שרגא בישגדא עונה 2: אריך קסטנר
"יש כמה דברים שתמיד כדאי לדעת,
"כמו למה למשל הכיכר לא מרובעת.
"ומה ההבדלים בין שוקולד לשוקולדה
"או למה מצמידים לשם כמו שרגא את בישגדא?"
מי המציא את החשמל? -מי ביית את הגמל?
מי צייר את המונה ליזה? -מי הגה מילה כמו גלידה?
מי טיפס על ראש ההר? -ומי גר בזנזיבר?
מי בנה מגדל בפיזה? -מי זאת אימא של עליזה?
"מוכנים שם בנגב, מוכנים כבר בגליל?
"זה תכף בא, שלוש, ארבע והנה זה מתחיל."
נחמד פה!
שלום וברוכים הבאים לבלוג של שרגא, זה אני.
היום סוף סוף אני הולך לדבר איתכם על דובים בקוטב הצפוני
ולא רק על דובים, על הקוטב הצפוני בכלל, בכבודו ובעצמו.
ולמה? או, שאלה מצוינת.
דפדפתי לי הבוקר בעיתון ופתאום מה אני רואה,
תחרות כתיבה של סיפור קצר. אתם מבינים?
כאילו הזמנתי את זה בשבילי הרי אני מר סיפור קצר
והכישרון שלי, זה דבר שלמדתי ממוצרט,
הוא לא כדורגל, אז ברור שהוא כתיבה.
דבר ראשון ששאלתי את עצמי, על מה אכתוב?
ומיד עלה בראשי רעיון מדליק, אתם מקשיבים?
מסע של שתי קוביות קרח מהמקרר לקוטב הצפוני.
משעשע אותי ששתי קוביות קרח מהמקרר מרגישות פתאום
שהקוטב הוא הבית שלהן.
בשביל להיכנס לאווירה פתחתי כמה אטלסים, כמה ספרים,
קראתי עוד קצת חומר על הקוטב הצפוני, על האנשים, על בעלי החיים,
על מזג האוויר ועכשיו אני מרגיש מוכן לכתוב את הסיפור שלי.
שטויות במיץ עגבניות. -שטויות במיץ עגבניות מאוד גם לך, עליזה.
היית פעם בקוטב הצפוני? -לא, לא יצא לי, למה?
למה? -למה? -נו, אז איך אפשר לכתוב סיפור
על מקום שמעולם לא היית בו? -רגע, אני קראתי עליו.
ומנין לך שהאנשים שכתבו
מה שקראת עליו היו בקוטב הצפוני, אולי גם הם קראו עליו?
אז הם לא בסדר. -אז גם אתה לא בסדר. -למה אני לא בסדר?
אני לפחות ראיתי תכניות טלוויזיה על הקוטב.
אני ראיתי בעצמי שהכול לבן שם, שיש פינגווינים וגם כלבי ים, דובים.
עליזה. -אה? -אה. -מצטערת.
אוי... כל פעם שאני שומעת דובים וקוטב צפוני אני נכנסת לשנת חורף.
מצחיק מאוד. -בקיצור, ביש גדא שכמוך. -כן.
כתוב על מקומות שאתה מכיר, על דברים שאתה יודע,
על טיפוסים שאתה פוגש, קח דוגמה מאריך קסטנר.
אריך מה? -אריך קסטנר, סופר נהדר, לא שמעת עליו?
שמעתי, בוודאי, רק תזכירי לי. -אני אזכיר לך, הוא כתב בין היתר
את "פצפונת ואנטון". -אנטון. -את "הכיתה המעופפת".
מעופפת, כן. -את "אורה הכפולה". -הכפולה, כן.
את "אמיל והבלשים". -הבלשים. -מכיר?
בתחילת דרכו הוא חיבר סיפור בדיוני והספר לא הצליח. -אוי.
אתה יודע מתי הוא הצליח? -מתי? -כשהוא התחיל לספר
על הדברים הקרובים אליו כמו על ילדותו והילדים במקום מגוריו.
באמת? -כן. או שפשוט תיסע לקוטב הצפוני ואז תכתוב עליו.
רעיון מצוין. -כן, בטח, הוא ייסע לקוטב הצפוני.
רגע, עליזה, מה את... מה היא מנתקת?
מה מצחיק כל כך, עליזה? כדי לכתוב סיפור טוב אני מוכן לנסוע
עד לקוטב הצפוני. את חושבת שאני מתלוצץ, עליזה?
טוב, אני צריך הרבה בגדים חמים כי קר שם מאוד,
אולי אני קודם אלך לברר בכלל איך מגיעים לשם.
רק רגע.
הלו. -משרד נסיעות "המגיע", שלום. -שלום, "המגיע",
לקוטב הצפוני אתה מגיע? -אם יש לך המון כסף אני יכול להגיע.
רגע, רגע, מה, זה עולה המון כסף? -הון תועפות.
תודה, אני, אני אחשוב על זה.
כן. -הי, שרגא. -הי. -מצטערת שאיחרתי,
אתה באמצע הבלוג שלך? -אה, הבלוג שלי, שכחתי לגמרי, יו.
אתה לא שואל למה איחרתי? -לא. -אז אני אגיד לך. -אה.
שנייה לפני שיצאתי מהבית האוגר שלי נראה לי מה-זה עצוב
אז חתכתי לו מלפפון, הוא התעודד וישר באתי.
מה זה, מה, אתה מתכנן נסיעה? -נראה לי שכבר לא.
מה זה, גם אתה נראה לי עצוב. -כן. -אתה רוצה שאני אחתוך
גם לך מלפפון, זה יעודד אותך? -לא, נטע, אני לא אוגר.
אני יודעת. אז מה יעודד אותך? -לנסוע לקוטב הצפוני
אבל זה המון כסף. -זה גם קצת רחוק, מה יש לך לחפש שם?
רציתי לכתוב סיפור לתחרות הסיפור הקצר על הקוטב הצפוני.
למה דווקא על הקוטב? -כי יש לי רעיון מה-זה מצחיק
על, את יושבת? -כן. -על שתי קוביות קרח. -כן.
שנוסעות לקוטב הצפוני לבקר את המשפחות שלהן.
גדול, שרגא, זה נורא מצחיק. -כן, אבל עליזה,
עליזה אומרת שאם לא הייתי בקוטב הצפוני אני לא יכול לכתוב על זה.
זה לא מדויק. -עובדה. נטע, אולי את לא יודעת,
אבל אריך קסטנר כתב סיפורים רק על העולם שהוא באמת הכיר.
זהו. -מה? -אתה יודע את מה אתה מזכיר לי? -את האוגר שלך?
לא, שרגא, שאריך קסטנר כתב גם את "ה-35 במאי".
נכון שהוא כתב גם ספרים מקסימים על ילדים בעולם שבו הוא חי
אבל אותו אריך קסטנר. -כן. -כתב גם על דני והדוד סבוני שלו,
שהם נסעו ביחד לקוטב הדרומי. -לקוטב הדרומי?
כן ואריך קסטנר מעולם לא היה בקוטב הדרומי.
מצוין, אז אני אקרא על אריך קס...
על אריך קסטנר...
ואני אלמד ממנו איך לכתוב סיפור
על מקום שהוא לא היה בו. קסטנר זה ב-ק' או ב-כ'?
עם ק' אבל אני אספר לך עליו, בשביל מה אני פה? -אה.
אריך קסטנר נולד וחי בגרמניה וכשהנאצים עלו לשלטון
הוא הוכרז כסופר אסור. הנאצים שרפו את הספרים שלו
והוא סולק מאגודת הסופרים בעוון פעילות קומוניסטית.
אוף... איך את יודעת את כל זה? -אתה יודע איך.
אה, כן, בטח סבתא של אימא של דודה של סבתא שלך
למדה איתו בכיתה. -לא, שרגא, איזה רעיון משונה.
ראיתי עליו תכנית טלוויזיה.
ב-1931 הוצאת את ספר הילדים
"35 במאי". -זה נכון.
בטח שזה נכון. אתה יודע למה זה נכון? -כי זה קרה.
לא, כי אני אמרתי שזה קרה. -אה, סליחה.
מי אייר לך את הספר? -המאייר המצוין ולטר טרייר.
הוא יהודי. -לא אמרתי שהוא לא. -עבדת עם יהודי?
אתה קומוניסט גרמני בוגד. -או לא, אני לא בוגד.
אז איך אתה מסביר שלספר שכתבת קוראים "35 במאי"?
מה הבעיה? -35 במאי? אין תאריך כזה.
נו, זה האבסורד. -זה האבסורד שרומז אולי על האחד במאי.
מה? -חג הפועלים הקומוניסטים. -מעניין, לא חשבתי על זה.
ועל זה שיש לך סוס מדבר בספר, חשבת? -מה הבעיה עם סוס מדבר?
סוסים לא מדברים. -נו טוב, זה האבסורד, זה מה שמצחיק.
אותי זה לא מצחיק. ואתה יודע מה אני עושה כשאני לא צוחקת?
בוכה? -מחרימה. אני מחרימה אותך, את ספריך ואת רעיונותיך
ואת כל מי שדיברת איתו עד היום. -גם איתך דיברתי. -כן?
אז אני אחרים גם אותי, אני מחרימה אותי, אני אלך מפה,
צאי מפה, לכי מפה.
נו, אז גם אני אלך לי לדרכי.
כתבתי פה, למחוק, למחוק. למחוק. אה, אני יודע, אני יודע,
לקוביית הקרח בצורת כוכב קוראים קרלי,
הקובייה קרלי, עכשיו, היא מרימה טלפון לסוכנות נסיעות
בשם "המגיע", זה גדול,
ושואלת איך אפשר להגיע
לקוטב... הצפוני.
ואז אומרים לה שזה עולה המון כסף. עולה המון כסף.
היא מספרת את זה לקוביית הקרח בצורת לב שקוראים לה...
קפוא-לה, קפוא-לה,
וקפוא-לה נעצבת על לבה.
איך הן תגענה לקוטב הצפוני?
נו באמת, איך הן תגענה? אה, לא טוב, לא טוב, לא טוב, לא טוב.
איך מתקדם? -לא טוב, לא טוב, לא מצליח לי כלום,
כתבתי רק על דברים שקרו לי וזה פתאום נשמע לי משעמם.
אז שרגא, אל תכתוב על דברים שקרו לך, תדמיין.
לדמיין? -כן. ב"35 במאי" למשל. -כן.
דני והדוד שלו, דוד סבוני, מגיעים לקוטב הדרומי
דרך זה שהם נכנסים לארון.
כן, אפשר להגיע למקום כלשהו דרך זה שנכנסים לארון?
מה פתאום. -ברור, אבל אריך קסטנר
היה רוצה שזה יהיה יכול לקרות ולכן הוא כתב את זה ככה. -ברור.
ברור, זה הרי מסע דמיוני. -בטח. מה, שתי קוביות קרח שנוסעות ביחד
לטיול בקוטב הצפוני זה לא דמיוני? -נכון.
וזה אתה המצאת. -נכון, זה סימן שיש לי דמיון. -נכון.
אתה עכשיו רק צריך טיפת השראה. -השראה?
אני אתן לאריך קסטנר להסביר לך מה זה, בבקשה.
חזרנו, תודה שנשארתם אתנו,
יושב כאן לצדי הסופר המהולל אריך קסטנר. -ערב טוב.
אריך, מצטערת, לא ישנתי כל הלילה.
מאיפה אתה שואב את ההשראה שלך לספרים?
את ההשראה שלי לספרים? אני שואב לפעמים מן העיתון,
אני קורא על מקרה שקרה וזה נותן לי השראה לסיפור שלם,
כמו למשל "אמיל והבלשים", כן, זה מבוסס על מקרה של שוד אמתי
שבאמת קרה במציאות. גברתי.
כן, מעניין מאוד מה שאמרת. -כן. אני גם שואב השראה ממסרים
שאני רוצה להעביר לילדים וגם להורים שלהם,
בהרבה מן הסיפורים שלי אני מדבר על גיבורים שעוזרים זה לזה.
זה מסר שאני מרבה להעביר לילדים, אני מאוד אוהב עזרה הדדית, כי...
גברתי. -מרתק, תמשיך. -וכמובן, הדמיון, כן.
הדמיון הוא מקור של השראה מאוד מאוד חשוב.
סליחה. תודה רבה, צופים יקרים, נתראה מחר
ותודה רבה לאריך קסטנר על הריאיון המרתק.
למה לא ישנת כל הלילה? -קראתי את "אורה הכפולה", כל כך נהניתי.
לכן עברתי ל"פצפונת ואנטון". לפנות בוקר, תוך כדי ה"35 במאי"
שמתי לב שלא ישנתי כל הלילה.
אריך? -מצטער, כתבתי כל הלילה.
אה, ספר חדש? -לא, לא, מכתב לאחותי,
היא גרה רחוק, לכן המכתב היה ארוך במיוחד.
יש לי רעיון, נטע. -כן. -שתי קוביות הקרח יתפסו טרמפ
בצידנית של איש אחד שקוראים לו שרגא
שנוסע לקוטב הצפוני
עם סטודנטית חכמה שקוראים לה נטע
ובדרך קורים להם כל מיני דברים מצחיקים וגם נפלאים.
ומה אתי? -ומה אתי מאוד גם לך, עליזה.
אני מסכימה לנסוע איתכם לקוטב הצפוני. -זה רק מסע בדמיון,
זה לא באמת. -בגלל זה אני מסכימה.
אה, כן, למה? -למה, מסעות בדמיון אפשר לעשות
גם כשאוחזים כוס שוקו חם ויושבים בכורסה בבית.
אה, את צודקת.
תמלול: סדו פראלטה-שביט
ייעוץ לשון לכתוביות: מיה בסטר-קינן
הפקת כתוביות: אולפני אלרום
