שרגא בישגדא: אסטריד לינדגרן

"יש כמה דברים שתמיד כדאי לדעת,

"כמו, למה, למשל, הכיכר לא מרובעת.

"ומה ההבדלים בין שוקולד לשוקולדה

"או למה מצמידים לשם כמו שרגא את ביש גדא?"

מי המציא את החשמל? -מי ביית את הגמל?

מי צייר את המונה ליזה? -מי הגה מילה כמו "גלידה"?

מי טיפס על ראש ההר? -ומי גר בזנזיבר?

מי בנה מגדל בפיזה? -מי זאת אימא של עליזה?

"מוכנים שם בנגב? מוכנים כבר בגליל?

"זה תכף בא, שלוש, ארבע, והנה זה מתחיל."

נחמד פה!

הי! הי, שלום לכולם, וברוכים הבאים לבלוג של שרגא.

היום יש לי ממש מצב רוח מצוין, כל כך כיפי. אתם יודעים למה?

כי, כי יצאנו לטיול ארבעה חברים - תרצה, מוטי, שלומי,

תרצה, מוטי, שלומי... ואני!

טיילנו בחורשה, בהר, בנחל, ובדרך אספתי המון מזכרות,

ככה, שני אצטרובלים... תראו כמה הם יפים. נכון שהם יפים?

וגם חלוק נחל, כן, זו אבן שאני ישר הוספתי אותה

לאוסף האבנים המיוחדות שלי.

אבל גולת הכותרת היא,

טה דאם! צב.

אתם רואים כמה הוא חמוד?

הוא מקסים, נכון? הוא גם דומה לי קצת.

החלטתי לקרוא לו דרורי.

מאוד קל לטפל בצב. קודם כול צריך להאכיל אותו שלא יהיה רעב,

לשחק אתו, שלא ישתעמם, ולטפל בו, שלא ירגיש בודד.

אז איך יודעים שהצב רעב?

מאוד קל. נותנים לו אוכל, ואם הוא אוכל אותו, סימן שהוא רעב.

חבר שלי שלומי אמר לי שצבים אוכלים חסה. חסה...

נשארה לי עוגה.

פי אלף יותר טעים מחסה.

טה דאם! מי לא אוהב עוגה? כל אחד אוהב עוגה.

תכף תראו איך הוא מתנפל על העוגה הזו וזולל אותה בדיוק כמוני.

הנה לך, ותאכל, בתיאבון.

עוגה, עוגה. -מלפפון. -מלפפון מאוד גם לך, עליזה.

תן לו מלפפון ותחזיר אותו לחורשה. -מלפפון, את בטוחה?

שלוש פעמים ביום ולא בשעות המנוחה. -למה לא בשעות המנוחה?

ניסית פעם לנוח כשמישהו לועס לידך מלפפון?

הבנתי אותך, עליזה. בסדר, אני אראה אם יש לי מלפפון.

אני לא בטוח שיש לי מלפפון...

לא, אין לי מלפפון.

אבל יש לי חסה. אני לא זוכר איפה שמתי אותה.

שלומי אמר לי שצבים מאוד אוהבים חסה.

איזה שלומי? -שלומי, נו, מהקומה הראשונה.

מה הוא כבר יודע על צבים? -המון. הוא היה הראשון שמצא צב בטיול.

וגם הוא לקח אותו הביתה? -כן, אבל לא רק הוא. גם תרצה מצאה אחד,

וגם מוטי מהבניין ממול. הוא מצא אחד ולקח שניים, כן.

אחד לבת שלו ואחד לבת-הזוג שלו. -הבנתי. -כן.

כולם לקחו צבים מהחורשה, ובגלל זה גם אתה לקחת.

כן, למה לא? -קונפורמיסט. -קונפורמיסט גם את, עליזה.

אתה יודע מה זה קונפורמיסט? -קונפורמיץ זה סוג של מיץ, לא?

קונפורמיסט! -קונפורמיסט? -לא שמעת את המילה הזאת אף פעם?

שמעתי הרגע. את אמרת אותה, לא?

יופי, אז תן לו חסה ותחזיר אותו לחורשה.

למה להחזיר אותו לחורשה? בבית הרבה יותר נעים לו.

אני מעדיף לגור בבית ולא בחורשה אז בטח גם דרורי.

נכון, דרורי? אוי, שכחתי להביא לך את החסה.

יבוא! -הי, שרגא. -הי, נטע!

מה, אתה באמצע הבלוג שלך? -כן, כן. -שלום, אני נטע.

תודה. זה בשבילי?

לא, לא, לא, זה בשביל החבר שלי, דרורי.

מי זה דרורי? -דרורי הצב! -איזה צב?

הצב שהבאתי היום מהטיול בחורשה. יו! איפה הוא? הוא הרגע היה פה.

לא ראיתי פה שום צב. -את בטוחה? -כן.

איפה הוא יכול להיות? דרורי. -אולי הוא באמבטיה?

אולי הוא מאחורי המחשב? דרורי!

דרורי! לא, הוא לא מאחורי המחשב. -הוא גם לא באמבטיה.

שרגא, רגע, איך הגיע לפה בכלל צב? -אמרתי לך, מהחורשה.

יצאנו כמה חברים לטיול וכל אחד מצא צב והחליט לקחת אותו,

ואני אמרתי לעצמי, אם כל אחד לוקח צב,

אז גם אני אקח. מה, לא בסדר?

זה מה שאמרת לעצמך? -בדיוק. ואת יודעת למה? -למה?

כי אני קונפורמיסט.

שרגא, אני לא בטוחה שאתה יודע מה זה קונפורמיסט.

בטח שאני יודע, אבל אין לי זמן להסביר לך עכשיו.

אני רוצה למצוא קודם כול את דרורי!

אז אני רק אגיד לך שקונפורמיסט זה אדם

שמתאים את עצמו להתנהגות המקובלת בחברה.

למשל, אם כולם ייקחו צב הביתה, אז גם הוא ייקח.

נו, ברור. זה מה שאני הייתי עושה. -זה מה שעשית.

נכון, אבל אם אני לא אעשה מה שהחברים שלי עושים,

הם לא ירצו להיות חברים שלי. על זה לא חשבת, נכון?

שרגא, אתה יודע את מי אתה צריך להכיר בשביל להפסיק לחשוב ככה?

למה שאפסיק לחשוב ככה? -את בילבי.

בילבי נתניהו? -לא ביבי, בילבי.

בילבי תמיד עשתה מה שהיא חשבה ולא מה שכולם עשו,

ותמיד היו לה מלא חברים. -נהדר! איפה אני יכול למצוא אותה?

בספר שאסטריד לינדגרן כתבה. -אז היא בכלל דמות מספר. -נכון.

ספר שלא כולם אהבו בהתחלה.

ובכן, גברת לינדגרן, קראנו את "בילבי",

זה ספר מצוין, ואנחנו נשמח להוציא אותו לאור.

אויש, באמת? אוי, זו בשורה נהדרת! יופי, יופי, יופי!

אנחנו רק רוצים שתעשי בו כמה שינויים קטנים. קטנטנים, קטנים.

אין בעיה. כמו מה, למשל? -או, או, קודם כול,

הגרביים של בילבי, כן, כן? -הגרביים. -הגרביים שלה. -כן?

מה זה? הם לא באותו הצבע. -נכון. היא ילדה קצת שונה,

יש לה טעם טיפה אחר. -לא טוב טעם אחר.

לא? -לא טוב, לא, לא אסתטי. שיהיו באותו צבע. ורוד. ילדה - ורוד.

בסדר, מה עוד? -מה פתאום היא לא הולכת לבית הספר?

טוב, היא ילדה מ... -זה לא חינוכי. שתלך לבית הספר.

זה אני... זו אני מבינה, אבל... -או, ודבר אחרון. -כן?

לא יכול להיות שילדה בת תשע גרה לבד בלי ההורים שלה, נכון?

אבל אין לה הורים. -תמצאי לה, תמצאי לה אז.

תמצאי לה. מה הבעיה? בעיה למצוא הורים?

תסדרי לה את הגרביים, תשלחי אותה לבית הספר,

ואם אפשר, תורידי לה את הצמות.

אבל היא ילדה מיוחדת, והדברים האלה מייחדים אותה.

אז שלא תהיה מיוחדת. שתהיה ילדה רגילה,

ושלא תתחצף ושתאכל בפה סגור,

ומה היא צריכה כל כך הרבה חברים, מה?

אדוני המו"לית, סליחה, גברתי המו"לית,

נראה לי שאת פשוט לא אוהבת את הספר שלי.

כן, ותשני את השם שלה.

לשנות את השם שלה? -כן, כן. בילבי, שם מטופש.

בהצלחה.

נטע. נטע, אני חושב שעליתי על העקבות של דרורי.

כן, לאן הוא הלך?

לדעתי, זה לכיוון השירותים, אבל אני... אני... תכף נדע. נטע, נטע.

תמשיכי לספר סיפורים על הסופרת הזאת

כדי שהוא לא ירגיש שעלינו על עקבותיו. -או-קיי. -טוב.

אז המו"לית הזאת כמובן שלא הוציאה את הספר "בילבי"

כי אסטריד לינדגרן לא הסכימה לשנות כלום, ובצדק.

אחר כך כשהספר סוף סוף יצא לאור

אז הילדים מאוד אהבו את בילבי.

הם אהבו את השם שלה, הם אהבו את הטעם המיוחד והשונה שלה,

ודווקא בגלל שהיא הייתה נון-קונפורמיסטית.

נון... נון-קונפורמיסט? -כן. -רגע, רגע, תני לי לנחש.

נון-קונפורמיסט זה ההפך מקונפורמיסט? -נכון מאוד, שרגא.

נון-קונפורמיסט זה מישהו שנאמן לדעות של עצמו,

גם אם כל האחרים חושבים אחרת.

בדיוק. כמו דרורי. הוא הצב היחיד שברח. נטע, אוף...

נטע, אם היית צב נון-קונפורמיסט, לאן היית בורחת?

חזרה הביתה, לחורשה.

מצוין, העקבות בדיוק מובילים אל הדלת.

אז שרגא, אני אלך לחפש בחדר המדרגות, אולי הוא שם.

מהרי, מהרי, הוא בטח לא הספיק ללכת כל כך רחוק.

הוא הספיק. -הוא הספיק מאוד גם לך, עליזה!

הוא הספיק להגיע אליי. -לאן? -לכאן.

אני לא רואה כאן שום צב. -הוא כאן. הצב כאן, אצלי. הנה.

אוי, אני לא מאמין. איך הוא הגיע לשן? לחאן... לכאן? אלייך?

הוא היה רעב. הוא הריח מלפפון, ועכשיו הוא אוכל אותו.

ותכף אני הולכת לנוח אז בוא וקח אותו מהר.

עליזה. נטע, נטע! -מה? -הצב אצל עליזה.

נו, אז בוא נלך לקחת אותו. -לא, לא, אני באמצע שידור.

אז אולי זה זמן טוב לספר איך הפכה הסופרת שכתבה את בילבי...

אסטריד לינדגרן. -נכון, ללוחמת ידועה למען זכויות בעלי חיים.

מצוין, ספרי את זה, ואני עוד רגע חוזר. -או-קיי.

דרורי! -אז ככה,

כבוד הסופרת לינדגרן, מה את עושה פה? שנים!

כבוד גדול. מה את עושה כאן? -יש לך רגע אחד פנאי בשבילי?

לא, לא. יש לי כרטיסים לקרקס,

אבל בשבילך אתעכב דקה או שתיים. שבי, בלי לחץ, בואי, שבי.

בבקשה. -זוכרת, זוכרת שנפגשנו בתחילת דרכך? -כן, נכון, נכון.

כן, אני זוכרת. -חייבת לזוז. בלי לחץ! -בלי לחץ.

חבל שלא הסכמת לתקן את הספר שלך. יכול היה להיות להיט.

כן. האמת שהספר שלי באמת להיט.

אם זה היה תלוי בך, אף ילד לא היה מכיר את בילבי היום.

זה לא מדויק. פשוט חשבתי שעוד אפשר קצת לשפר אותה.

לא חשוב, זה כבר לא כל כך משנה.

בכל מקרה, אני צריכה את החתימה שלך.

את החתימה שלי? לא ידעתי שאת מעריצה שלי.

זו הצעת חוק, ואני אוספת חתימות כדי לתמוך בחוק הזה.

תומכים במה? איזה מין חוק? -זה חוק זכויות של בעלי חיים.

בעלי חיים? אני אוהבת בעלי חיים, כן. -יופי, אז תחתמי כאן. -כן.

את אוהבת בעלי חיים? -כן, כן. אני אוהבת לראות אותם בעיקר בקרקס,

עושים סלטות ותעלולים כאלה. איפה בדיוק לחתום? -כאן, בבקשה.

יפה, תודה רבה לך. עכשיו בזכותך יהיה הרבה יותר קשה

להתעלל בבעלי חיים. אפילו בקרקס. -באמת? למה?

כי החוק הזה לא מאפשר העברת בעלי חיים ממקום למקום

בתנאים מחפירים ואכזריים שפוגעים בהם.

רגע, רגע, אבל אני אוהבת קרקסים, תמחקי אותי!

אין בעיה, אצלי את מחוקה כבר שנים.

והחוק הזה, שתומך בזכויות בעלי חיים,

התקבל בפרלמנט השוודי, ונקרא "חוק אסטריד לינדגרן".

כל הכבוד לאסטריד הזאת. היא באמת הייתה נון-קונפורמיסטית.

נו, אז מה עכשיו? אתה הבטחת בבלוג שתלמד איך מטפלים בצב.

אין שום בעיה, נטע. עכשיו אני יודע בדיוק

מה הדרך הטובה ביותר לטפל בצב. -אני מקשיבה.

אז ככה, קודם כול מכניסים אותו לתוך הקופסה. -כן.

אחר כך אומרים לו יפה שלום. -שלום, צבי. -שלום, דרורי.

ועכשיו פשוט מחזירים אותו לחורשה. -אפשר לבוא אתכם?

בשמחה! למרות שזה קצת קונפורמיסטי מצדך

לעשות את מה שאנחנו עושים, לא?

תמלול: סדו פראלטה-שביט

ייעוץ לשון לכתוביות: רווית ליגום

הפקת כתוביות: אולפני אלרום