כאן סקרנים | למה יהודים חובשים כיפה?
אברהם אבינו לא הלך איתה, הגאון מווילנה יצא נגדה
ובאירופה היא בכלל התחילה כסמל אנטישמי.
אז למה יהודים חובשים כיפה?
שלא כמו רוב המנהגים הדתיים המוכרים לנו,
כמו ברית מילה או שמירת שבת,
כיסוי הראש הוא מנהג שצמח 'מלמטה'.
בתנ"ך כמעט לא מוזכרת החובה לכסות את הראש.
רק הכוהנים בבית המקדש, שחבשו מצנפת.
גם אחד מחכמי הגמרא, הרב הונא,
העיד על עצמו שהוא תמיד מכסה את הראש כי הוא ירא שמיים במיוחד.
ולמה כיסוי ראש קשור ליראת שמיים? אולי בגלל הרומאים.
באותה תקופה עבדים ברומא הלכו עם כיסוי ראש
ואנשים חופשיים - בלי.
רב הונא כאילו אמר על עצמו "אני עבד" של ה',
אבל הוא היה יוצא דופן.
פסיפסים מתקופות קדומות מציגים דמויות יהודיות חשובות בראש מגולה,
כמו עזרא הסופר, למשל.
בתקופת הגאונים במאה השמינית, נפסק להלכה
שאסור להזכיר את שם ה' ללא כיסוי ראש,
מה שהגביל את החובה לתחומי בית הכנסת או לתלמידי החכמים,
שעוסקים כל היום בתורה.
במאות הבאות העולם היהודי התפצל: בארצות מוסלמיות
כולם, גם לא יהודים, הלכו בכיסוי ראש.
ללכת בלי היה... מוזר.
בארצות אירופה, לעומת זאת כמעט אף אחד לא הלך עם כובע
חוץ מאשר בעלי תפקידים.
האפיפיור, למשל, הלך עם כיפה בשם "זוקטו" או דלעת, בעברית.
בטקסים חשובים במיוחד היה אפילו נהוג להסיר את הכיפה,
ומכאן הביטוי 'להוריד בפניו את הכובע', כסמל של כבוד.
כאן נכנסת לתמונה ידידתנו הוותיקה - האנטישמיות.
בתחילת המאה ה-13 הכנסייה הקתולית החליטה לסמן את היהודים.
דרך יעילה הייתה באמצעות 'כובע היהודים',
כיסוי ראש בעל צורה מגוּחכת.
אבל במקום להרגיש מושפלים,
היהודים לקחו את הכובע למקום של גאווה והשתייכות קהילתית
וכיסוי הראש הפך יותר ויותר נפוץ.
הוא אפילו נכנס להגדה העתיקה ביותר שיש לנו, הגדת הציפורים.
אגב, אותו כובע בדיוק הפך לסמל כללי לדמויות בעייתיות
כמו עבריינים, גמדים ומכשפות,
וכך התגלגל גם ל'כובע הקוסמים' המוכר לנו.
באמצע המאה ה-16 זה הפך לרשמי,
רבי יוסף קארו פרסם את הטקסטבוק של היהדות, ה'שולחן ערוך',
וקבע את הסטנדרט: "לא ילך ארבע אמות בגילוי הראש".
למה? משלוש סיבות:
"משום שהשכינה שורה מעל לראשו", משום חוקות הגויים,
כלומר, כדי להפריד בין יהודים ללא יהודים
או כדי להינצל מ'רוחות רעות'.
ועדיין, חובת כיסוי הראש לא נטמעה לגמרי.
הגאון מווילנה, למשל, כתב במאה ה-18
ש"אין איסור כלל בראש מגולה לעולם".
אבל במאה הבאה כיסוי הראש קיבל דחיפה רצינית בשתי תפוצות.
ברוסיה, הצאר ניקולאי הראשון הטיל מגבלות קשות על כיסוי הראש,
בחורי ישיבה הותקפו, פאותיהם קוצצו וכֿיסוי הראש שלהם הוחרם.
חבישת כיסוי ראש יהודי הפכה ל'מסירות נפש',
מעשה שמעיד על דבקות דתית.
במקבילבארה"ב, חבר הנאמנים של 'טמפל עמנואל' הרפורמי בניו יורק
החליט שכמו בכנסייה בטקסים בטמפל המתפללים יסירו את כיסוי הראש,
ואם כך עושים הרפורמים, האורתודוקסים יעשו את ההפך.
במהלך המאה ה-19 מתחת לכיסוי הראש, הכובע או הטורבן,
התחילו להופיע כיפות.
בצילומים מתימן אפשר למצוא כיפות לבד ככיסוי ראש פשוט,
ובאירופה הכיפה היא חתיכת בד שחובשים בבית במקום הכובע,
שמתאים יותר לַהליכה בחוץ.
אבל במהלך המאה ה-20 פחות ופחות אנשים חבשו כובע.
החלוצים הסוציאליסטים בארץ ישראל ראו בכובע סמל של בורגנות
והלכו לכל היותר בכאפייה או בכובע טמבל.
ולא רק החלוצים, זה היה תהליך עולמי.
אחרי מלחמת העולם השנייה החלו אנשים לעבוד בבית חרושת או במשרד,
ולא נזקקו להגנה שהכובע סיפק ממזג האוויר.
באותה תקופה גם נכנסו לשימוש קרם ההגנה ומשקפי השמש
והמכוניות הפרטיות הפכו נפוצות.
ניסיתם פעם להיכנס לִמכונית עם כובע?
וכשירד הכובע, נשארה הכיפה.
אבל אז מתרחש פיצול.
הרב משה צבי נריה שהקים את ישיבת בני עקיבא הראשונה בכפרהרא"ה
הבחין שחלק מהתלמידים מתביישים בכיפה השחורה
ומנסים שהיא 'תיבלע' בשיער.
בביקור באחד הקיבוצים הדתיים הוא ראה בחורה
שסרגה כיפות דרום אמריקניות צבעוניות והחליט:
את הכיפה הזאת אי אפשר להסתיר. זו תהיה הכיפה שחובשים בישיבה.
'קמפיין הלא מתנצלים', גרסת 1939.
20 שנה לאחר מכן בסוף שנות ה-50', 'דור הכיפות הסרוגות'
כבר הייתה סיסמת הבחירות של המפלגה הדתית לאומית.
מאז, סוג הכיפה מעיד על המגזר שאליו האדם שייך:
סרוגה - דתי לאומי. שחורה - חרדי.
עם השנים נוצרו שלל כיפות 'על הרצף'
שכל אחת מהן מציינת את ההשתייכות החברתית המדויקת
של מי שחובש אותה.
רק החרדים האשכנזים - נשארו עם הכובע.
והסיכה? את סיכת ההידוק המוכרת לנו
המציאו בשנת 1957 אב ובן אמריקנים בשם אדוארד פ' צור,
והיא החליפה את הסיכה הפשוטה.
הנוחות של סיכת ההידוק - הפכה אותה ללהיט.
כמעט אין ראש דתי בלעדיה
וּשלל השימושים שהיא מאפשרת הצמידו לה את הכינוי 'לדרדוס'.
סטודנט לעיצוב תעשייתי, יעקב גולדברג שמו,
אפילו יצר סיכת ראש משודרגת עם פותחן, סרגל וגם... פצירה.
