שרגא בישגדא עונה 4: יעקב חודורוב
"יש כמה דברים שתמיד כדאי לדעת,
"כמו למה למשל הכיכר לא מרובעת.
"ומה ההבדלים בין שוקולד לשוקולדה
"או למה מצמידים לשם כמו שרגא את בישגדא?"
מי המציא את החשמל? -מי ביית את הגמל?
מי צייר את המונה ליזה? -מי הגה מילה כמו גלידה?
מי טיפס על ראש ההר? -ומי גר בזנזיבר?
מי בנה מגדל בפיזה? -מי זאת אימא של עליזה?
"מוכנים שם בנגב, מוכנים כבר בגליל?
"זה תכף בא, שלוש, ארבע והנה זה מתחיל."
נחמד פה!
שלום וברוכים הבאים ל"בלוג של שרגא", זה אני.
לפעמים אני מוצא ברחוב דברים שאנשים זרקו
ואני לא מבין למה. תראו את הכיסא הזה למשל, תראו איזה יופי.
זה פשוט נפלא, לא?
אתם רואים? כיסא עם לוח כתיבה כזה עליו, זה צמוד. זה כיסא
שלא צריך זה, זה כיסא שלא צריך שולחן.
איך נכנסים לזה?
או בעצם, בעצם כיסא שהוא שולחן, שהוא גם שולחן.
או בעצם שולחן שהוא גם כיסא. כן, תלוי מאיזה צד מסתכלים על זה.
זהו, אני מצאתי את הכיסא הזה
למטה ברחוב, בכניסה לחדר האשפה,
אי אפשר להאמין שמישהו זרק כיסא כזה שווה,
אבל מה אכפת לי? העיקר שהוא שלי עכשיו, זה הכול. -הוא שלי!
הוא שלי מאוד גם לך, עליזה. -הכיסא שלי!
מה זאת אומרת, הכיסא שלך?
הכיסא הזה שלי, עליזה. אני מצאתי אותו ואני ראיתי אותו קודם,
אני מאוד מצטער. -מצאת אותו למטה?
זה מה שאמרתי הרגע. -כי מישהו זרק אותו?
כן, היית מאמינה, עליזה, שמישהו זרק?
איזה מין טיפוס זורק כיסא כזה מעולה, אה?
אה, אני מבין, עליזה, את זרקת את הכיסא
ובצדק. אני אגיד לך, עליזה, זה כיסא מאוד מאוד מכוער, זה...
ולא שימושי. -לא שימושי, כיסא מאוד לא נוח וכיסא עם לוח כתיבה,
נו, מה כבר אפשר לעשות עם הצירוף הזה? ממש לא שימושי
וגם מכוער, כבר אמרתי שהוא מכוער?
אוי, אתה יכול להפסיק לעשות את עצמך, שרגא.
אל תדאג, אני לא אתחרט.
זרקתי את הכיסא כי מעולם לא השתמשתי בו
ונמאס לי שהוא תופס לי סתם מקום.
גם אם אני אצבע אותו יפה לא תרצי אותו פתאום בחזרה?
צבע לא יעזור פה, שרגא. הכיסא הזה לא שימושי ולא נוח
וכשתגלה את זה, גם אתה תזרוק אותו.
הצחקת אותי, אין שום סיכוי שאני אזרוק אותו.
אין סיכוי שתצליח להשתמש בו. -למה אין סיכוי?
זה בסך הכול כיסא, מה, אני לא יכול לשבת עליו,
אני לא יכול לכתוב עליו?
אתה יכול לשבת עליו, אבל לא תוכל לכתוב עליו.
למה אני לא אוכל לכתוב עליו, אני לא אוכל לכתוב עליו?
הצחקת אותי, עליזה! את יודעת מאיזה גיל אני יכול לכתוב? -איזה?
מאז שלמדתי. ועכשיו אם תסלחי לי, עליזה,
אני הולך לכתוב, לכתוב עליו מכתב תשובה לחברה שלי, ז'ורז'ט,
חברה לעט שלי מצרפת, זה כמו אס-אם-אסים רק עם עט ונייר,
כי זה בדיוק הכיסא המתאים כדי לשבת ולכתוב עליו מכתב.
מעניין אם יש להם כאלה בצרפת. -בסדר גמור, בוא נראה.
הולך להיות מצחיק היום
אז עדיף שאפסיק לאכול פיצוחים כדי שלא להיחנק.
אני לא אצליח לכתוב עליו, נו, באמת.
כיסא עם לוח כתיבה, למה שאני לא אצליח לכתוב עליו?
אני גם יכול לכתוב אפילו בעמידה, אז על כיסא,
על כיסא כזה? לא תהיה לי שום בעיה.
הנה הנייר.
רגע, רגע, משהו פה מקולקל.
רגע, רגע. אה, אני יודע,
התיישבתי הפוך! אני פשוט יושב הפוך על הכיסא הזה.
אז איך הופכים את זה? אה, מאוד פשוט.
זהו.
אה, זה עוד פעם הלך? רגע.
ז'ורז'ט! יבוא!
באמת, במקום הראשון? יו, עמרי, אתה כל כך חכם!
טוב, הגעתי לשרגא אז נדבר בערב ונחגוג את הניצחון? כן.
גם אני לא יכולה לחכות כבר.
גם אני.
טוב, תנתק אתה קודם. לא, אתה תנתק.
די, תנתק אתה קודם, נו. תנתק...
הלו, עמרי? מעליבן אחד!
מה זה? -מה? -אתה מתקן פנצ'ר בכיסא?
לא, אני חושב שהתיישבתי על הכיסא הזה הפוך.
בטח היה מאוד לא נוח. -מאוד מאוד לא נוח.
אז למה שלא תהפוך אותו בחזרה לרגליים?
כי אם אני אעמיד אותו חזרה על הרגליים, גם אז הוא הפוך.
לא, עכשיו הוא הפוך. -הנה, רוצה לראות? הנה. -עכשיו הוא לא הפוך.
הנה. עכשיו הוא לא הפוך, היא אומרת לי.
תנסי בבקשה לכתוב עליו.
אה. -הנה, נו?
כי זה כיסא לשמאליים, יש לנו כאלה באוניברסיטה.
יו! כיסא לשמאליים? -כן.
אצל רוב האנשים היד החזקה היא יד ימין,
איתה הם כותבים, מחזיקים מספריים, מצחצחים שיניים,
אבל יש אנשים שהיד החזקה אצלם היא יד שמאל,
בשבילם ייצרו כיסא כזה, שלוח הכתיבה מוצמד לצד שמאל.
אה! בגלל זה לא היה לי נוח לכתוב על זה.
כי אתה ימני, גם אני ימנית. בשביל ימנים הכיסא הזה לא שימושי.
מאוד שימושי, נטע ואם אני צריך לכתוב ביד שמאל
כדי להפוך אותו לשימושי, גם אז לא תהיה לי בעיה עם זה בכלל.
אתה יודע, אומרים ששמאליים הם אנשים מאוד חכמים ומוכשרים. -יו!
מוזר שאני לא שמאלית. -ולא מוזר לך שאני לא שמאלי? -עמרי שמאלי.
אתה יודע שהוא זכה בתחרות צילום במקום הראשון? איזה מוכשר הוא.
תדעי לך שגם אני מוכשר ואם אני מחליט שאני עושה משהו
אז אני עושה את זה, אני עושה אותו ישר עד הסוף, לא תהיה לי בעיה.
אם אני מחליט להיות שמאלי, אני אהיה שמאלי. את תראי.
אבל שרגא, למה שבכלל תרצה להיות שמאלי?
כי אני מוכשר ובעיקר אני רוצה להשתמש בכיסא הזה.
טוב, עם הרבה אימונים ורצון אתה יכול להצליח.
כבר שמעתי על אנשים שהצליחו לחזק את היד החלשה שלהם.
כן, באמת, מי? -ברור, יש אנשים שהתגברו על קשיים
הרבה הרבה יותר גדולים, ספורטאים, למשל...
למשל, אה, יעקב חודורוב. אם יעקב חודורוב הצליח להיות שוער מצטיין,
אז שרגא ביש גדא יכול להפוך להיות שמאלי. -בדיוק! -בדיוק.
מי זה חודורוב? -גדול שוערי ישראל.
חודורוב? יעקב חודורוב, נו, בטח.
היה אחד מחמשת השוערים הטובים בעולם.
הוא היה ספורטאי ענקי. -ענקי. -והוא הגיע לשיאו
לפני 50 שנים בערך. -נכון, כשהייתי ילד אני הערצתי אותו.
אני יודע הכול על חודורוב, הכול. -כן? -כן. -ידעת שהוא נולד נכה? -לא.
הוא היה נכה? -כן, הוא נולד עם נכות קשה מאוד ברגליים
והרופאים חשבו שהוא יישאר נכה לכל חייו.
ואו, אז איך הוא הפך להיות השוער הכי טוב בעולם?
נחישות, עוצמות הרוח והנפש האנושית
או במילים אחרות... -ויותר פשוטות.
אימונים. -אימונים? -אמונה ודבקות במטרה.
אבא שלו קנה כדור והתעקש להפעיל ולאמן את חודורוב
במשחקים על שפת הים. -זה לא ידעתי. -כן.
האמונה של אבא שלו שהוא יצליח להתגבר על הקשיים
חיזקה את חודורוב,
בגיל 13 הוא כבר התחיל לשחק במכבי ראשון לציון.
אז ממש לא תהיה לי בעיה לכתוב ביד שמאל!
כן. -להיות שמאלי, בשנייה אני נהיה.
אם יש לך את הנחישות שהייתה לחודורוב, אז יכול מאוד להיות.
ואת שמעת בטח את כל זה מחודורוב נטע
שהיא דודה של סבתא של אחות של אימא שלך.
חודורוב נטע, שרגא? חודורוב.
לאף אחד בעולם לא מגיע שם כל כך ארוך.
אתה בטח מתכוון לנטערוב, שהייתה
דודה של חברה של סבתא רבתא שלי.
משפחה מאוד מיוחדת יש לך. די, אני שמאלי. אני שמאלי עכשיו.
יופי, נתחיל את האימון.
קדימה, נטערוב. רק רגע, תני לי אני אעשה...
זו הקורה, הנה, יש לנו שער. זהו, זה השער.
זהו, את מוכנה? -כן! -קדימה, נטערוב, קדימה, תבעטי.
נו?
בומבה, בומבה!
מה קרה? -זה כואב!
זה כואב, באמת?
סיפרתי לך על המשחק מול הרוסים באצטדיון רמת גן?
שברתי את האצבע, אבל המשכתי לשחק יחד עם נחום סטלמך
וגנבנו את ההצגה מהשוער הרוסי, לב יאשין,
שנחשב אז לגדול השוערים בעולם.
נו, קדימה, נטערוב. תבעטי, לא לפחד.
אבל אני לא יכולה, זה כואב לי!
זה כואב? בחייך. נטערוב,
סיפרתי לך על המשחק הטוב ביותר שלי בנבחרת
נגד וילס בקרדיף במסגרת מוקדמות גביע העולם ב-1958?
שברתי את האף ונקעתי את הכתף ובכל זאת הצטיינתי במשחק.
רק כשהוא נגמר, הסכמתי שיפנו אותי לבית החולים.
בעקבות המשחק הזה של הנבחרת,
נבחרתי לאחד מחמשת השוערים הטובים בעולם.
נו, קדימה, נטערוב, אני אומר לך, את יכולה, לא לפחד!
חזק, הכי חזק שאת יכולה, קדימה!
זה היה מצוין, בעיטה מצוינת. -אתה בסדר?
מעולם לא הרגשתי כל כך טוב, ויי, ויי, ויי,
אולי רק כשחטפתי זעזוע מוח
במשחק נגד סקוטלנד, ככה הרגשתי.
זהו, קדימה, עוד פיצוץ, לכי, האימון רק התחיל! קדימה!
קדימה, נטערוב, עם הראש!
זהו, התאמנתי על צחצוח שיניים ביד שמאל,
כפתור חולצה ביד שמאל, נגינה בגיטרה הפוכה ביד שמאל
כי ככה השמאליים מנגנים בגיטרה שמותאמת לנגנים ימניים
ועכשיו אני רק מסיים לגזור את הציור הזה ביד שמאל ואני מוכן, זהו,
אני ככה לאט לאט אהפוך לשמאלי. רק תראי עכשיו...
זהו, אני שמאלי. את יכולה להכריז עליי לפני כולם. אני שמאלי!
שרגא, אתה בטוח? -בוודאי.
אחרי אימונים מפרכים הפכתי לשמאלי.
קדימה, אפשר סוף סוף להשתמש בכיסא!
"שלום, ז'ורז'ט, מה המצב?" לספר לה? כן.
ברור. -"אצלי יש הרבה חידושים.
"החלטתי להפוך לשמאלי. ד"ש לאיב, ד"ש למונטאן,
"לז'אק ולברל." נטע, את יכולה לשלוח את זה,
שימי את זה בתוך המעטפה ואל תשכחי לשים בול. -מה?
מה זה, שרגא? לא מבינים אף מילה ממה שכתבת.
טוב, אני הסברתי לה שהפכתי לשמאלי
אז היא תבין למה היא לא מצליחה להבין אף מילה.
אבל היא לא תבין גם שהפכת לשמאלי
כי היא תקבל מכתב מקושקש לגמרי, היא לא תבין מה קרה. -אה.
זה לא משנה, נטע. ז'ורז'ט ממילא לא קוראת עברית, רק צרפתית.
מה, אז למה בכלל כתבת מכתב ב... -כי אני לא יודע צרפתית,
לא ביד שמאל ולא ביד ימין.
בדרך כלל אני כותב בעברית ועליזה מתרגמת.
אוף! התאמנתי כל כך הרבה זמן להיות שמאלי ולא הצלחתי.
איך חודורוב עשה את זה?
1,030, 1,031, 1,032, 1,033...
זהו, עכשיו תורך. אני יכול להמשיך ככה עד הבוקר,
אבל קדימה, תתחילי! אחת, שתיים.
למה הפסקת? -כי... לא יודעת, כי זה משעמם אותי.
האימונים משעממים, נטערוב, הם דורשים הרבה משמעת וסבלנות,
אבל להיות שחקן, שחקן כדורגל טוב,
זה לא רק לעלות על המגרש ולקבל את ההערצה של האוהדים,
זה הרבה אימונים, הרבה כוח סבל, התגברות על קשיים, על כאב.
את יודעת איך קראו לי פעם? קראו לי שוער מתאבד
כי הייתי קופץ על כדורים, הייתי מזנק לאחורה,
היו לי הרבה פגיעות בגלל זה, אבל בזכות זה הגעתי להישגים.
אני גם רוצה להגיע להישגים! -נו, אז קדימה, פיצוצים!
כן, לא לפחד!
סוף סוף נהיה מעניין!
את יודעת מה, נטערוב? -מה?
מה עם ציור?
למה דווקא ספורט? לכי תציירי משהו, אה?
אולי תרקדי, תהיי בלרינה, אה?
יופי.
מצאתי את הלוח הזה ברחוב, היית מאמינה?
לא להאמין, פשוט לא ייאמן מה אנשים זורקים.
זה מקסים, שרגא. עכשיו יהיה לך גם כיסא לימניים וגם כיסא לשמאליים.
בלי הבדל דת, גזע, מין, יד או צד.
כיסא שוויוני לכולם.
לא כולם חודורוב שיכול היה להפוך מנכה לספורטאי ענקי,
אבל כל אחד יכול לתקן כיסא ולהפוך אותו לימני.
לא כל אחד! -לא כל אחד מאוד גם לך, עליזה!
צריך להיות נגר בשביל לתקן כזה כיסא.
באמצעות נחישות, עוצמות הנפש
והרוח האנושית הנעלה שלי... -בוא נקצר. -כן.
מתי אפשר יהיה לקבל אותו חזרה? -את מי? -את הכיסא.
מה? את לא יכולה לבקש את הכיסא בחזרה.
לא יכולה? -לא. -עובדה, הרגע ביקשתי.
אבל זרקת אותו, עליזה. מה, שכחת שזרקת אותו?
אמרת שהוא לא שימושי לך ושהוא מיותר.
כן, אבל הנחישות, העוצמה הרוחנית והרוח האנושית שלך, שרגא. -כן?
לא שינו רק את הכיסא, אלא גם אותי.
לא רציתי את הכיסא ועכשיו אני רוצה אותו.
עליזה, זה לא הוגן. -ממש לא הוגן, שמעת? -נו, אז מה?
אז... -אז... -אז אם אני אמשיך להתעקש
את תספרי לעמריקי שסבתא שלו לא הוגנת?
יכול להיות, יכול להיות! -תנו לי לחשוב רגע.
מה יותר חשוב,
נכד או כיסא?
מה? -נכד או כיסא?
נכד או כיסא? כיסא. לא, נכד. -או!
טוב, טוב, ויתרתי על הכיסא.
טוב מאוד. -מה שלומו, נטע?
שלומו מצוין, הוא זכה בתחרות צילום
במקום הראשון.
אויש, הוא כל כך דומה לי.
ממש לא. -ממש לא. דומה לה...
תכתוב: סדו פראלטה-שביט
ייעוץ לשון לכתוביות: מיה בסטר-קינן
הפקת כתוביות: אולפני אלרום
