלם. -כן, כן, הוא התאדה.
נותר לי עוד כיוון חקירה אחד, משהו ששמעתי בשיחות קודמות.
הוא השאיר את העסק לעובד שלו, לא היו יורשים.
העובד שלו.
יש איזה מישהו שקוראים לו מורדו. -נחמן. -אחד היהפצ'צ'ו.
בחור בשם שמוליק. -עובד אחד עם הרבה שמות.
עד שבאחת השיחות אחד הממסגרים הצליח סוף סוף
להשיג את המספר של העובד.
אני השגתי לך את הטלפון. -וואו.
שלום. -בוקר טוב.
נו, אז מה גילית בסוף? -אז אני אספר לך.
משה קלאורה, איך זה התחיל, אני יכול להגיד לך את הסיפור.
בא אליו איזשהו לקוח שהיה צריך לקנות ממנו את המוטות של המסגור.
אחד מהממסגרים האלה קיבל תמונה ממישהו שביקר באנגליה,
אז הלקוח אמר לקלאורה... -"תראה, פה יש כתובת מי היצרן של זה,
"תשתדל להביא, אני מוכן לקנות 100 חתיכות".
קלאורה פשוט הלך למפעל באנגליה והזמין משם בערך 10,000 חתיכות.
זו הייתה היסטריה מהרגע הראשון? -ההיסטריה הייתה מהתמונה הראשונה.
מהחישוב שלנו, הציור הגיע בערך לכל בית חמישי בישראל.
אבל למה מכל הציורים דווקא הציור הזה תפס?
על זה לאף אחד לא הייתה תשובה.
הלו? -היי, יוני, זו ענת מתאגיד השידור.
כן, כן. -אז כן, אמרת שאתה מכיר את הסיפור. -נכון. -כן.
הייתי במחסן שלו, כאילו, במחסן שלו שהיה,
קניתי ממנו אז כמה אלפים של "הילד הבוכה" גם.
הבנתי שזה המקוריות שהביאו לארץ. -יש לך אותן, אגב, עדיין?
לא, הייתה לי שריפה ב-2006, נשרפו לי שם כמה אלפים של תמונות.
אתה לא אמיתי.
