כאן סקרנים | למה יש בצרפתית המון אותיות מיותרות?
רנו כותבים בשבע אותיות - רנאולט (RENAULT).
פיג'ו גם - פאוגאוט (PEUGEOT).
ורטטוי, עם אחת עשרה אותיות, רטטוילה (Ratatouille).
למה בצרפתית יש כל כך הרבה אותיות מיותרות?
מייק ברנט, החיפאי שהפך לזמר אגדי בצרפת,
שר את Laisse moit'aimer והשתמש ב-623 אותיות.
בתרגום מדויק של השיר לעברית, נצטרך רק 419 אותיות,
אבל זה לא כוחות כי העברית חסכנית מאוד.
אם נתרגם לשפה לטינית אחרת, ספרדית למשל, נצטרך רק 570 אותיות.
ספרדית היא שפה פונטית - כותבים אותה כמעט כמו ששומעים,
זה גם מה שהופך אותה לאחת השפות הקלות ביותר ללמידה.
בעוד צרפתית, היא ממש, אבל ממש, לא.
לפי אגדה אורבנית שמסתובבת ברשת,
האשמים בעודף האותיות הם הסופרים של ימי הביניים.
הם קיבלו תשלום עבור מספר האותיות שכתבו.
כדי להרוויח עוד כמה פרנקים, הם פשוט הוסיפו עוד אותיות,
ממש כמו סטודנטים שמנסים לסיים עבודת סמינריון.
זו ככל הנראה לא הסיבה, אלא השינויים שעברה הצרפתית.
רנוופיג'ו לדוגמה, הם שמות המשפחה של יצרני הרכבים.
RENAULT הגיע מהשבטים הגרמאניים שפלשו לשטח צרפת,
ו-PEUGEOT מהשפה האוקסיטנית, שדוברה בדרום צרפת.
ככל הנראה בתחילה, הם נשמעו בערך כמו הכתיב המלא של השמות הללו,
PEUGEOT, RENAULT - משהו כזה.
אבל שפה מדוברת משתנה הרבה יותר מהר מהשפה כתובה.
במהלך השנים רוב הסיומות נחלשו ולאט לאט הפסיקו לשמוע אותן,
כך הגענו לרנוופיג'ו.
הכתיב לעומת זאת נשאר,
כי אם הכתיב של שם המשפחה ישתנה, הייחוס עלול להיעלם איתו.
במקביל לתהליך הטבעי שקיצר את השפה המדוברת,
היה תהליך נוסף ומלאכותי שעבר על השפה הכתובה והאריך אותה.
עד למהפכת הדפוס המעטים שידעו קרוא וכתוב,
כתבו איך שנשמע להם.
המהפכה הזו הציבה את בעלי בתי הדפוס בצרפת בבעיה -
הם רצו להדפיס ספרים בצרפתית, אבל לא ידעו איך,
היו כל כך הרבה אפשרויות לכתוב כל מילה.
אז הם דרשו מהמלך להסדיר את העניין,
וכך, בתחילת המאה ה-17 הוקמה האקדמיה הצרפתית.
היא זנחה את שיטת הכתיבה לפי השמיעה
ובחרה בהיצמדות למסורת ולהיסטוריה של המילים.
המסורת הייתה הלטינית.
לאנשי האקדמיה היה חשוב מאוד שהצרפתית תיכתב
באופן שיזכיר את הלטינית,
אפילו שהיא כבר ממש לא נשמעה כמוה.
הלטינית הייתה השפה הנעלה של התקופה,
והם קיוו שדמיון אליה, ישפר את מעמד הצרפתית.
הרבה אותיות מוזרות שנותרו באמצע מילים משמשות כמצבה ללטינית.
למשל בשאנז אליזה, שנכתב בכלל כ-שאמפס אליזאס - Champs-Élysées.
ה-P במילה שאמפס (שדות), מגיעה מהמילה הלטינית CAMPUS (מקום),
ופעם השדרות הללו באמת היו שדות.
או כשסטפן לגר אומר שישראל היא Magnifique,
הוא בעצם מרפרר למילה הלטינית Magnificus, מדהים, ולכן ה-G עדיין שם.
נשמע מסובך? זה לגמרי בכוונה.
אחד מחברי האקדמיה הסביר שהדקדוק הצרפתי יהיה הדרך
להבדיל בין "אנשי הספר, לבין בורים ונשים פשוטות".
מקסים, אה?
הכללים הנוקשים של האקדמיה עוזרים לצרפתים
להשאיר את המורשת המפוארת שלהם חיה דרך הכתב.
זה מסביר איך צרפתי שרוצה היום לקרוא את מולייר, שכתב במאה ה-17,
יוכל לעשות זאת בלי בעיה, בעוד אנגלי בקושי יבין משהו משייקספיר.
אבל ב-20 השנים האחרונות השפה הצרפתית להחלה התקצר -
בזכות המצאת האס.אמ.אסים.
זוכרים את הניידים של פעם,
כשכל סמס עלה 47 אגורות, והיו רק 70 תווים?
פתאום ההחלטות של האקדמיה מהמאה ה-17
הפכו את החיים ליקרים יותר.
אז במקום לנסות להאריך את המילים, כמו באגדה האורבנית,
העם הצרפתי התחיל לקצר אותן.
זה קרה בכל השפות, אבל לצרפתים הייתה הכי הרבה עבודה.
אז הם לקחו אתC'est (זה) והפכו ל-C, ואתJ'ai (יש לי) קיצרו ל-G,
ושיחת חולין של "היי מה נשמע", התקצרה מ:Salut, ça va?
Moi, je vais bien ל...
נכון, מרגע שהוואטסאפ הגיע, אפשר להתכתב בלי הגבלה,
אבל הקיצורים נשארו. ומה האקדמיה חושבת על זה?
אפשר?
להגיד קומסי קומסה? -כן. עדיף שלא.
האקדמיה הצרפתית הגדירה 17 זמנים, שלושה גופים ביחיד ורבים, וזכר ונקבה,
ולכל פועל בשפה הצרפתית יש סיומת שונה, כמעט בכל אחד מהם.
בחלק מההטיות ההבדל הוא רק בכתיבה ולא בדיבור,
ובאף אחת מההטיות, לא שומעים את כל האותיות הנוספות.
פתאום שיעורי לשון בכיתה ח' לא נשמעים כל כך נורא.