כאן סקרנים | למה אנחנו אומרים אֶהה?
ואנחנו ממשיכים, אההה...
אישה שילדה בבית אהה החולים... -אההה... -ואההה...
אנחנו אומרים "אההה" בממוצע כל 12 שניות. למה בעצם?
אההה פתיח.
מה זה בכלל "אההה"? זו בכלל לא מילה.
בניגודל"אה" בעברית שמבטא הבנה או פליאה,
ל"אההה" אין שום משמעות לשונית. זה סתם לא אומר כלום.
וזו בדיוק הסיבה שאההה נפוץ כל כך
כי יש לנו צורך אדיר בצליל שלא אומר כלום.
בחיים האמיתיים לשיחות בין אנשים אין בדיוק תסריט.
אנחנו לא תמיד יודעים מי אמור לדבר ומתי.
ומה היית עושה? -לכן השיחה מתנהלת לפי תורות.
ובפינג פונג הזה, הדרך שלנו לאותת למשתתף השני שהגיע תורו,
היא לרוב פשוט לשתוק.
אבל לפעמים אנחנו משתתקים מסיבה אחרת,
למשל, כשאנחנו צריכים רגע לארגן את המחשבות. -אההה...
או שאנחנו מחפשים מילה שבדיוק ברחה לנו.
מי כתב את הספר" קיצור תולדות הזמן"? -אההה...
סטפן קינג, אה, לא קינג, מה פתאום? אההה... -אההה...
אההה... עבור.
העניין הוא שאם רק נשתוק זה יתפרש כוויתור על התור שלנו,
לכן אנחנו אומרים "אההה", כדי לשמור על התור.
אנחנו לא עושים את זה בצורה מודעת.
במקרים רביםה"אההה" הוא תוצר של מאמץ קוגניטיבי,
רעש שהמוח שלנו מייצר בזמן עבודה.
קצת כמו הרעש הזה שהמחשב עושה כשהוא מתאמץ.
המילה הזאת "אההה" היא בראש ובראשונה קוגנטיבית,
אבל היא גם מסמנת לנמען: אההה...
רגע, אני מתלבטת איך עונים על השאלה הזאת,
אולי זאת שאלה עדינה, אני לא רוצה לפגוע בך.
ואז אתה בעצם רואה שהמילה הזאת "אההה",
כבר צוברת לעצמה משמעויות חברתיות ובינאישיות.
הייתי בחורה כזאת שכל הזמן אההה... -הם היו באמת אההה...
לא כל האנשים בעולם מתוכנתים לומר "אההה".
אם אמירת "אההה" הייתה דבר טבעי או מולד
שנובע מהאופן שבו אנחנו בנויים, אז היו אומרים "אההה" בכל השפות,
אבל לכל שפה יש אתה"אההה" שלה.
אז מה עושה דווקא את "אההה" לברירת המחדל של דוברי העברית?
הצלילים של השפה זו איזושהי מנגינה.
כשחסר משהו מבחינת המנגינה
אנחנו יכולים להשלים את זה באמצעות "אההה",
משהו שהוא בעצם ריק מבחינה סמנטית. אין לו משמעות.
בדרך כלל צלילים שנועדו להשלים את אותם פערים
הם צלילים פחות מסומננים, כלומר יותר רגילים.
אני לא רוצה משהו שיהיה קשה מבחינה חיתוכית ארטיקולטורית,
התזוזה של הלשון או העיגול של השפתיים,
וה"אההה" מאוד מאוד מתאים מבחינת הנייטרליות הזאת.
אההה... נו, אההה...
הנה הסיבה שהופכת את אההה לקלה כל כך להגייה.
לכל שפה יש מבנה עומק שמשפיע גם על מבנה הפה
ודורשת מהדוברים שלה להניע את הפה בצורות מסוימות.
המבנה של השפה למעשה קובע גם מה תהיה התנוחה הבסיסית של הפה,
מעין עמידת מוצא.
בצרפתית התנוחה הנייטרלית היא מכווצת, עגולה,
ולכן המקבילה שלהל"אההה" תהיה "אווו".
בעברית יש הרבה הברות פתוחות,
לכן אם נזרים אוויר במיתרי הקול דרך הפה,
יצא לנו משהו שדומהל"אההה", זה הטבעי שלנו.
נוכל להשוות את זה למשלל"אייי" שדורשת סגירה של השפתיים,
להבדיל מהרפיה שלהן, ונהגית גבוה יותר בפה
מה שדורש מאמץ נוסף באזור חלל הפה.
התנועות האלה מתפזרות בתוך המרחב האקוסטי והמרחב התפיסתי שלנו
למעין טרפז, משהו כזה, אי, או, אה, או, אה.
בתוך הטרפז הזהל"אההה" יש יותר מקום להתפזר,
יש יותר שטח ששייךל"אההה" ולכןה"אההה" משמש אותנו
גם כתנועה דיפולטית, ברירת המחדל,
בדיוק מאותה סיבה שהיא יכולה להתפזר הרבה יותר
מאשר ארבע התנועות האחרות.
לפי אתר "מאגרים" של האקדמיה ללשון העברית,
השימוש הראשוןב"אההה" בעברית הכתובה
מופיע בסיפור "בחורף" של יוסף חיים ברנר מ-1903.
סביר להניח שמעט דוברי העברית השתמשוב"אההה" עוד קודם לכן,
אבל האם ברנר שאב אתה"אההה" מהם
או שאולי הוא לקח אותם מדוברי הרוסית והיידיש שגם הם השתמשו בתנועה?
אההה... אולי.
בישראל עדיין אפשר לשמוע את הביטוי שמקורו ביידיש: "אעבעציגאלעמע",
שמשמעותו היא: האדם הזה עושה קולות אההה ו-בההה,
כמו עז, שעושה מההה.
כלומר, אדם שמגמגם, ולא יודע לדבר כמו שצריך,
או בקיצור, עושה הרבה "אההה".
הסופרים העבריים הראשונים פשוט כתבו את מה שהם הכירו
מהשפה הדבורה שלהם ובשפה הזו, אנשים אומרים הרבה "אההה".
אההההההה...
