כאן דעה | נשים צריכות לשלם בדייט הראשון

‫בואו נדבר על תשלום בדייטים. ‫כולנו מכירות את הטנגו הזה.

‫הדייט מתקרב לסיום. ‫חשבון, בבקשה.

‫מבט נבוך, חיוך, החשבון מגיע.

‫הוא מסתכל, את מתלבטת אם להציע, ‫הוא שולף ארנק,

‫את מציעה, הוא מסרב,

‫מניח אשראי, קורא למלצר ‫וכך הסתיים לו טנגו הארנקים.

‫בואו נעצור את הטנגו ‫ונפסיק לקחת כמובן מאליו

‫שהגבר משלם הכול בדייט הראשון.

‫חשבתי שהעניין די ברור,

‫ואז דיברתי על זה עם מלא נשים ‫שאני מכירה ואוהבת

‫וכל אחת חשבה משהו אחר.

‫ועל הדרך גם הקלטתי אותן.

‫כאילו, מי צריך לשלם ומה? ‫-הגבר.

‫אני אף פעם לא מוציאה ארנק.

‫אני לא אוציא את הארנק ‫אם אני מעוניינת בו.

‫לא, אני תמיד אוציא ארנק.

‫אין אף סיבה שאני לא אוציא ארנק. ‫-לי אין בעיה לשלם על עצמי.

‫יש הרבה סקרים ואחוזים.

‫בגדול בין 60 ל-80 אחוזים מהנשים ‫רוצות שהגבר ישלם עליהן בדייט הראשון.

‫אני כן עדיין נהנית מהמחווה הזאת. ‫אני חושבת שזה קצת עתיק,

‫ואני יודעת שזה ממש ‫נופל אל תוך הסטראוטיפ.

‫יש כללים, וכולנו פועלות לפיהם. כמעט.

‫אגב, איך זה אצל לסביות? ‫-חצי חצי.

‫ונו, פעם כשיצאת עם גברים? ‫-פייר, הם שילמו עליי.

‫מה? ‫-ענת, תתרכזי.

‫טוב, אז ככה. ‫זה לא חייב להיות ככה.

‫בהולנד למשל לגמרי נהוג להתחלק, ‫אבל פה וברוב העולם זה עדיין לא המצב.

‫למה? ‫פעם זה היה הגיוני.

‫הגבר צופה להיות המפרנס ‫ובכך שהוא שילם בדייט, הוא אותת לנו

‫"אל תדאגי, אני אביא אוכל הביתה".

‫על הדרך זה נהיה גם ‫"אני לא קמצן, אני אטרקטיבי וסקסי".

‫טנגו הארנקים הוא אחלה מדד

‫כי הוא מאפשר לנו לבחון ‫את ההתנהגות של הפרטנר.

‫באיזו מהירות שלף ארנק? ‫עד כמה התעקש לשלם?

‫אבל זה מדד מתעתע, ‫כי חצי שנה מעכשיו

‫מהירות השליפה של הארנק לא תעיד ‫על מידת הסקסיות של הבחור.

‫במחקר על ספיד דייטינג למשל,

‫נשים דיווחו מראש שמאוד חשוב להן ‫המעמד הכלכלי של הגבר.

‫אבל אחר כך, ‫כשבדקו למי הן נמשכו בפועל,

‫השיקול הזה לא היה רלוונטי.

‫אז למה בכל זאת ‫אנחנו לא משלמות?

‫זה לא מקטע של שוויון, זה מקטע של ‫וואלה, אני מעריכה את עצמי.

‫אתה יכול להתמודד עם ה-40 שקל ‫של הכוס יין המעפנה שהזמנתי.

‫אני הכי רוצה בעולם שאנחנו ‫שנהיה שוות,

‫אבל הם עדיין מרוויחים יותר, ‫אז כן, שישלמו על כמה דייטים.

‫נהוג שהחיזור הוא גבר כלפי אישה, ‫אחר כך זה גם אישה כלפי גבר.

‫אנחנו לא מדברות על המשך החיים.

‫אבל היה נהוג גם שאחרי כמה דייטים ‫הוא מפסיק להשקיע

‫ושוכח ימי הולדת וימי נישואין,

‫והיה נהוג גם שהאישה תכין אוכל ‫והוא יישב מול הטלוויזיה.

‫המנהג הקטנצ'יק הזה משאיר בחיים ‫יחסים לא שוויוניים בין נשים לגברים.

‫הרי לא היינו מצפות מגבר ‫מפגישת עבודה לשלם עלינו

‫כי זה יגרום לנו להרגיש ‫קטנות או חייבות לו,

‫אז למה בדייט כן?

‫כי... האגו שלו נפגע,

‫אם אני אשלם זה יהיה כזה - ‫מה, אני פחות גבר כאן?

‫אבל למה האגו שלנו לא נפגע ‫כשמציעים לשלם עלינו?

‫אפשר לפשט את זה עוד יותר.

‫נגיד שגם לגבר וגם לאישה בדייט ‫אין גרוש,

‫למה שרק הגבר ‫יימדד על המחסור בכסף?

‫במקום, אפשר למצוא פתרון יצירתי ‫כמו לשבת בים עם בקבוק יין פשוט.

‫היום אם אישה מתעקשת לשלם בדייט, ‫זה בדרך כלל מדליק נורה אדומה.

‫מה את רוצה לשלם כאילו ‫כי את "זה"?

‫ואני "מה זה הזה?" ה"זה" ‫הוא "כן, אני רוצה לשלם,

‫"וזה לא קשור אליך, וזה גם לא אומר ‫שאני לא רוצה דייט שני".

‫את מוסכמת התשלום בדייטים ‫אפשר לשנות, ואפילו כדאי.

‫לזוגיות שוויונית יותר ‫יש סיכוי גבוה יותר להחזיק מעמד

‫והיא גורמת לשביעות רצון ‫גבוהה יותר מהקשר.

‫זה לא אני אמרתי, זה המומחים.

‫וכבר הצלחנו להפוך ולפרוץ מנהגים ‫שפעם היה עליהם טאבו רציני.

‫האם זו הדרך שלי לקבל את השוויון? ‫להתעקש לשלם בדייט?

‫הדבר היחיד שהשתנה זה ‫שעכשיו יוצא לנו יותר כסף מהכיס.

‫נכון, עדיין אין שוויון, ‫אבל אם אנחנו דורשות אותו

‫ודורשות להפסיק את האפליה,

‫אז אנחנו צריכות לעשות את זה ‫בכל הכוח גם במקומות הפחות נוחים.

‫אני לא חושבת שהדייט ‫חייב להסתיים בחצי חצי.

‫כל אחת ואחד עושים מה שמרגיש להם,

‫אבל הציפייה למשלם אחד ‫צריכה להימחק.

‫לא בשבילם, רק בשבילנו.