כאן סקרנים | למה אנחנו מפחדים מליצנים?
הליצנים המפחידים נעלמו מחיינו.
לפחות עד הגל הבא.
אבל המון אנשים לא אוהבים גם ליצני יום הולדת.
אפילו מפחדים מהם.
מה כל כך מפחיד בליצן?
הפסיכואנליטיקן זיגמונד פרויד טוען שאנחנו נלחצים
כשאנחנו נתקלים בדברים שנראים לנו נורמליים ומוכרים,
אבל סובלים מסטיות קלות.
למשל, דמות שדומה באופן כמעט מושלם לבן אדם,
אבל משהו בה שונה. נגיד, ליצן.
המראה הלא צפוי גורם אצלנו לדיסוננס קוגניטיבי, או בלבול,
והמוח שלנו פשוט מעדיף לא להתמודד איתו.
חוץ מזה, יש משהו מחשיד במישהו שכל הזמן נראה שמח ומחויך.
הוא בטח מסתיר משהו. אבל זה לא הכול.
כשאנחנו לא מצליחים לקרוא הבעות פנים של מישהו,
קשה לנו להעריך מה הוא הולך לעולל לנו.
וזה מלחיץ.
זה קצת כמו להיות ליד מישהו או מישהי שעברו מתיחת פנים כושלת,
אלא שבמקרה של הליצן זה מטריד פי כמה וכמה.
שלא במפתיע, ילדים רבים שנתקלים בליצן בפעם הראשונה
ולא מבינים במה מדובר, נבהלים ונרתעים ממנו.
לפעמים הם ממש נכנסים לטראומה ומפתחים פוביה
שמלווה אותם לבגרות. קולרופוביה.
והיא גם אמורה להיות נדירה.
אלא שסקר שנערך ב-20בארה"ב,
גילה ש-42% מהאמריקאים פוחדים בדרגות שונות מליצנים.
42%!
מתי היצור החמוד והמצחיק הזה הפך לכל כך מפחיד?
הליצנים, או ליצני החצר, היו פופולריים עוד בימי קדם.
וההופעה המטופשת שלהם נועדה לרומם את הדימוי העצמי של הצופה,
לנפח לו את האגו ולשמח אותו. בעיקר אם הוא מלך מתוח ועצבני.
הם התפתחו כמובן מאז, הצטרפו לקרקסים,
שינו את המראה, ולפני בערך מאה שנה
הם גם החלו להיות מזוהים בעיקר עם הופעות לילדים.
כי כמה אפשר לצחוק מהסלפסטיק המטופש שלהם?
כן, גברים מאופרים, מסתתרים מאחורי מסכות,
תמיד שמחים ומבדרים ילדים תמימים.
השילוב הזה דחף סופרים ותסריטאים להתעניין בצידם האפל
של הגברים העוסקים במקצוע.
אבל מי שהיה אחראי אולי יותר מכול לשינוי התודעתי הזה,
היה ג'ון ווין גייסי.
גייסי עבד כליצן במדינת אילינוי בשנות ה-70',
ובאותו הזמן גם אנס ורצח לפחות 33 נערים וצעירים.
וכדי להוסיף שמן למדורה, במהלך החקירה הוא התגאה בכך
שאי אפשר היה לחשוד בו כי הוא היה בסך הכול ליצן חביב.
בעקבות חשיפת הרוצח הסדרתי החלו בשנות ה-80' להופיע
יותר ויותר ליצנים מפחידים ורצחניים בספרות ובקולנוע.
ובשנים האחרונות הם הפכו לגיבורי תרבות של ממש
ודחקו הצידה את הליצנים המחויכים והתמימים.
למשל, הליצן טוויסטי,
שנוהג לבתר את מי שלא נהנה מהופעותיו.
הסדרה הפופולרית "סיפור אימה אמריקאי"
נתנה לו ולחבריו במה כבר בשתי עונות, כולל באחרונה,
והפכה אותו לדמות טרגית ואהובה אצל חובבי הז'אנר.
וזה כבר פני ווייז, מהסרט "איט",
שמבוסס על ספרו המוצלח של סטיבן קינג.
דומה קצת לבוזו החמוד, לא?
רק שבוזו נשכח, ופני ווייז הסדיסט שלא נרתע מלתקוף ילדים,
הוא היום סוג של גיבור תרבות,
וגם תחפושת מבוקשת עבור מי שמבקש לצאת למסעות הפחדה.
פלא שאנשים מפחדים מליצנים?
