כאן דעה | למה מגיע לנו לחטוף שפריץ בפרצוף מאוטובוסים?

‫ביום חמישי בערב קבעתי עם דני אשתי ‫לקנות רדיאטור חדש אחרי העבודה.

‫הגעתי לפניה, ובדקות שהמתנתי לה ‫ראיתי מבעד לזגוגיות של החנות

‫הולכי רגל שנראו כאילו הם ‫במשחק מחשב מהניינטיז.

‫בכל פעם שחלף רכב הם זינקו הצידה,

‫נצמדו לחומות ובעיקר התפללו ‫שלא לחטוף מיץ כביש לפנים.

‫מיץ כביש לפנים.

‫כשדני הגיעה הלב שלי התכווץ.

‫מסתבר שאוטובוס שניסה להספיק ‫רמזור פינק אותה על הדרך בצונאמי.

‫היא רעדה מקור ונראתה כמו ליצן עצוב ‫שאין לו על מי לכעוס.

‫חיבקתי אותה, ניסיתי לאלתר מגבת ‫מחולצה וטישו שהיו לי בתיק,

‫והצטע-רתי שאין לי באטמוביל. ‫למה באטמוביל?

‫נו, כאילו שאני אספיק ‫גם לשים אותה בבית מהר,

‫וגם לטוס להשפריץ עליו בחזרה. ‫רעיון, רעיון מוזר... כן.

‫אבל למרות שהתקרית חירבה לה ‫את היום ושרטה לי את הלב,

‫פספסנו רק את הרדיאטור שרצינו.

‫אבל סטטוס שכתבתי בנושא ‫בקבוצת פייסבוק

‫העלה יותר מדי סיפורים, ‫78 בתוך ארבע שעות, זה המון.

‫על בחינות גמר שהוחמצו,

‫תורים סופר חשובים שפוספסו ‫וימים שהתמלאו בתסכול

‫הודות לחוסר התחשבות ‫שלא קשה במיוחד למנוע.

‫אני לא מאמינה שזה נעשה בכוונה,

‫אבל יש באקט הזה משהו ‫כל כך אגוצנטרי ומתריס

‫שמדהים לחשוב שהוא אקראי לחלוטין.

‫כמו הרבה עוולות אחרות ‫על משקל רחוק מהעין רחוק מהלב,

‫אנשים עושים את זה בגלל שקל מדי ‫לשכוח מהסביבה

‫ולהתרכז אך ורק במה שאני חווה עכשיו - ‫בתוך הרכב המוגן ממזג האוויר.

‫אז איך מכניסים את לזה לתודעה? ‫בשני שלבים.

‫ראשית - מדמיינים את האדם ‫שהכי יקר לכם

‫חוטף ספלאש שמן בוץ ומים ‫ממכונית חולפת. ככה לפנים.

‫מבאס, הא?

‫ואז, מדמיינים את עצמכם ‫בתוך אותה מכונית שהשפריצה עליו.

‫בתרחיש כזה הרי לא ישנה לכם ‫למה לא שמתם לב, אלא איזה מסכן הוא.

‫שנית - מקבעים בראש את ההבנה ‫שגשם ושלוליות תמיד מגיעים

‫עם צמצום מסיבי של המרחב ‫להולכי הרגל.

‫זה אומר לא להאיץ גם אם לרגע ‫הנתיב העמוס התפנה

‫ואתם חייבים כבר הביתה,

‫זה לזכור שלהספיק את הרמזור ‫שווה לחרבן למישהו את היום

‫כדי לחסוך לעצמי דקה וחצי,

‫זה להיזהר במיוחד בצמתים ובפניות

‫ולקלוט שאם הרכב לפניי ‫מתיז כמות מים מדהימה, מגניבה כזאת,

‫אז גם שלי עומד לעשות את זה.

‫זה מאמץ קטן - ‫יש לנו מעט ימים גשומים בשנה

‫ויישום שלו ימקם אותנו קל ‫בצד הנכון של הקארמה.