שרגא בישגדא עונה 4: ג'ון לנון
"יש כמה דברים שתמיד כדאי לדעת,
"כמו, למה, למשל, הכיכר לא מרובעת.
"ומה ההבדלים בין שוקולד לשוקולדה
"או למה מצמידים לשם כמו שרגא את ביש גדא?"
מי המציא את החשמל? -מי ביית את הגמל?
מי צייר את המונה ליזה? -מי הגה מילה כמו "גלידה"?
מי טיפס על ראש ההר? -ומי גר בזנזיבר?
מי בנה מגדל בפיזה? -מי זאת אימא של עליזה?
"מוכנים שם בנגב? מוכנים כבר בגליל?
"זה תכף בא. שלוש, ארבע, והנה זה מתחיל."
נחמד פה!
שלום וברוכים הבאים ל"בלוג של שרגא".
זה אני.
אתמול הכרתי מישהי נחמדה מאוד שקוראים לה סמדר.
היא גרה בצד השני של השכונה,
והיא בקולות הגבוהים במקהלה של המתנ"ס.
בגלל שמעולם לא הייתי במקהלה
וסמדר מעולם לא הייתה בחוג השחמט,
אז עד אתמול לא יצא לנו להיפגש.
אתמול סוף סוף נפגשנו בזכות הטיול לחרמון שהמתנ"ס ארגן.
גם אני וגם סמדר לא יצאנו לטיול הזה, כן,
ככה שאפשר להגיד שנפגשנו משום ששנינו לא יצאנו לאותו טיול.
הכול התחיל מוקדם בבוקר, כשכבר הייתי מוכן ליציאה.
זהו, אני מוכן.
רגע, איפה התרמיל?
הוא עליי.
הצידנית אצל עליזה ו...
חמש בבוקר, וההסעה המאורגנת יוצאת מהמתנ"ס רק בשש.
טוב, עדיף מאשר לאחר.
"גלשתי בחרמון והלכתי לאיבוד,
"החלקתי במזחלת, בום, נכנסתי בעמוד..."
נוודא שעליזה התעוררה! זה רעיון טוב.
בוקר טוב לך, עליזה.
בוקר טוב עליזה גם לך, שרגא.
התעוררת? מה, את מתכוננת לטיול? -ברור.
אני עכשיו יוצאת, ממש עכשיו.
עכשיו? -נתראה למטה בעוד שתי דקות.
רגע, עליזה, רגע. חבל, זה מאוד מוקדם.
כן, אבל אני צריכה לקנות כרטיסים לטיול הזה.
אני כבר קניתי מראש, עליזה.
את רואה? את זוכרת, עליזה, שאמרתי לך לקנות כרטיס מראש?
ומה עניתי לך? -שאת לא משלמת מראש על שום דבר.
בדיוק, כי לך תדע מה יקרה.
הרי החיים הם מה שקורה בזמן שמתכננים תכניות.
החיים... -כן. -זה מה שקורה בזמן שמתכננים תכניות? -בדיוק.
משפט יפה מאוד, עליזה, אבל אני יכול עכשיו
לשבת לי בנחת ולקרוא עיתון
בזמן שאת, עליזה, חייבת לרוץ למתנ"ס ולקנות כרטיס.
אז אתה לא בא?
יש עוד המון זמן, עליזה. זה מוקדם מדי.
או-קיי, לא צריך. -את לא צריכה להיעלב, עליזה.
נו, ניתקה.
טוב, התרמיל איפה? עליי.
הצידנית איפה? אצל עליזה.
נטע ביקשה ממני להביא לה קצת שלג מהחרמון.
עיתון איפה? אני אביא לי עיתון ואני אקרא לי בעיתון.
יש לי עוד המון המון זמן.
קר, קר, קר, קר!
עכשיו אני יכול בנחת להוריד את התרמיל שלי,
לשבת לי בבית המחומם שלי
ולקרוא קצת עיתון.
שרגא! שרגא!
אני ראשון ברכבל! -שרגא!
אני שילמתי מראש. -שרגא ביש גדא!
שרגא ביש גדא זה אני.
שרגא ביש גדא גם לך, עליזה.
מה, אנחנו כבר בחרמון?
אני כבר בחרמון.
מה זאת אומרת, את כבר ב...
אוי, לא! נרדמתי!
אני חייב לרוץ להסעה, אלוהים!
מה השעה? -מה השעה מאוד גם לך, שרגא.
מה לא ברור? -מה?
החמצת את ההסעה. אנחנו כבר בחרמון. -מה? מה?!
אני לא מאמין! למה לא צלצלת אליי?
לא אמרת לי שאתה הולך לישון.
אני כבר באה! -מה זה? מי זה?
מי זה? זה היה יוסי, הוא קורא לי לבוא לרכבל.
לרכבל? אני גם רוצה לרכבל? אני רוצה לרכבל! איזה כיף לכם!
מה, מה את צוחקת? מה מצחיק?
נפלו זה על זה.
יוסי החליק על יוסלה, ויוסלה החליק על יוסקה.
קטעים מצחיקים הולכים פה, שרגא. ממש חבל שלא ראית את זה,
היית מתפקע מצחוק. -אני מגיע, אני מגיע!
חכו לי, אל תזוזו משם. אני אקח אוטובוס ואני אגיע.
אני חייבת לזוז, שרגא.
באמת לא נעים.
חבל שקנית כרטיס מראש. להתראות. -עליזה!
אוי, אני חייב להגיע לחרמון.
נראה מתי יש אוטובוס שיוצא.
שרגא? -נטע. איך נכנסת?
נתת לי מפתח. אתה לא אמור להיות פה.
מה, לא נסעת לחרמון? -כמעט נסעתי.
התעוררתי מוקדם, הייתי מוכן ליציאה מוקדם מדי,
ואז נרדמתי ופספסתי את ההסעה.
אוי, לא. -כן.
אבל זה לא ימנע ממני להגיע לחרמון בדרך אחרת.
אני בודק אם יש אוטובוס עכשיו.
אבל, שרגא, כבר מאוחר. עד שתגיע לחרמון... -נטע!
אני תכננתי לצאת היום לטיול לחרמון ואני אצא היום לטיול לחרמון,
מה לא ברור?
כי זה מה שתכננתי להיום, לצאת לטיול לחרמון.
שרגא, מכיר את המשפט
"החיים הם מה שקורה בזמן שמתכננים תכניות"?
כן, מכיר את המשפט הזה. משפט של עליזה.
מה פתאום משפט של עליזה?
זה משפט שג'ון לנון כתב לבן שלו בשיר.
ג'ון לנון? -כן, עליזה ציטטה לך את ג'ון לנון.
אתה מכיר את ג'ון לנון, נכון?
זה לא הזמן עכשיו למידע!
נטע, את לא רואה שאני לחוץ? אני צריך להגיע לחרמון.
אני חושבת שזה בדיוק הזמן, שרגא.
ג'ון לנון היה בלהקת החיפושית
ביחד עם פול מקרטני, ג'ורג' הריסון ורינגו סטאר,
וכשתכניות שלי משתבשות אני חושבת על המשפט הזה
וזה מאוד מאוד עוזר לי.
אני לא אתן לתכניות שלי להשתבש, נטע.
אני לא אשב פה בבית ואצטט משפטים של ג'ון לנון
בזמן שכל החברים שלי נהנים להם שם בחרמון.
שרגא, אל תזלזל. בכלל לא הכרת את ג'ון לנון.
חס וחלילה, אני לא מזלזל, אבל מה זאת אומרת לא הכרתי?
למה, אני עומד להכיר אותו? -מאוד.
אתה תכיר אותו כל כך עד שכמעט ותהיה הוא.
ג'ון יקירי, אתה כותב שיר חדש?
כן. ולא סתם שיר, שיר במיוחד לשון הקטן שלנו,
עם המון הצעות לחיים.
איזה יופי. אילו עצות, יקירי?
אז ככה, קודם כול עצה ראשונה:
לפני שתחצה כביש, תן יד לאבא.
זאת עצה מאוד חשובה. מה עוד? -"לפני שתחצה את הכביש,
"תן יד לאבא".
מה עוד?
משהו כמו: "החיים הם מה שקורה לנו
"בזמן שאנחנו מתכננים תכניות אחרות".
מה? -בקיצור, זה לא מה שתכננו. איך להגדיר לך את זה?
את יודעת, לפעמים מרוב שאנחנו שקועים בתכנון תכניות לחיים,
אנחנו לא שמים לב שבינתיים הם עוברים.
מי עוברים? -החיים, החיים.
למשל, כבר חודש אנחנו מתכננים הפגנה למען השלום,
את זוכרת, יוקו? -חודשיים אפילו. -נכון.
אנחנו עובדים נורא קשה, אז אין לנו בכלל זמן לבלות.
כן. -אתה מזכיר לי שאני צריכה להתקשר לג'ורג', פול ורינגו,
להגיד להם שאנחנו לא מגיעים למסיבה שתוכננה הערב.
אוי, חבל, חבל. רינגו מה-זה יתבאס.
הוא תכנן את המסיבה הזאת לפרטי פרטים.
נו, אז נסביר לו שהחיים הם מה שקורה בזמן שמתכננים תכניות.
הוא בטח ישמח לדעת את זה.
אין רכבת? סליחה, למה אין רכבת לחרמון?
כי הפסים לא מגיעים לחרמון.
חבל מאוד. אז צריך לבנות פסי רכבת שיגיעו עד לחרמון.
יכול להיות, אדוני, אבל זה כנראה כבר לא יקרה היום.
שוב חבל, כי אני צריך להגיע לשם היום.
טוב, מצטערת שלא יכולתי לעזור. אולי תנסה באוטובוס?
בשעה כזאת יש רק מאסף. הוא יגיע מאוד מאוחר לחרמון.
מכיר את המשפט "החיים הם מה שקורה לך
"בזמן שאתה מתכנן תכניות"? -מכיר, מכיר את המשפט הזה.
מה קרה לכם כולכם היום?
טוב, מצטערת, רק רציתי לעזור. -לא נורא. תודה לך, שלום.
מה, גם היא ציטטה לך את ג'ון לנון?
כן, כולם פתאום מכירים את ג'ון לנון.
הוא כנראה היה יוצר מאוד מפורסם, הג'ון לנון הזה.
מגזין ה"רולינג סטון" דירג אותו במקום ה-38
ברשימת מאה היוצרים הכי גדולים בכל בזמנים.
טוב, תיארתי לעצמי. ותגידי... בסדר, או-קיי, בסדר,
נגיד שהחיים הם מה שקורה בזמן שמתכננים תכניות,
אבל מה עושים כשהתכניות משתבשות?
החיים נמשכים ומזמנים איתם תכניות אחרות,
לפעמים לא פחות טובות. תראה.
לילה טוב, יקירתי. -לילה טוב, יקירי.
אני מה-זה עייף, יוקו. -חלומות פז. -חלומות פז גם לך.
מי זה? -מר לנון, מר לנון, ה"ניו יורקר"!
נודע לנו שאתה ויוקו הלכתם לישון. -כן, הלכנו לישון בדיוק הרגע.
מה בדיוק אתם מנסים להגיד בזה?
היינו עייפים אז פשוט הלכנו לישון.
הלכתם לישון? מה זאת אומרת? זה סוג של מחאה?
האם זאת מחאה, הדבר הזה? -מחאה בזה שהלכנו לישון? לא.
כן. בעצם, אתה יודע מה? זאת באמת מחאה.
זו מחאה למען... למען... השלום!
אני בעד השלום, אני ויוקו בעד השלום.
במקרה הכינונו פה... את זוכרת את זה מההפגנה במנצ'סטר?
"יאללה, ביחד, תנו צ'אנס לשלום".
ג'ון, ג'ון, ג'ון! עכשיו שרים? אמרנו שהולכים לישון, לא?
נכון, אבל החיים הם מה שקורה בזמן ש...
בואי נגיד דבר כזה, אתה מתכנן משהו, כן?
ואז החיים בכלל זה לא מה שתכננ... בדרך למה ש...
"יאללה, ביחד,
"תנו..." כפיות. "צ'אנס לשלום".
לילה טוב, חבר'ה.
אז הבנתם מה קרה?
חשבתי שאשדר את הבלוג מהחרמון אבל בסוף לא הגעתי אליו.
ישבתי מיואש,
ואז הגיע טלפון.
הלו?
שלום, אני סמדר וקיבלתי את הטלפון שלך
מרחלה המזכירה של המתנ"ס.
רחלה המתוקה. אני מכיר אותה, בטח. כן, כן.
החמצתי הבוקר את ההסעה לחרמון,
והבנתי שגם אתה פספסת אותה. -נכון.
תשמע, יש לי רכב ואני מתכוונת לנסוע לשם.
תהיתי אם תרצה להצטרף ולחלוק איתי את התשלום של הדלק.
מה? בטח, בוודאי! איזה מזל!
את יודעת כמה זמן אני מחפש דרך להגיע לחרמון?
זה לא פשוט להגיע לשם, אני יודעת.
את יודעת שאין לשם בכלל רכבת?
גם לא טיסות סדירות של מטוסים, בדקתי.
שרגא. -מה? -נגמר הסבון. אני תכף חוזרת. -בסדר.
זו ממש שערורייה! -שערורייה משולשת!
את יודעת מה, סמדר? מרובעת.
ואז הבנתי שגם עם ספינה אי אפשר להגיע לחרמון,
כי אין שם ים בסביבה. -נכון, גם אני בדקתי את זה.
יש ספינות, אבל אין ים בשביל להגיע עד לחרמון.
שרגא, אני קופצת לשים את הקניות בבית. כבר חוזרת. -כן.
ובסוף הגעתי למסקנה שהכי טוב להגיע לחרמון ברכב פרטי.
רק שלי אין רכב פרטי, את יודעת, סמדר.
אז בסדר, סמדר, אז...
להתראות בעוד חצי שעה. -אני כבר מתה לפגוש אותך.
להתראות. -להתראות.
תשמעי, הסמדר הזאת זה וואו. היא פשוט בחורה מדהימה.
כן? איזה יופי, שרגא. נו, אז אתם נוסעים לחרמון?
לא, איפה? החרמון זה רחוק מדי ומלא אנשים, המון רעש וזה.
העדפנו משהו יותר אינטימי.
אנחנו נוסעים ל"החלקרח" להחליק על הקרח. -וואו, שרגא, איזה כיף.
אתה רואה? אלה החיים. אם היית נוסע לחרמון,
לא היית מכיר את סמדר. -נכון. מזל שנרדמתי ופספסתי את ההסעה.
גדול! -היה כיף גדול.
היה כיף גדול מאוד גם לך, עליזה. -נכון, אבל נגמר,
ואנחנו מחכים לאוטובוס.
הנה הוא מגיע. איזה יופי.
מה זה, מה קרה?
אוי! -מה קרה, עליזה?
פנצ'ר, יש פנצ'ר.
מה עושים? נתקענו?
אל תדאגי, לא נורא. בסך הכול פנצ'ר, עליזה.
האחים יתקנו אותו, וזה פשוט ייקח קצת יותר זמן, זה הכול.
אין לי זמן.
סליחה, אבל תכננתי להיות בבית לפני שמונה.
אני רוצה לראות חדשות.
בשמונה לא תגיעי, עליזה. -כל יום אני רואה חדשות.
עליזה, מה לעשות, החיים הם שקורה בזמן שמתכננים תכניות.
הבנת?
תכתוב: מורן פרידמן
ייעוץ לשון לכתוביות: מיה בסטר-קינן
הפקת כתוביות: אולפני אלרום
