כאן סקרנים | למה בדים מסוימים לא צריכים גיהוץ?
שתי החולצות המכופתרות האלו נראות די דומות,
אבל אחרי כביסה וייבוש על חבל, אפשר לראות את ההבדל.
חולצה אחת יצאה מקומטת והשנייה נראית כאילו הרגע עברה גיהוץ.
אז למה בדים מסוימים מתקמטים בקלות
ואחרים כמעט לא צריכים גיהוץ?
הכול תלוי בסוג הסיבים שמהם עשוי הבד ובדרך שבה הם מיוצרים.
יש שני סוגי סיבים: טבעיים - שמופקים מצמחים או מבעלי חיים,
כמו כותנה או משי,
ומלאכותיים, כמו ניילון או מיקרופייבר.
רוב הבדים שלנו מורכבים משילוב של סיבים טבעיים וסינתטיים.
ככל שהבד טבעי יותר, כך הוא מתקמט יותר.
הסיבה לכך היא שהמבנה המולקולרי של הסיבים הטבעיים
מאפשר להם לספוג מים, בניגוד לסיב המלאכותי.
הסיבים הטבעיים עשויים משרשרות או פולימרים של אלפי מולקולות תאית,
והפולימרים האלה קשורים אחד לשני באמצעות קשרי מימן.
בדים מתחילים להתקמט כשהם באים במגע עם מים,
חום או שילוב של שניהם.
כשאנחנו עושים כביסה, מתרחש תהליך כפול.
קודם כול, קשרי המימן בין הפולימרים ניתקים בגלל המים
ואחר כך, מולקולות המים נדחפות בין מולקולות התאית.
מולקולות התאית מתקפלות אחת מעל השנייה
והחולצות יוצאות מהמכונה מלאות קמטים.
העניין הוא שקשרי המימן נוצרים מחדש מעצמם לאחר זמן מה
וכשהחולצה מתייבשת,
הקמטים מתקבעים על ידי קשרי המימן החדשים.
בגיהוץ קורה תהליך זהה, רק הפוך.
תחילה, החום והלחות מהמגהץ מפרקים את קשרי המימן,
אחר כך, הלחץ המופעל על ידי המגהץ
מיישר את מולקולות התאית ומחייב אותן להסתדר
אחת לצד השנייה וכך הבד מתיישר.
אחרי שהחולצה מתקררת,
קשרי המימן נוצרים מחדש בחולצה המגוהצת
ושומרים על המראה המתוח והמיושר שלה.
עדויות לגיהוץ יש כבר מהעת העתיקה
והסינים היו הראשונים שעשו זאת באמצעות מחתות עם גחלים.
באירופה השתמשו בכלים מעץ, מאבן ומזכוכית כדי ליישר בדים,
ובמהלך ימי הביניים המציאו מכונות שונות ללחיצת בדים,
וגם את אב הטיפוס למגהץ שבו אנחנו משתמשים כיום.
בניסיון להימנע מהצורך לגהץ,
התחילו במאה הקודמת להתנסות בשימוש בחומרים
שימנעו את ניתוק קשרי המימן בסיבי הבד,
אבל הם פלטו חומרים רעילים עם הזמן,
פגעו בעמידות הבד והעלות שלהם הייתה גבוהה מדי.
בשלב הבא החלו מדענים לפתח סיבים סינתטיים
ולשלב אותם בבדים הטבעיים.
הם היו לא נעימים למגע בתחילת הדרך והגבירו את ההזעה,
אבל היום יש כבר שילובי בדים איכותיים יותר
כמו למשל פוליאסטר בשילוב עם כותנה,
שיחד יוצרים בד עמיד ונעים שלא צריך לגהץ.
אבל לא הכול קשור רק לכימיה,
גם הדרך שבה מסודרים הסיבים משפיעה מאוד.
יש שני סוגים של סידור - אריג וסריג.
סריג נוצר משזירה של לולאות אחת בתוך השנייה על ידי מסרגות.
למשל, סוודר וחולצת טי,
שההבדל העיקרי ביניהם הוא בעובי החוט.
המבנה של הסריג מאפשר לו להימתח ולהתרחב
ולכן נוצרים בו פחות קמטים נראים לעין.
אריג לעומתו נוצר באריגה באמצעות נול בדוגמת שתי וערב.
מכנסיג'ינס וחולצות מכופתרות הם אריגים.
בניגוד לסריג, הבדים האלה לא מאוד אלסטיים,
אלא אם מוסיפים להם חומרים כימיים או סיבים מלאכותיים שונים.
אז איך נוכל לדעת אם החולצה שאנחנו קונים מתקמטת בקלות?
צריך פשוט להציץ בהרכב הבד שמופיע בתווית
פחות טבעי - פחות מתקמט. כמו ניתוח פלסטי.
וכמובן שאם מדובר באריג, כמו רוב החולצות המכופתרות,
הנטייה שלו להתקמט תהיה גדולה יותר.
איך מבדילים? מותחים מול מקור אור.
סריגים - נמתחים מאוד ואפשר לראות דרכם,
אריגים - קשיחים ובקושי נמתחים.
אם אתם לא מצליחים לזהות, אל תרגישו רע,
לוקח זמן להיות הטובים ביותר.