×

We use cookies to help make LingQ better. By visiting the site, you agree to our cookie policy.


image

Shraga Bishgada, שרגא בישגדא: רנה מגריט

שרגא בישגדא: רנה מגריט

"יש כמה דברים שתמיד כדאי לדעת,

"כמו למה למשל הכיכר לא מרובעת.

"ומה ההבדלים בין שוקולד לשוקולדה

"או למה מצמידים לשם כמו שרגא את בישגדא?

"מי המציא את החשמל? -מי ביית את הגמל?

"מי צייר את המונה ליזה? -מי הגה מילה כמו 'גלידה'?

"מי טיפס על ראש ההר? -ומי גר בזנזיבר?

"מי בנה מגדל בפיזה? -מי זאת אימא של עליזה?

"מוכנים שם בנגב, מוכנים כבר בגליל?

"זה תכף בא, שלוש, ארבע והנה זה מתחיל."

נחמד פה!

שלום וברוכים הבאים לבלוג של שרגא.

היום נעסוק בתעופה, כן.

איך מטוס טס, איך מסוק ממריא, שאלות מעניינות, אה?

אז ככה, אתמול נטע הביאה את זה, המסוק הזה, כן,

כדי שאני אוכל להדגים לכם בעזרתו.

זה מסוק עם מנוע חשמלי קטן שיכול לעוף באמת

והוא מופעל בעזרת שלט רחוק. אז דבר ראשון, נתחיל בהדגמה.

מצוין.

יו, איפה השלט של המסוק?

איפה זה יכול להיות? רק אתמול שיחקנו אתו,

הוא עף ממש מעולה, הוא עף כמו מסוק אמתי

אבל איפה שמתי את השלט?

לא.

אין שלט, איפה הוא יכול להיות? אוף. רגע, אולי נטע לקחה אותו בטעות.

אוי אוי אוי, מוזר, היא לפעמים עושה...

נטע? -כן. -תגידי, נטע, אולי לקחת בטעות את השלט של המסוק? -לא.

לא? -הוא לא בארגז של הלחם? -בארגז של הלחם, רק שנייה.

לא, זה השלט של המזגן. -אה.

נו, אז אולי הגיע הזמן שתשים את השלטים במקומות יותר הגיוניים.

מה לא הגיוני בזה? הארגז ללחם זה מקום קלאסי לשלט של מזגן.

טוב, בסדר, אני אמצא לו מקום אחר, רגע, שנייה.

שרגא, אני עוד מעט אגיע ואני אעזור לך לחפש, בסדר?

בסדר, בסדר, להתראות. -ביי.

חבל, חבל. אני כל כך רציתי להראות לכם איך המסוק עובד.

מה קורה פה?

מה זה, מישהו עובד עליי?

טוב.

מה זה?

מה זה?

הוא לא מרשה לי לשבת על הספה!

למה, למה אתה לא מרשה לי לשבת על הספה, באמת?

שדים ורוחות. -זאת שושי, השכנה שלי מלמעלה.

שדים ורוחות מאוד גם לך, שושנה.

תברח מהר מהבית כי יש לך שם שדים ורוחות. -מה, מה?

לא, אבל אני לא יכול לברוח מהבית, איך אני אברח מהבית, שוש?

זה הבית שלי וחוץ מזה, אני באמצע הבלוג שלי.

אז פזר מלח בפינות ותתלה שום על המנורה.

אבל רק אתמול שאבתי פינות וניקיתי את המנורה.

עכשיו הכול ברור. -מה ברור? -כשניקית את המנורה,

שפשפת אותה ושחררת ממנה את הג'יני, שזה שד משוגע.

אה! שד משוגע? -אוי, אני כבר מתה לדעת מה הוא עוד יעשה. להתראות.

רגע, שוש, שוש, שוש, רגע, רגע, שוש, אבל מה עושים? שנייה.

מה עושים כשמשתחרר השד, מה עושים?

וואו, וואו, שוש. אף אחד לא עוזר לי.

שוש, שושי! עליזה, אולי את שם במקרה?

שלום לך, שד משוגע.

אני רק רוצה להזכיר לך שאתה אורח שלי בבית שלי

וזה הסלון שלי

וזה המסוק שלי וזו הכורסה שלי

ועכשיו אני רוצה לשבת עליה, זו זכותי.

מה זה הדבר הזה?

דפיקות.

מי זה?

מי זה?

שרגא? -נטע! -שרגא, מה זה?

מה, אתה מבהיל אותי בכוונה? -לא, לא, לא, לא בכוונה,

ששש... ששש... ששש... -מה קרה?

יש פה שד משוגע.

נו, באמת, שרגא. -באמת, באמת, תראי.

שימי לב למסוק. -נו.

מה זה? -נו, מה?

אולי הוא הלך, עד עכשיו, כל פעם שישבתי על הספה,

המסוק המריא. -אולי זה רק היה נדמה לך.

לא, לא, באמת, תאמיני לי.

הנה, הנה, את רואה, את רואה? אימאל'ה.

עכשיו זה הפוך, הוא ממריא כשאני עומד,

לא ייאמן, עכשיו אני לא אוכל לקום. -שרגא, שדים ורוחות יש רק באגדות.

אז איך, איך את, איך את מסבירה את התופעה הזאת?

אני בטוחה שיש לזה הסבר הגיוני. -אבל ראית בפירוש. -אני ראיתי,

אבל לפעמים הדברים הם לא כפי שהם נראים. -מה זאת אומרת?

איך אני אסביר לך את זה, או, על רנה מגריט שמעת?

הצייר הסוריאליסט? -בדיוק. -כן.

לא שמעתי אבל זו המילה הכי ארוכה שאני מכיר, סוריאליסט,

כמו סלבדור דאלי. -נכון מאוד, שרגא.

רנה מגריט יצר בציורים שלו מצבים שנראים הגיוניים לצופה

ואז שבר אותם בצורה לא הגיונית ומפתיעה. -או, נחמד מצדו. -כן.

הוא נהג לחבר בציור שלו כמה חפצים שאין קשר הגיוני ביניהם

כדי לגרום לצופה להסתכל ולחשוב אחרת על המציאות.

אחרת? אימא! -כן.

כן, שרגא, הנה, תראה, למשל בציור המפורסם שלו "בן האדם"

הוא צייר בן אדם בחליפה וכובע שתפוח מסתיר את פניו

וכאילו מרחף באוויר ולא נופל, כפי שהיינו מצפים שייפול.

ומה הוא ניסה להגיד בזה? לא, לא, לא, לא.

מה שאמרתי לך מקודם, שלפעמים הדברים הם לא כפי שהם נראים.

יפה מאוד, אבל איך כל זה עוזר לי לקום מהספה בלי שהשד הג'יני הזה

יפעיל לי את המסוק?

"איזה יום שמח לי היום, איזה יום.

"שוקולד אוכל לי בבלקון". נו, מה את אומרת, גברת קולבר?

מר מגריט, הציור יצא באמת דומה לבעלי, אבל... -כן.

כן, כן, כן, דברי, דברי, מה לא מצא חן בעינייך?

למה התפוח מסתיר לו את הפנים. -רגע, הגברת לא אוהבת תפוחים?

לא, לא, הגברת מאוד אוהבת תפוחים, אבל נשואה לאיש עם פנים

ולא עם תפוח על הפנים. -ואיך הכובע, מכובד, לא?

מאוד מכובד, מר מגריט, רק שלבעלי יש פנים רגילים,

אף, סנטר, שפתיים, לחיים, סטנדרטי לגמרי,

לא משהו שצריך להסתיר בתפוח.

ואולי כן?

מה כן?

אולי יש לו מה להסתיר. -לא. -עובדה שהוא מוסתר.

אבל אין לו מה להסתיר. -אבל הוא מוסתר.

טוב, מר מגריט, בוא נגיד את זה ככה,

תמחק את התפוח או שאני לא משלמת לך.

מה זאת אומרת, לא משלמת, לאן הגענו? גברת, היו לי הוצאות,

הוצאתי כסף על הקנבס, על התפוח, על המכחולים, על הצבעים.

"ווי, ווי", בסדר גמור.

בבקשה. -מה זה? זה תפוח, איפה הכסף?

התפוח מסתיר את הכסף.

אתה מבין, התפוח מרחף ומסתיר את הפנים

של המצויר בציור הזה לעד, זה הופך את המצויר לכל אחד

ומצד שני, הופך את הציור לחידה מלאת מסתורין.

כמו המסוק שממריא בכל פעם שאני קם. -בדיוק,

זו גם אשליה שבסופו של דבר יהיה לה הסבר. -מה ההסבר?

מצאת כבר את השלט של המסוק? -למי היה זמן לחפש?

אני תקוע פה על הספה בגלל ה...

אז אני אחפש. או-קיי?

לבריאות. -תודה.

למה הדלקת את המזגן? -לא הדלקתי את המזגן.

הוא דולק על קירור, כבה אותו. -השלט בקופסה של הלחם.

לבריאות. -תודה. זה בגלל שאני אלרגי לשד הזה.

נכבה.

נדלק. מה זה... שרגא, בכל פעם שאתה מתעטש

המזגן נכבה או נדלק.

אשליות, אה? אשליות. זה הג'יני המשוגע הזה,

זה משהו שלא, שלא מלמדים אותו באוניברסיטה,

אבל יש לנו פה הוכחה שזה אכן עובד.

השלט של המזגן לא בקופסה. -לא? -לא.

מעניין איפה הוא. -שרגא, נו, המזגן מקפיא,

אתה חייב לכבות אותו. -איך? -תתעטש.

אבל זה עבר לי. -נו, אתה חייב, שרגא, אני קופאת, נו.

אפצ'י. לא.

אפצ'י, לא. לא מצליח לי. -טוב, אז מה עוד גורם לך להתעטש?

חרציות.

מאיפה אני אשיג עכשיו חרציות, שרגא?

יש צילום של חרציות בספר "פרחי ארצנו".

אפצ'י. לא יוצא.

הנה, הנה חרציות, בבקשה.

מעולה, תודה.

עכשיו הדלקת, שרגא, נו.

מעולה.

שרגא, אבל עכשיו הדלקת שוב.

אחרון, תודה רבה, זהו.

לא, שרגא, אבל הדלקת עכשיו, נו. -החרציות האלה הורגות אותי.

שרגא, זה לא חרציות, זה ספר שהוא במקרה מלא באבק,

בגלל זה אתה מתעטש. -זה החרציות. -נו, אחד אחרון ודי.

זה החרציות. -זה לא החרציות. שרגא, אתה יודע,

לרנה מגריט יש ציור של מקטרת שמתחתיו כתוב "זו לא מקטרת".

אבל זו כן מקטרת. -כן, אפשר לעשן אותה?

לא. -בדיוק, אז זה לא מקטרת, זה רק ציור של מקטרת. -אה.

בדיוק כמו שאי אפשר להיות אלרגי לחרציות מצוירות, נכון?

זו רק אשליה של חרציות, זו רק תמונה. -אה.

שרגא. -מה?

תראה מה מצאתי, השלט של המזגן, זה היה לך בכיס. -נכון.

בכל פעם שהתעטשת, הדלקת או כיבית את המזגן.

אה... -עכשיו גם די ברור מה מפעיל את המסוק, לא?

או, גברת קולבר, באת בדיוק בזמן, בדיוק הרגע סיימתי לצייר

דיוקן שלך ושל בעלך והפעם יש לי הרגשה שמאוד תאהבי אותו.

אני שמחה מאוד, מר מגריט, תודה לך,

אני רק רוצה לראות את הציור קודם כול.

רגע אחד, את לא סומכת עליי שיצא לי ציור דליקטס?

ציירת לבעלי תפוח על הפנים? -לא. -לי ציירת תפוח על הפנים? -לא.

בננה? -לא. -אגס, גויאבה, פומלה,

פרי כלשהו על הפנים שלי? -לא, לא, גברתי.

בקיצור, ציירת ציור רגיל של בעל ואישה מאוהבים

בלי שום פרי מסביבם? -בדיוק, ואפילו נתתי לו שם מקסים,

"הנאהבים". -"הנאהבים", מקסים, אפשר לראות?

בוודאי, זה ציור שיפיל אותך על האדמה.

וואללה!

את רואה כמה הם יפים?

קום שנייה. -אני לא יכול, אז המסוק ימריא. -שימריא, קום שנייה.

אה, עכשיו הוא החליף שוב, השד הזה.

עכשיו כל פעם שאני אשב, הוא י... מה?

יו, הנה השלט! -בכל פעם שישבת עליו, הפעלת את המסוק.

אה! איזה דבר!

ג'יני משוגע יש רק באגדות "אלף לילה ולילה", שרגא.

וגם בבית שלי. -כן.

תמלול: סדו פראלטה-שביט

ייעוץ לשון לכתוביות: מיה בסטר-קינן

הפקת כתוביות: אולפני אלרום


שרגא בישגדא: רנה מגריט

"יש כמה דברים שתמיד כדאי לדעת,

"כמו למה למשל הכיכר לא מרובעת.

"ומה ההבדלים בין שוקולד לשוקולדה

"או למה מצמידים לשם כמו שרגא את בישגדא?

"מי המציא את החשמל? -מי ביית את הגמל?

"מי צייר את המונה ליזה? -מי הגה מילה כמו 'גלידה'?

"מי טיפס על ראש ההר? -ומי גר בזנזיבר?

"מי בנה מגדל בפיזה? -מי זאת אימא של עליזה?

"מוכנים שם בנגב, מוכנים כבר בגליל?

"זה תכף בא, שלוש, ארבע והנה זה מתחיל."

נחמד פה!

שלום וברוכים הבאים לבלוג של שרגא.

היום נעסוק בתעופה, כן. Today we will deal with aviation, yes.

איך מטוס טס, איך מסוק ממריא, שאלות מעניינות, אה?

אז ככה, אתמול נטע הביאה את זה, המסוק הזה, כן,

כדי שאני אוכל להדגים לכם בעזרתו.

זה מסוק עם מנוע חשמלי קטן שיכול לעוף באמת

והוא מופעל בעזרת שלט רחוק. אז דבר ראשון, נתחיל בהדגמה.

מצוין.

יו, איפה השלט של המסוק?

איפה זה יכול להיות? רק אתמול שיחקנו אתו, Where can it be? Just yesterday we played with him,

הוא עף ממש מעולה, הוא עף כמו מסוק אמתי

אבל איפה שמתי את השלט?

לא.

אין שלט, איפה הוא יכול להיות? אוף. רגע, אולי נטע לקחה אותו בטעות.

אוי אוי אוי, מוזר, היא לפעמים עושה...

נטע? -כן. -תגידי, נטע, אולי לקחת בטעות את השלט של המסוק? -לא.

לא? -הוא לא בארגז של הלחם? -בארגז של הלחם, רק שנייה.

לא, זה השלט של המזגן. -אה.

נו, אז אולי הגיע הזמן שתשים את השלטים במקומות יותר הגיוניים. Well, then maybe it's time for you to put up the signs in more sensible places.

מה לא הגיוני בזה? הארגז ללחם זה מקום קלאסי לשלט של מזגן.

טוב, בסדר, אני אמצא לו מקום אחר, רגע, שנייה.

שרגא, אני עוד מעט אגיע ואני אעזור לך לחפש, בסדר?

בסדר, בסדר, להתראות. -ביי.

חבל, חבל. אני כל כך רציתי להראות לכם איך המסוק עובד.

מה קורה פה?

מה זה, מישהו עובד עליי? What is it, someone is working on me?

טוב.

מה זה?

מה זה?

הוא לא מרשה לי לשבת על הספה!

למה, למה אתה לא מרשה לי לשבת על הספה, באמת?

שדים ורוחות. -זאת שושי, השכנה שלי מלמעלה.

שדים ורוחות מאוד גם לך, שושנה.

תברח מהר מהבית כי יש לך שם שדים ורוחות. -מה, מה?

לא, אבל אני לא יכול לברוח מהבית, איך אני אברח מהבית, שוש?

זה הבית שלי וחוץ מזה, אני באמצע הבלוג שלי.

אז פזר מלח בפינות ותתלה שום על המנורה.

אבל רק אתמול שאבתי פינות וניקיתי את המנורה.

עכשיו הכול ברור. -מה ברור? -כשניקית את המנורה,

שפשפת אותה ושחררת ממנה את הג'יני, שזה שד משוגע.

אה! שד משוגע? -אוי, אני כבר מתה לדעת מה הוא עוד יעשה. להתראות.

רגע, שוש, שוש, שוש, רגע, רגע, שוש, אבל מה עושים? שנייה.

מה עושים כשמשתחרר השד, מה עושים?

וואו, וואו, שוש. אף אחד לא עוזר לי.

שוש, שושי! עליזה, אולי את שם במקרה?

שלום לך, שד משוגע.

אני רק רוצה להזכיר לך שאתה אורח שלי בבית שלי

וזה הסלון שלי

וזה המסוק שלי וזו הכורסה שלי

ועכשיו אני רוצה לשבת עליה, זו זכותי.

מה זה הדבר הזה?

דפיקות.

מי זה?

מי זה?

שרגא? -נטע! -שרגא, מה זה?

מה, אתה מבהיל אותי בכוונה? -לא, לא, לא, לא בכוונה,

ששש... ששש... ששש... -מה קרה?

יש פה שד משוגע.

נו, באמת, שרגא. -באמת, באמת, תראי.

שימי לב למסוק. -נו.

מה זה? -נו, מה?

אולי הוא הלך, עד עכשיו, כל פעם שישבתי על הספה,

המסוק המריא. -אולי זה רק היה נדמה לך. The helicopter took off. -Maybe it just seemed to you.

לא, לא, באמת, תאמיני לי.

הנה, הנה, את רואה, את רואה? אימאל'ה.

עכשיו זה הפוך, הוא ממריא כשאני עומד,

לא ייאמן, עכשיו אני לא אוכל לקום. -שרגא, שדים ורוחות יש רק באגדות.

אז איך, איך את, איך את מסבירה את התופעה הזאת?

אני בטוחה שיש לזה הסבר הגיוני. -אבל ראית בפירוש. -אני ראיתי,

אבל לפעמים הדברים הם לא כפי שהם נראים. -מה זאת אומרת?

איך אני אסביר לך את זה, או, על רנה מגריט שמעת?

הצייר הסוריאליסט? -בדיוק. -כן.

לא שמעתי אבל זו המילה הכי ארוכה שאני מכיר, סוריאליסט,

כמו סלבדור דאלי. -נכון מאוד, שרגא.

רנה מגריט יצר בציורים שלו מצבים שנראים הגיוניים לצופה

ואז שבר אותם בצורה לא הגיונית ומפתיעה. -או, נחמד מצדו. -כן.

הוא נהג לחבר בציור שלו כמה חפצים שאין קשר הגיוני ביניהם

כדי לגרום לצופה להסתכל ולחשוב אחרת על המציאות.

אחרת? אימא! -כן.

כן, שרגא, הנה, תראה, למשל בציור המפורסם שלו "בן האדם"

הוא צייר בן אדם בחליפה וכובע שתפוח מסתיר את פניו

וכאילו מרחף באוויר ולא נופל, כפי שהיינו מצפים שייפול. And as if hovering in the air and not falling, as we would expect it to fall.

ומה הוא ניסה להגיד בזה? לא, לא, לא, לא.

מה שאמרתי לך מקודם, שלפעמים הדברים הם לא כפי שהם נראים.

יפה מאוד, אבל איך כל זה עוזר לי לקום מהספה בלי שהשד הג'יני הזה

יפעיל לי את המסוק?

"איזה יום שמח לי היום, איזה יום.

"שוקולד אוכל לי בבלקון". נו, מה את אומרת, גברת קולבר?

מר מגריט, הציור יצא באמת דומה לבעלי, אבל... -כן.

כן, כן, כן, דברי, דברי, מה לא מצא חן בעינייך? Yes, yes, yes, say, say, what did you not like?

למה התפוח מסתיר לו את הפנים. -רגע, הגברת לא אוהבת תפוחים? Why does the apple hide his face? - Wait, the lady does not like apples?

לא, לא, הגברת מאוד אוהבת תפוחים, אבל נשואה לאיש עם פנים No, no, the lady is very fond of apples, but married to a man with a face

ולא עם תפוח על הפנים. -ואיך הכובע, מכובד, לא?

מאוד מכובד, מר מגריט, רק שלבעלי יש פנים רגילים,

אף, סנטר, שפתיים, לחיים, סטנדרטי לגמרי,

לא משהו שצריך להסתיר בתפוח.

ואולי כן?

מה כן?

אולי יש לו מה להסתיר. -לא. -עובדה שהוא מוסתר. Maybe he has something to hide. -No. - The fact that he is hidden.

אבל אין לו מה להסתיר. -אבל הוא מוסתר.

טוב, מר מגריט, בוא נגיד את זה ככה,

תמחק את התפוח או שאני לא משלמת לך.

מה זאת אומרת, לא משלמת, לאן הגענו? גברת, היו לי הוצאות,

הוצאתי כסף על הקנבס, על התפוח, על המכחולים, על הצבעים.

"ווי, ווי", בסדר גמור.

בבקשה. -מה זה? זה תפוח, איפה הכסף?

התפוח מסתיר את הכסף.

אתה מבין, התפוח מרחף ומסתיר את הפנים

של המצויר בציור הזה לעד, זה הופך את המצויר לכל אחד Of the cartoonist in this painting forever, it makes the cartoonist everyone

ומצד שני, הופך את הציור לחידה מלאת מסתורין.

כמו המסוק שממריא בכל פעם שאני קם. -בדיוק,

זו גם אשליה שבסופו של דבר יהיה לה הסבר. -מה ההסבר?

מצאת כבר את השלט של המסוק? -למי היה זמן לחפש?

אני תקוע פה על הספה בגלל ה...

אז אני אחפש. או-קיי?

לבריאות. -תודה.

למה הדלקת את המזגן? -לא הדלקתי את המזגן. Why did you turn on the air conditioner? - I did not turn on the air conditioner.

הוא דולק על קירור, כבה אותו. -השלט בקופסה של הלחם. It's on cooling, turn it off. - The sign in the box of bread.

לבריאות. -תודה. זה בגלל שאני אלרגי לשד הזה.

נכבה. Nakba.

נדלק. מה זה... שרגא, בכל פעם שאתה מתעטש

המזגן נכבה או נדלק. The air conditioner is turned off or on.

אשליות, אה? אשליות. זה הג'יני המשוגע הזה,

זה משהו שלא, שלא מלמדים אותו באוניברסיטה,

אבל יש לנו פה הוכחה שזה אכן עובד. But we have proof here that it does work.

השלט של המזגן לא בקופסה. -לא? -לא.

מעניין איפה הוא. -שרגא, נו, המזגן מקפיא, I wonder where he is. - Shraga, well, the air conditioner is freezing,

אתה חייב לכבות אותו. -איך? -תתעטש.

אבל זה עבר לי. -נו, אתה חייב, שרגא, אני קופאת, נו. But it passed me by. - Well, you have to, Shraga, I'm freezing, well.

אפצ'י. לא.

אפצ'י, לא. לא מצליח לי. -טוב, אז מה עוד גורם לך להתעטש?

חרציות. Chrysanthemums.

מאיפה אני אשיג עכשיו חרציות, שרגא?

יש צילום של חרציות בספר "פרחי ארצנו".

אפצ'י. לא יוצא. Apache. Does not come out.

הנה, הנה חרציות, בבקשה.

מעולה, תודה.

עכשיו הדלקת, שרגא, נו.

מעולה.

שרגא, אבל עכשיו הדלקת שוב.

אחרון, תודה רבה, זהו.

לא, שרגא, אבל הדלקת עכשיו, נו. -החרציות האלה הורגות אותי.

שרגא, זה לא חרציות, זה ספר שהוא במקרה מלא באבק, Shraga, this is not chrysanthemums, this is a book that happens to be full of dust,

בגלל זה אתה מתעטש. -זה החרציות. -נו, אחד אחרון ודי. That's why you sneeze. - It's the chrysanthemums. -Well, one last and enough.

זה החרציות. -זה לא החרציות. שרגא, אתה יודע,

לרנה מגריט יש ציור של מקטרת שמתחתיו כתוב "זו לא מקטרת".

אבל זו כן מקטרת. -כן, אפשר לעשן אותה?

לא. -בדיוק, אז זה לא מקטרת, זה רק ציור של מקטרת. -אה.

בדיוק כמו שאי אפשר להיות אלרגי לחרציות מצוירות, נכון?

זו רק אשליה של חרציות, זו רק תמונה. -אה.

שרגא. -מה?

תראה מה מצאתי, השלט של המזגן, זה היה לך בכיס. -נכון.

בכל פעם שהתעטשת, הדלקת או כיבית את המזגן.

אה... -עכשיו גם די ברור מה מפעיל את המסוק, לא?

או, גברת קולבר, באת בדיוק בזמן, בדיוק הרגע סיימתי לצייר

דיוקן שלך ושל בעלך והפעם יש לי הרגשה שמאוד תאהבי אותו.

אני שמחה מאוד, מר מגריט, תודה לך,

אני רק רוצה לראות את הציור קודם כול.

רגע אחד, את לא סומכת עליי שיצא לי ציור דליקטס?

ציירת לבעלי תפוח על הפנים? -לא. -לי ציירת תפוח על הפנים? -לא.

בננה? -לא. -אגס, גויאבה, פומלה,

פרי כלשהו על הפנים שלי? -לא, לא, גברתי.

בקיצור, ציירת ציור רגיל של בעל ואישה מאוהבים

בלי שום פרי מסביבם? -בדיוק, ואפילו נתתי לו שם מקסים,

"הנאהבים". -"הנאהבים", מקסים, אפשר לראות? "The Lovers." - "The Lovers", charming, can you see?

בוודאי, זה ציור שיפיל אותך על האדמה. Certainly, this is a painting that will bring you down to earth.

וואללה!

את רואה כמה הם יפים?

קום שנייה. -אני לא יכול, אז המסוק ימריא. -שימריא, קום שנייה.

אה, עכשיו הוא החליף שוב, השד הזה.

עכשיו כל פעם שאני אשב, הוא י... מה?

יו, הנה השלט! -בכל פעם שישבת עליו, הפעלת את המסוק.

אה! איזה דבר!

ג'יני משוגע יש רק באגדות "אלף לילה ולילה", שרגא.

וגם בבית שלי. -כן.

תמלול: סדו פראלטה-שביט

ייעוץ לשון לכתוביות: מיה בסטר-קינן

הפקת כתוביות: אולפני אלרום