''אחד לא הכין אותי לכאלה מימדים של שנאה": מרב חוותה אלימות ברשת | כאן דעה
אני מרב תיתה עשוש,
ובחמש השנים האחרונות אני מדגמנת בארץ ובעולם.
קיבלתי המון אהבה, קיבלתי פרגון, קיבלתי חום.
כולם אהבו אותי.
הרגשתי שאני יוצאת לעולם ואני... מחבקים אותי,
כל עוד שהייתי בעולם הפלאס סייז.
התפתחתי. יצאתי מבועת פלאס סייז.
וככה בעצם התחלתי לדגמן למותגים שהם יותר "מיינסטרים".
לפני כחודש עלתה תמונה שלי לאינסטגרם בבגד ים.
מותג גדול ומוכר החליט שהוא מגדיל מידות, ובחרו בי להיות חלק מהקמפיין הזה.
הייתי מאוד גאה במותג על הצעד האמיץ הזה,
התרגשתי, התרגשתי ברמות לקראת העלייה של הקמפיין הזה,
כל כך חיכיתי שהוא יצא כבר,
וכן, גם הכנתי את עצמי לקראת זה שלא כל התגובות יהיו אוהבות ומחבקות.
אבל אף אחד לא הכין אותי לכאלה ממדים של שנאה.
ברגע שאחרי קיבלתי תגובות רעות, קשות, גידופים, נאצה.
שנאו אותי, איחלו לי למות על זה שהרסתי להם את היום,
על זה שהרסתי להם את התיאבון,
על זה שמישהו כמוני בא ומכער להם את היום, את המסך, את הרגע.
בדרך כלל אין לי בעיה עם המילה "שמנה". אני שמנה. זו עובדה.
אני שמנה כמו שאני גבוהה, אני שמנה כמו שהשיער שלי שחור.
יש לי בעיה ברגע שהמילה הזאת מקבלת משמעות אחרת,
ברגע שהיא הופכת להיות מילת גנאי.
הגועל שנשפך מאותם טוקביקסטים, מאותם אנשים מרושעים, אלימים ובריונים
הצליח לפגוע בי, הצליח לגעת בי.
"זה לא בריא", "תעשי דיאטה",
"אבל זה לא יפה לך", "את מעודדת השמנה",
"מילא בגד ים שלם, אבל למה הלבשה תחתונה? למה ביקיני?"
ועוד שלל ביטויים שאני כבר מעדיפה לשכוח.
הגעתי למצב שהאינסטגרם שלי לא נפתח,
שהאפליקציה כבר לא מצליחה לעבוד מרוב כל הגועל והרפש ששלחו לי לשם.
מה חומרת המעשה, שזה מה שאני מקבלת?
רצחתי? גנבתי?
פגעתי במישהו? למה זה מגיע לי?
אני מגדירה את עצמי כבן אדם חזק, אני רגילה למילים רעות פה ושם, אבל די!
נחצה איזשהו גבול, ואני לא מסוגלת יותר.
אני לא יכולה להכיל את הבריונות הזו יותר,
לא את האלימות ברשת, לא את כל מה שיש לכולכם להגיד.
די, שחררו, מספיק!
השיא הגיע כשאינסטגרם הסירו את התמונה עצמה
אחרי כל דיווחים שלה"נשמות טובות" שדיווחו על התמונה כלא ראויה.
איזו צביעות מצד אינסטגרם לבחור ולהוריד תמונה שלי בבגד ים,
מתוך דף שלם שכל כולו בגדי ים!
אם התמונה שלי לא ראויה להיות שם,
אז שום תמונה בבגד ים לא ראויה להיות שם.
אחרי התערבות של המון צדדים, וגם של המותג עצמו,
אינסטגרם החזירו את התמונה, בטענה שזה נעשה בטעות.
לי לא הספיק. לא הספיק שכביכול "תוקנה העוולה"
בגלל שהבעיה השורשית עדיין כאן והיא קיימת.
עדיין יש מי שחושב שאני לא ראויה, שהגוף הזה לא צריך להיכנס לבגד ים.
עדיין יש מי שחושב שאני חסרת מודעות או שאני מעודדת השמנה,
או רחמנא ליצלן, חולה.
ונניח והייתי חולה, מה זה אומר בעצם?
האם זה אומר שאני לא ראויה להעלות תמונה שלי לרשת?
או שאני צריכה למנוע מעצמי את חוויית השופינג בקניונים?
בתור דוגמנית אני טסה המון, הייתי שנה בארצות הברית,
אני טסה ללונדון על בסיס קבוע.
בימי הצילום שליבחו"ל אני לא מרגישה שמישהו מנסה להצר אותי
או לרדוף אחריי עם כל מיני תוכנות עריכה.
שם אני מרגישה שבאמת מקבלים כל אדם באשר הוא,
בכל צבע, בכל מידה, בכל גיל.
ומה שכואב לי שדווקא בבית שלי, פה, איפה שאני אמורה להרגיש הכי בנוח,
דווקא כאן אני מרגישה שלא מקבלים אותי כמו שאני,
שמנסים לשנות אותי, להצר אותי, להפוך אותי למשהו שאני לא.
הדרך לנירמול המצב היא עוד ארוכה, ויש עוד הרבה מה לעשות.
הגיע הזמן, כי סטטיסטית מעל 50 אחוז מהאוכלוסייה בישראל
נראות ככה, נראות כמוני,
ועדיין אין לנו מספיק ייצוג, אין מספיק נשים שנראות ככה על שלטי חוצות.
אין מספיק מידות בחנויות.
די. תפסיקו להתבייש בנו.
בייחוד אם אתם רשת למידות גדולות.
תפסיקו להתחבא מאחורי דוגמנית שבכלל לא במידות שלכם,
וכל כולה עם סיכות מאחורי הבגד. קחו דוגמנית במידות של הרשת שלכם.
קחו דוגמנית במידות של הנשים שבאות וקונות ממכם. אנחנו הרוב.
והכי חשוב, בוא נוודא שמילים
שלעולם לא היינו מרשים לעצמנו להגיד פנים מול פנים,
לא ניתן להן לגיטימציה כשהן מאחורי המקלדת.
די. לאף אחד לא מגיע לחוות אלימות ברשת,
לא בריונות ולא מילים קשות.
אם אין לכם משהו טוב לומר, אז אל תגידו כלום. סתמו.