כאן מקשיבים | יש לי לב רגיש
בגיל 36.
מה קרה?
קיבלתי התקף לב.
ככה פתאום?
ככה פתאום.
הרגשתי לחצים בחזה, הרגשתי כאבים ביד שמאל,
הגענו לבית חולים, אני ואחותי הקטנה, לאיכילוב.
צחוקים. דיברנו על הרופאים החתיכים, כי היה שם רופא חתיך,
ש"מה הקשר של רופא חתיך במיון כשאני באה כולי מתה?"
ונכנסתי לצנתור והייתי בצנתור חמש שעות.
הצנתור התחיל עם מצנתר אחד שפתח לי ביד ימין
והמשיך והמשיך והמשיך והמשיך...
אבל את היית שחיינית, ספורטאית.
ההסבר המוביל היה, זהה"טייפ איי".
עצבים, לקחת ללב, כן, כן. -זה לא הסבר קל מדי?
אבל זה ההסבר.
כשיצאתי מבית החולים אז אימא שלי קנתה לי את הקופסה הזאת של הזקנים,
שלה"יום א', ב'..." את מכירה את זה עם ה... -לא.
יש קופסאות פלסטיק שהן לפי ימים, א', ב', עד שבת.
לא תגידי צעקתי עליה, מסכנה, נבחתי עליה.
"מה את קונה לי את זה?!
"אני לא בת 90, אני לא צריכה את זה!"
לא השתמשתי בזה?
ועוד איך השתמשתי בזה!
כי את יודעת מה זה כל בוקר לעמוד ולהוציא מהקופסאות שבעה כדורים?
זה מתסכל.
אז ביום שבת, בנחת עם הקפה,
את יושבת עם הקופסה היפה שלך ומסדרת לך את הכדורים.
אני זוכרת את ההודעה שכתבתי לאימא שלי:
"פרופסור רוט נפטר, לא יהיה מי שיציל אותי בפעם הבאה".
זהו. זו הייתה ההודעה.
ככה הרגשת? -כן.
כי הוא באמת היה משהו מיוחד מאוד.
מאוד.
מהצנתור, עוד אני על המיטה, מחזירים אותי לטיפול נמרץ לב,
אימא שלי תופסת את פרופסור רוט ואומרת לו:
"תגיד, היא תוכל ללדת?"
אז הוא אמר לה: "אה, כן...
"רק לא היום".
גם כשהייתי נשואה...
ונכנסנו להיריון, הייתה לי הפלה טבעית.
זה היה שלב אחד בדרך
ואז התגרשנו,
והיום אני אישה בת 43...
בריאה, אבל חולת לב,
וגם עם זה אני שלמה לגמרי.
אני שונאת את הקלישאות האלה, באמת,
כי זה לא מתנה, זה דרעק,
ועכשיו מה אני עושה עם זה?
אז מאז את מנסה פחות לקחת ללב? -מנסה.
זה אפשרי?
זה קשה מאוד, במיוחד כשאתה כזה טיפוס.
אני אדם... אני מתעצבנת בשנייה, אני...
כל דבר שקורה בעולם,
אני לוקחת אותו ללב וקשור אליי ויכול היה להכניס אותי לדיכאונות.
כשאתה מודע לזה, אתה לרגע מתאפס על עצמך.
מה עם ענייני הלב, בקטע של אהבות?
או...
באיזשהו שלב אתה כבר לא נשבר משיברונות לב
כמו כשהיית בן 20 או בן 30.
לא יודעת מה יהיה מחר.
אז כן, זה בא לידי ביטוי בשמלות פייטים, בבזבוזים על שופינג.
גם אין לי ילדים עכשיו לקנות להם דברים ולקחת אותם לסרטים וטיולים.
כל הכסף בשבילך.
כל הכסף בשבילי ובשבילג'יי לו, הכלבה שלי,
שגם לה יש בגדים.
תגידי, את חושבת על הפעם הבאה? זה מעסיק אותך ההתקף הבא?
זה לא מלווה אותי ביום-יום, "אני חולת לב, אני מסכנה".
זה לא.
זה סתם, אני אכנס לאינטרנט ואראה כתבה על מישהו שמת מהתקף לב.
זה יכול לגמור לי את היום, כי מי מת מהתקף לב?
לא מתים מהתקפי לב, חיים, כמוני!
