משרד הפנים (a)
בדרך כלל אני מצליחה להציב גבולות לילדים, אבל הפעם זה היה חזק ממני, וכמה שניסיתי לא הצלחתי. הילד התעקש שנוסיף לו עוד שם, שם שלישי לתעודת זהות, כאילו ששניים לא מספיק, אז עכשיו הוא רוצה עוד אחד. אמרתי לו שיש ילדים שיש להם שם אחד וגם זה יותר מדי, אז למה שלושה ולמה זה טוב, אבל הוא צרח והשתטח על הרצפה ולא הפסיק לצעוק, כמו שהוא היה עושה פעם בסופר ליד המדף של ביצי ההפתעה.
״אלוהים״. זה השם שהוא בחר להוסיף בתעודת זהות. אמרתי לו שאני מבטיחה לקנות לו במקום זה אופניים או את הרובוט הגדול שהוא רצה, אבל אלוהים אדירים, הם בחיים לא יסכימו להוסיף את השם״אלוהים״ במשרד הפנים. הילד המשיך לצרוח עד השמיים ורקע ברגליים. זה כבר היה יותר מדי, אז נסענו לשם מהר. בטלפון אמרו שצריך לבוא עם הילד ועם כרטיס אשראי, שזה עולה מאה שקל, ושאם היינו מוסיפים כבית־יולדות ישר כשהוא נולד, זה היה בחינם. אז אמרתי להם״מאיפה ידעתי שזה מה שהוא ירצה? מה, אני אלוהים״
נסענו לשם כמה שיותר מהר. במודיעין אמרו לקחת מספר ולחכות בתור. כשהגיע תורנו המסך אמר לגשת לעמדה מספר 2. הלכנו לפקידה והתיישבנו. פתאום ניגש אלינו מישהו, שחיכה גם הוא בתור לידנו, ואמר״סליחה גיברת, איזה מספר את״
אז הראיתי לו — 932, בלי להסתיר. הוא אמר״אנילפנייך״. אמרתי לו״לא יכול להיות, הנה המספר שקראו לעמדה״. הוא התחיל לצעוק שהזמין מזמן באינטרנט ושזה לפי שעות ולא לפי מספרים ושכל אחד נהיה לו פה פתאום אלוהים.
הופתעתי״מה, גם אתה אלוהים״. שאלתי כי זה באמת צירוף מקרים מוזר ששני אנשים באותה עמדה מוסיפים את אותו שם באותה שעה.
