שרגא בישגדא עונה 2: שושנה דמארי

"יש כמה דברים שתמיד כדאי לדעת,

"כמו למה למשל הכיכר לא מרובעת.

"ומה ההבדלים בין שוקולד לשוקולדה

"או למה מצמידים לשם כמו שרגא את בישגדא?"

מי המציא את החשמל? -מי ביית את הגמל?

מי צייר את המונה ליזה? -מי הגה מילה כמו גלידה?

מי טיפס על ראש ההר? -ומי גר בזנזיבר?

מי בנה מגדל בפיזה? -מי זאת אימא של עליזה?

"מוכנים שם בנגב, מוכנים כבר בגליל?

"זה תכף בא, שלוש, ארבע והנה זה מתחיל."

נחמד פה!

ברוכים הבאים ל"בלוג של שרגא", זה אני.

במתנ"ס השכונתי יש הערב הרצאה שאני מחכה לה כבר חודשיים,

זו הרצאה מאוד מעניינת על תקשורת בין לווייתנים.

כן, כן, יש דבר כזה. לווייתנים משמיעים וקולטים קולות

ומדענים מאמינים שזאת מין שפה שלווייתנים מבינים.

קראתי על זה קצת באינטרנט וכתבתי כמה שאלות למרצה.

הוא לא יבוא. -הוא לא יבוא מאוד גם לך, עליזה.

המרצה שוב חלה. -בסדר, אבל זו לא סיבה

להבהיל אותי כל כך, עליזה. -לא התכוונתי,

זה פשוט עניין דחוף. -מה קרה? -צלצלו אליי הרגע מהמתנ"ס. -כן.

כי אני הרי בוועדת התרבות. -נו. -והודיעו שהמרצה שוב חולה

ולא יוכל להגיע הערב. -חבל מאוד כי אני מחכה לזה כבר... -חודשיים.

בדיוק. מאיפה את יודעת? -ניחוש פרוע.

מה דעתך להחליף את המרצה? -להחליף את מי?

במקום ההרצאה של הלווייתנים שלא תהיה. -כן.

תרצה אתה על הבלוג שלך, מה אתה אומר?

שאני ארצה על הבלוג שלי? -כן. אתה מסכים? -הערב במתנ"ס?

הערב במתנ"ס. סגרנו? -רגע, את רצינית, עליזה? -בטח שאני רצינית.

תספר איך מנהלים בלוג, איך התחלת, אילו תגובות אתה מקבל

ואיזה מזל יש לך שתחתיך מתגוררת שכנה מקסימה וחכמה כמוני.

תענה על שאלות מהקהל ואפילו תקבל 200 ש"ח.

200 ש"ח? -כן. -מה, אני עוד מקבל על זה כסף?

ברור. טוב, אבל אם אתה לא רוצה. -בטח, בטח שאני רוצה,

תגידי להם שאני מסכים. -יופי, אז אני מתקשרת מיד למתנ"ס

להודיע להם, הם כבר יתקשרו אליך. -בסדר, עליזה, בסדר גמור.

אני לא זז מהטלפון עד שהם מתקשרים.

וואו, שמעתם את זה, שמעתם מה קרה פה עכשיו?

אני, כן? אני הולך להרצות הרצאה שלמה הערב. הערב, על הבלוג שלי.

זה הם, מהמתנ"ס.

לא, רגע. רגע, רגע, רגע, ברוגע, ברוגע,

אני צריך להראות להם שאני, שאני לא מתרגש כל כך, כן.

כי אז הם יחשבו שאין לי ניסיון. בדיוק. תהיה רגוע,

איך אומרים, קול, קול, רגוע, רגוע, רגוע.

הלו! הלו. -שלום, שרגא, מדברים מהמתנ"ס. -כן.

רצינו לשאול אותך... -אני מסכים. -אז יופי, אז נתראה בערב.

רגע, צריך להביא משהו מיוחד? -לא, רק להגיע בלבוש הולם.

להתראות. -להתראות.

לבוש הולם. מה זה לבוש הולם?

מה הולם מרצה?

טוב, צריך לבדוק. קדימה, לארון.

נו, איך, זה הולם, אה? זה מאוד נוח וקליל

ומצד שני, קצת חושפני מדי להרצאה, לא?

לא נראה לי שזה הולם.

נו, הולם? לא חושפני בכלל.

אבל מצד שני, עלול להיות חם מאוד.

אני כבר מרגיש שאני מתחיל להזיע וזה לא הולם כשהמרצה מזיע.

זה הכי נראה לי, אה? יפה ונוח. -זה לא הולם.

זה לא הולם מאוד גם לך, עליזה. -חולצה לבנה ופרח בדש.

זה לבוש הולם? -כן. -תודה, עליזה.

יש לי פרח שקטפתי אתמול בשדה, כלנית זה טוב, נכון?

"כלניות, כלניות". -מה קורה, עליזה, מה קרה?

הכלנית שלך הזכירה לי שיר של שושנה דמארי. -אה.

"כלניות מטוללות חינניות". -מטורללות גם לך מאוד, עליזה.

טוב, אז כלנית יש לי. לעומת זאת, חולצה לבנה,

אני לא כל כך בטוח, אולי נשארה לי אחת מתקופת התיכון,

מטקס יום העצמאות, אבל היא בטח קטנה.

אני לא אוהב, אני לא אוהב חולצות לבנות,

הן לא מספיק צבעוניות בעיניי. יש לי המון חולצות אחרות,

צבעוניות מאוד וחגיגיות מאוד, אז, רק רגע.

נראה לי שזה הלבוש ההולם שעליזה התכוונה אליו,

חולצה לבנה, פרח בדש. אני, אני מעדיף בגדים צבעוניים, כן.

זאת קצת קטנה עליי ובכלל, בחולצה לבנה אני מרגיש

קצת כאילו, כאילו זה לא אני, אבל זה כן אני

ואם עליזה אומרת אז שיהיה, העיקר ההרצאה ולא להתרגש.

לבריאות, אה, אפצ'י. אה, פתוח. -הי, שרגא. -הי.

שמעתי מעליזה שאתה מרצה הערב במתנ"ס, איזה כיף. -כן.

מה זה, קטפת כלנית? -כן. יפה, נכון?

בטח שהיא יפה, אבל לא קוטפים כלניות. -למה לא?

כי כלנית היא פרח מוגן. -פרח מוגן? אני לא ראיתי אף אחד שהגן עליה.

שרגא, יש פרחים שנמצאים בסכנה של הכחדה

ולכן הכריזו עליהם כפרחים מוגנים, אסור לקטוף אותם

ואפשר ליהנות מהם רק בטבע. כלנית היא אחת מהם.

בסדר, בסדר. עליזה לא אמרה לי כלום על זה,

היא רק שרה מין שיר מוזר על כלנית ודיברה על איזו שושנה.

שושנה מתורבתת אפשר לשים בדש, שושנים מגדלים במיוחד לנוי.

לא, לא, לא. לא, לא שושנה כזאת, שושנה,

שושנה דמארי. -אה, כן, שושנה דמארי,

שושנה דמארי הייתה זמרת נפלאה והיה לה גם שיר נפלא

שנקרא "כלניות". -רגע, רגע, רגע,

אז לשיר על כלניות מותר אבל לקטוף אותן אסור, אה?

כן, שרגא, מה לא הגיוני פה?

כן, האמת, זה באמת הגיוני. -כן.

"כלניות, כלניות". -אני רואה שגם את נדבקת בשיר הזה.

אתה יודע, שושנה דמארי הייתה זמרת מאוד מאוד אהובה

בארץ ישראל. היא אפילו זכתה בפרס ישראל,

שזה פרס מאוד מאוד מכובד וחשוב.

אמנם השיר "כלניות" נשמע כמו שיר תמים על הטבע

אבל בזמן שהוא נכתב הרבה אנשים חשבו שזה בעצם שיר מחאה

נגד הבריטים ששלטו אז בארץ. -אה. -כי הכינוי של הבריטים היה כלניות,

בגלל הכומתות האדומות שהם לבשו.

אה, אני יודע מאיפה את יודעת את זה,

סבא של סבתא של דודה של אימא של בת דודה שלך

הכירה את שושנה דמארי. -לא.

סבתא שלי העריצה אותה.

אחת ושתיים, שלוש וארבע.

"כלניות..."

ליי ליי ליי, מה זה המילים? רגע.

אה, עוד פעם כלניות, אדמוני... אחת ושתיים, שלוש ארבע,

"כלניות,

"כלניות,

"כלניות אדמדמות אדמוניות".

כן. -שושנה. -עוד פעם את, שושנטע? די, חאלאס.

המעריצים האלה מוציאים אותי מן הדעת,

לא נותנים לי רגע אחד מנוחה. -אני רק נכנסתי כדי לקבל חתימה.

עוד אחת? קיבלת המון, אולי 700 כבר.

ולהפתעתי, את עובדת על שיר חדש. -זה נכון, בדיוק,

אז עכשיו זה לא הזמן לחתימות.

אז אפשר רק להקשיב בלי להפריע?

זה קצת מפריע. -אז רק להקשיב. -יש לי ברירה?

איך זה הולך, משהו עם חרציות, לא? -לא, עם כלניות. שבי שם.

שבי שם, את מפריעה לי. -תעשי כאילו אני לא פה. -אחת ושתיים.

"כ...

"כלניות, כלניות,

"כלניות אדמדמות אדמוניות".

את בהפסקה עכשיו, כי אולי אפשר עכשיו חתימה? -שקט!

אני אזרוק אותך מפה, חאלאס.

"כלניות,

"כלניות,

"כלניות אדמדמות...

"אדמוניות."

בראבו! זה הולך להיות להיט היסטרי לדורי דורות.

ואללה, באמת, את חושבת ככה? -כן, חתימה לנכדות שיהיו לי,

בעזרת השם, זה גם לדורי דורות. -כן ואל תחזרי יותר, טוב?

"כלניות אדמדמות אדמוניות".

ועד היום אני שומרת את החתימה שהביאה שושנה דמארי

לסבתא שלי שושנטע. -איזה יופי.

שרגא, אתה עדיין עם הכלנית הזאת?

הורדתי. -יופי, אנחנו נעבור בחנות פרחים בדרך למתנ"ס

ונקנה לך ורד או פרח אחר שאפשר לקטוף. -בסדר, אבל נטע,

מה עם החולצה, אני לא, לא מרגיש בנוח איתה.

אז תלבש חולצה אחרת. -אבל ביקשו לבוא עם לבוש הולם

ועליזה אמרה לי שלבוש הולם זה הכוונה, חולצה לבנה

ופרח בדש. -שרגא, לפי דעתי, לבוש הולם זה לבוש

שהולם בעיני המתלבש. -מה זאת אומרת?

זאת אומרת שאתה צריך ללבוש מה שבעיניך הולם אותך.

מה פתאום, נטע, את לא מבינה, יש כללים מאוד ברורים ללבוש הולם,

זה ידוע. -אל תהיה כל כך בטוח, שרגא.

אולי כדאי שתלמד עוד קצת על שושנה דמארי,

יש לה הרבה מה להגיד בעניין. -אה, באמת? -כן.

בעניין לבוש הולם? נהדר.

שושנה דמארי.

אה, דמאר, לכן קוראים לה דמארי, כי היא נולדה בדמאר שבתימן.

"עלתה לארץ כתינוקת..."

"זמרת השישים". את ידעת את כל הדברים האלה? -כן, ידעתי.

לא כתוב פה כלום על לבוש הולם. -כתוב בהמשך.

אבל אני יכולה לספר לך בעצמי, שושנה הייתה מאוד גאה

במוצא שלה, בטעם שלה, במסורת, בלבוש, בתכשיטים המיוחדים שלה.

היא לבשה ועשתה רק מה שהיא רצתה

ובגלל זה היא זכתה באהבת הקהל.

אחת ושתיים, שלוש, ארבע.

"צריך לצלצל פעמיים".

נו, מה עכשיו?

שושנה. -"צריך לצלצל פעמיים".

אה, לצלצל פעמיים? אין בעיה.

"צריך לחכות רגע קט". -לחכות? אני מחכה.

נו, באמת, שושנטע, את משגעת אותי. -שלום.

אל תעשי לי, שלום, יש לי הופעה, צריכים לאסוף אותי בעוד דקה אחת.

מה, יש לך הופעה ואת עוד לא לבושה, שושנה?

מה, לא לבושה, מה זה נראה לך? אלה בגדי ההופעה שלי.

מה, אין לך משהו יותר פשוט, סולידי, משהו רגוע,

אולי חולצה לבנה, ג'ינס וכובע, אולי תאספי לקוקו, משהו.

משהו קצת יותר כמו כולם, שושנה. -אני לא כמו כולם.

אף אחת היא לא כמו כולם. כל אחת היא משהו מיוחד וזאת אני.

מתלבשת לפי הטעם שלי, אומרת את הדעה שלי

ואם זה לא מוצא חן בעיני מישהו, זאת בעיה שלו. ועכשיו סלחי לי.

"שמש, הביאו שמש".

מאיפה אני אביא לך שמש עכשיו, שושנה?

"שמש, הביאו שמש". עופי וד"ש לירדנה

ואני לא באה לעשות פן יותר.

"כי שמיי מעוננים".

חאלאס, הרסה לי את הכול, אולי אני אשים ג'ינס עליי או משהו אחר.

זהו, נטע, אני מוכן, בואי נזוז.

ככה אתה הולך להרצאה? -כן, עליזה. -בלי חולצה לבנה,

גם בלי פרח. -לא צריך חולצה לבנה, לא, לא, לא, זה בדיוק ככה,

זה הטעם שלי או כמו ששושנה דמארי הייתה אומרת,

זה מאוד הולם אותי. -ופרח בדש? -לא צריך, הייתה טעות.

אבל מה, בסוף ההרצאה אני אציג את הכלנית לפני כל הנוכחים

ואני אתנצל בפניה שלא ידעתי שאסור לקטוף אותה

ואת יודעת מה? אני אתרום את השכר שלי,

את כל 200 השקלים החדשים, אני אתרום את זה לחברה להגנת הטבע.

וואו, שרגא, כל הכבוד, הרשמת אותי, כל הכבוד. -תודה.

טוב, קדימה, זזים. עליזה, את באה? -נתראה בחדר המדרגות. -בסדר.

"כלניות, אדמדמות,

"כלניות אדמדמות..." -אוי, כמה אני אוהבת כלניות,

כלניות אדמדמות

זורמות אצלי בעצמות... -"כלניות,

"כלניות,

"כלניות מטוללות חינניות.

"שקיעות בהר תבערנה ותדעכנה,

"אבל כלניות תמיד תפרחנה".

תמלול: סדו פראלטה-שביט

ייעוץ לשון לכתוביות: מיה בסטר-קינן

הפקת כתוביות: אולפני אלרום