מחוץ לאולם | מה אתם יודעים על רוסיה? 🇷🇺
בפינה הזאת אנחנו מנסים ללמוד על התרבויות
של המדינות השונות באירופה בעבר ובהווה
בעיקר כדי להבין עם מי יש לנו עסק לקראת האירוויזיון.
אבל מה עושים עם רוסיה?
יש לנו בארץ כל כך הרבה רוסים, או יוצאי רוסיה,
וכדי שלא נעשה בושות ביקשנו מנציגת העדה, ג'ני, שתבוא לעזור לנו הפעם.
אני בכלל מאוקראינה.
הקומיקאי היהודי-רוסי ארקדי ארקנוב אמר פעם
שרוסים צוחקים ממה שגורם לאמריקאים לבכות
כי לא האמריקאים ולא אף אחד אחר היה צריך להתמודד
לאורך ההיסטוריה שלו עם אתגרים כל כך קשים כמו של הרוסים:
קור נוראי, פלישות אינסופיות, מרידות עמים, מלחמות אזרחים ומה לא.
אין להם ברירה אלא לצחוק על זה. ולרקוד. ולשיר.
וזה מוביל אותנו לקטגוריה הראשונה.
רוסיה הצארית הביאה לעולם את צ'ייקובסקי, רחמנינוף ופרוקופייבמ"פטר והזאב".
היא הפכה את הבלט לאומנות מפוארת
והצמיחה כמה מהסופרים, המשוררים והמחזאים הגדולים בעולם:
לב טוסטוי, דוסטויבסקי, צ'כוב, נבוקוב, פושקין, גוגול, טורגנייב,
וגדול מגיני היהודים - ולדימיר סולוביוב.
תקראו עליו, יש לו סיפור מעניין, טראסט מי.
לצד ענקי התרבות האלה, ובעיקר אחרי המהפכה הבולשבקית,
צמחו ברוסיה זמרים עממיים ומחתרתיים.
הם נהגו להופיע בהופעות אינטימיות עם גיטרה
ולתאר את החיים בברית המועצות מנקודת מבט אישית ואותנטית,
וכשהם נעזרים בלא מעט דימויים והומור אירוני,
כדי להסוות את הביקורת כמובן,
כי בכל זאת, לא כדאי להסתבך עםהקג"ב.
רבים מזמרי הבארד, ככה קראו לסגנון הזה,
היו יהודים או ממוצא יהודי, והגדול מכולם, וגם הכי משפיע,
היה ולדימיר ויסוצקי שכתב יותר מאלף שירים,
ביניהם גם, טמבל... אפשר להשמיע את זה במקום שאני...
בניגוד לזמרים הפטריוטים או לזמרי הפופ, הם לא זכו להכרה מהממסד,
אבל עם התפרקות ברית המועצות ולאורך שנות ה-90
הם ממש נכנסו למיינסטרים והפכו לגיבורי תרבות.
איתם גם נכנסו כוכבי החלופה הרוסית לראפ
שניבלו את הפה ושרו על עולם הפשע.
לאמריקאים היה את טופאק שקור ולרוסים היה את מיכאיל קרוג,
שגם הוא נרצח.
אבל היום הרוסים בכלל מכורים לפופ קליל בהשפעת המערב,
Pussy Riot, למשל.
ולפני שנעבור לקטגוריה הבאה, אני שואלת את עצמי מה קרה לבילינה,
שהיא שירה אפית הירואית מסורתית
של הסלאבים המזרחיים שעברה מדור לדור.
נדבר על זה? זה מעניין?
טוב, זה נושא מעניין...
הרוסים אוהבים מאוד את הביחד
וגם נוטים להתערב קצת בעניינים של אחרים.
מתוך דאגה כמובן, כמונו.
אולי זה בגלל שעד לפני כמה עשרות שנים רובם חיו בכפרים.
אבל יש לרוסים נורמות ומנהגים שפחות מוכרים לישראלים,
כמו למשל, סביב שתיית אלכוהול.
וכן, אני יודעת שיש נושאים יותר חיוביים שאפשר להתמקד בהם,
אבל לצד כל הצרות שהוודקה עושה,
אי אפשר להתעלם גם מההשפעה המאוד משמעותית שלה על התרבות הרוסית.
אז הנה כמה כללים בולטים בתרבות השתייה הרוסית:
כששותים וודקה, לא מחזירים לשולחן כוס ריקה.
גם לא בקבוק ריק.
האגדה מספרת שהמנהג הזה קשור לקוזאקים
שהשתתפו בכיבוש פריז ב-1814.
כשהם הבחינו שהחשבון מחושב לפי מספר הבקבוקים הריקים על השולחן,
הם פשוט התחילו לשים אותם מתחת לשולחן ומאז, זה השתרש.
הבא בתור.
לא מוזגים שתייה לכוס שנמצאת באוויר, לא עושים לחיים עם כוס ריקה,
וגם יש מלא ברכות ויש להן סדר מסוים,
מהקל - כמו לבריאות או לחיי החברות שלנו,
ועד לברכות יותר מפורטות כמו שיהיה לנו הכול
ולא יעשו לנו על זה כלום,
או שהשולחנות שלנו יישברו מרוב שפע והמיטות שלנו יקרסו מרוב אהבה.
אופטימי.
סתם, זה מים.
וזה מוביל אותנו לקטגוריה הבאה.
מכירים את סרטוני ה-Dash Cam? אז לרוסיה אין תחרות בתחום.
ואיך זה שיש לה יבול כזה מרשים?
הסיבה המרכזית היא שמצלמות הדרך הן האמצעי הטוב ביותר
להתגונן בבית משפט אם נקלעת לתאונה.
כשהולך רגל זורק את עצמו על המכונית שלך
או שהמשטרה עוצרת אותך על עבירה שלא ביצעת.
כשהמשטרה מושחתת.
טוב, עוזרת לרוסיה העבודה שיש שם יותר מ-145 מיליון תושבים,
מתוכם יש לא מעט שיכורים מופרעים וסתם אנשים שמחפשים פרסום.
הלאה. בובת העץ הזאת נקראת מטריושקה, מהמילה אימא או אימהות,
ולא בבושקה כמו סבתא או זקנה.
זאת מטריושקה, זאת בבושקה.
מטריושקה, בבושקה, מטריושקה, בבושקה,
בבושקה, מטריושקה.
הן הומצאו בסך הכול ב-1890 על ידי חרט עץ בשם וסילי,
והן מסמלות את ערכי המשפחה המסורתיים.
אישה... פורייה... ילדים... בית.
באופן כללי, זו חברה די מסורתית. הם לא כל כך שוויוניים כלפי נשים.
לא שופטת, אצל הערבים לא יותר טוב.
הבא בתור.
במשך 40 הימים שלפני חג הפסחא הרוסים,
או לפחות הנוצרים המסורתיים מביניהם
נוהגים להימנע מאכילת בשר ומשתיית יין.
כן? זה ייחודי לרוסים?
כאילו כל העולם הנוצרי עושה את התענית הגדולה.
אולי יותר מעניין לדבר על האתאיזם שהוא מאוד מאוד נפוץ ברוסיה,
אולי מהאחוזים הכי גבוהים בעולם.
אתה יודע, בגלל הקומוניזם שפשוט הרג שם את כל הסיפור עם ה...
כאילו, לא הרג הרג, אבל... גם הרג.
אבל שבוע לפני התענית הגדולה חוגגים הרוסים את שבוע החמאה, מסלניצה,
שהיא בעצם ארוחה מפסקת אחת גדולה
שבה זוללים מאכלים משמינים אבל נטולי בשר
ובראשם - הבליני, שהוא סוג של קרפ... בלינצ'ס כזה... פנקייק...
החג הזה בכלל פגאני במקור, והוא כולל תהלוכות, ירידים,
מופעי רחוב ומלא פעילויות של חורף,
רגע לפני שהאביב מתחיל.
כמו הקרנבל בריו לפני התענית הגדולה, פשוט, ברוסיה.
יותר מעילי פרווה, פחות חוטיני,
יותר וודקה, פחות קשאסה, יותר גרסיבה, פחות בלזה.
ביום האחרון של השבוע נוהגים החוגגים לשרוף בובת קש
בדמותה של הגברת מסלניצה ולבקש סליחה אחד מהשני.
ולקטגוריה האחרונה.
לרוסים יש מספר עצום של אמונות טפלות שהם המציאו בעצמם
או גם ליקטו מכל העמים האחרים שחיים ברוסיה. דוגמאות?
אסור לשרוק בתוך הבית כי לא יהיה לכם כסף.
זה מסביר הרבה.
אסור להשאיר בקבוקים ריקים על השולחן, זה פשוט לא מנומס.
רווקים - אל תשבו בפינת השולחן, אחרת לא תתחתנו שבע שנים.
אסור ללחוץ יד במפתן הבית, זה מביא מזל רע.
אז צריך להחליט - או שלוחצים יד בחוץ, או בפנים.
ולפני הסוף, משהו גם למזל טוב.
אם אתם מוצאים את עצמכם עומדים בין שני אנשים עם אותו השם,
למשל סשה וסשה, אז תביעו משאלה,
אבל אם תגלו מה הבעתם, המשאלה לא תתגשם.
ואחרון חביב: פעם האמינו ברוסיה שהראשון שנכנס לבית חדש - ימות.
כאילו... כולם מתים בסוף?
ובגלל זה נהגו להכניס חתול ראשון הביתה.
עד היום מאמינים שחתולים מביאים מזל טוב,
עד כדי כך שלפני כמה שנים סברבנק, הבנק הכי גדול ברוסיה,
עשה איזשהו תעלוליחצ"ני
והציע לכל מי שיחתום אצלו על משכנתא, חתול,
אבל רק לכמה שעות, לחנוכת הבית.
אני יודעת מה אני מביאה למשלחת הרוסית לאירוויזיון.
מיאו. מיאאאווו...
נכון, זה כזה...
