בואו להכיר את מושב יד השמונה! (1)
טבע
טיולי שטח
נופים מרהיבים
עתיקות
ארץ ישראל
"על הדרך"
ברוכים הבאים ליד השמונה.
מי שכבר מכיר, סקנדינביה, עצים, על הדרך לירושלים.
למי שלא מכיר, בדיוק בשביל זה אנחנו בשבילכם.
בואו אחריי.
ראיתם מאחוריי, איזה עצים הא? ממש ממש פינלנד.
ועל זה נאמר "מיטה קולו", שלום שלום בעברית.
המטרה של המקום הזה הייתה בעצם להראות את פינלנד,
סקנדינביה פה בארץ ישראל.
יש להם את השטח, הכל ירוק פה מסביב
היה חסר רק את העצים, או לפחות את הנראות.
אז כשהגיעה לפה המשפחה הראשונה מפינלנד עוד אז, זה היה ב-1968
על ידי אדם מאוד מיוחד,
קראו לו ספו ראולו והוא המקים של הישוב הזה.
היה לו חזון עוד בתחילת שנות השישים
להקים יישוב נוצרי עם יהודים ביחד.
תחשבו על זה, נוצרים ויהודים ביחד.
והוא שמע בעצם שאפשר להקים קיבוץ או סוג של משהו שיתופי.
אז כשהוא מגיע הוא מתחיל לעבוד את האדמה
הוא נותן אור ירוק למתנדבים מפינלנד
להתחיל לבוא, לעבוד פה את האדמה.
וכשהוא מגיע לקריית ענבים הוא מתחיל לרכוש את הידע
מתחיל לרכוש את הידע גם איפה בדיוק ועם מי לדבר.
כמו שאנחנו יודעים, כשבונים ישובים או בונים בתים
בטח ובטח פעם לפני שהיו חוקים
את כל המזבלה אתה זורק למקום בלתי נראה.
פה הייתה גבעה, והוא הסתכל על הגבעה הזו והוא ראה פנינה.
הכל ירוק פה אבל אז הכל היה סלעי וקשה.
יש עוד ישוב, נווה אילן.
והם ראו את הצמד הפיני הזה, המוזר
שאומר שהוא רוצה לבנות איזה קיבוץ, ישוב
נעזור לו, בוא תגור אצלנו
אתם תראו בתמונות זה פשוט מדהים,
גרו בחירבה מ-1971 כבר
שבעצם קיבלו את האישורים על ידי ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר.
וכשהם הגיעו לשם, כשהם התחילו לבנות את עצמם שם
הם התחילו לבנות בעצם צריפים קטנים.
וכשהם התחילו לבנות את הצריפים הישוב של נווה אילן התחיל לראות
"וואלה, החבר'ה האלה יודעים לבנות"
אז הם התחילו לרכוש לאט לאט ציוד,
מיטות, שולחות, שהם בעצמם בנו לעצמם באמצע השטח בשביל לחיות.
וזה בעצם ההתחלה של המימון.
בעתיד, במושב הזה פה ביד השמונה יבנו נגרייה.
על ידי הנגרייה המושב הזה הולך להתקיים.
ברגע שאנחנו פה על הגבעה הזו, ומתחילים לבנות צריף אחר צריף
וזה קרה כבר ב-1974.
תפנימו טוב טוב, החזון של אותו פיני, אי שם בתחילת שנות השישים
זה ישוב יהודי פיני נוצרי.
ובדיוק עשר שנים אחרי זה, 1978 היהודי הראשון הגיע.
למרבה הפלא, ספו ראולו, הראשון שהקים פה את המקום
הייתה לו הפתעה מאוד גדולה.
איזו הפתעה?
גם אותו יהודי היה יהודי משיחי, יהודי שמאמין במשיח.
לכן החיבור היה בלתי נמנע,
היהודי הראשון, המשפחה היהודיה הראשונה הגיעה לפה ושמחה וצהלה
הם בנו את הצריפים שלהם.
אבל ממש כאן במושב בהתחלה של הבנייה
לפני ההרחבה, לפני כל מה שאנחנו רואים פה הם בנו את הצריפים שלהם
אותם הצריפים מנווה אילן פה.
בואו נראה, תראו את זה נראה בהתחלה.
כמו שאתם רואים, זה המבנה הראשון.
המבנה, הצריף הראשון שנבנה
כיום משמש כמזכירות.
המזכירות של המושב,
המושב השיתופי יד השמונה.
אז מאיפה השם יד השמונה הגיע?
הזיכרון של השמונה, זה הולך עד פינלנד בסוף מלחמת העולם השנייה
ובעצם אנחנו יודעים שהפינים לא שיתפו פעולה עם הנאצים,
לא הסגירו יהודים לנאצים
אבל השירות החשאי הפיני באיזשהו שלב בסוף המלחמה
הסגיר שמונה יהודים.
עם המחקר התברר שהם הסגירו יותר משמונה יהודים
עד אז התושבים לא ידעו,
ואנחנו יודעים שספו ראולו בעצם הקים את הישוב הזה ככפרה.
בעצם הוא כל כך הצטער על מה שהרשויות עשו,
שהוא הקים את כל היישוב הזה בשיתוף נוצרים פינים עם יהודים.
אז השנה היא 1978 והמשפחה היהודייה הראשונה מגיעה לפה,
משפחת בר-דוד,
בשם אליהו בר דוד מגיע לכאן והנה החזון שלו מתחיל.
ובתוך החזון הזה כמובן יש את הדרך הנוספת של להראות את דרך החיים
של יהודים משיחיים נוצרים שחיים ביחד.
את זה אנחנו נוכל לראות בגן התנ"כי הנפלא שנמצא פה.
כמו שאתם רואים, גת.
במקרה שלנו גת משפחתית פרטית
יש להם את הגידולים שלהם, את הענבים
וזורקים את הענבים פה
שמים פה ממש על החור הקטנצ'יק קוראים לזה עלה סירה
ומתחילים לדרוך.
היה פה חבל שהיה קשור, כדי שלא יחליקו כמובן.
לדרוך על קליפות של ענבים זה לא הדבר הכי נעים.
אבל אתם יודעים שבעצם גילו פחות או יותר
מאה שישים סוגי פטריות רגליים על ידי יין שנוצר בעבר.
אז פה, זה אמנם שחזור כמו כל הגן התנ"כי
ואנחנו נראה את השחזור הזה, יש את הגת המשפחתית
אבל המטרה של המקום היא להראות את סוגי הגידולים.
יש הרי שלושה סוגי גידולים של ענבים,
בדרך הזאתי כמו שאתם רואים, הדרך של הסוכה,
הדרך השנייה שהיא רגלי ואנחנו נראה אותה תכף
והדרך של השכיבה.
איך זה מתקשר לדרך החיים של האנשים פה? תכף נגלה.
עוד סוגי גידולים שאנחנו יכולים לראות פה זה הרגלי והשכיבה.
בעצם השכיבה בעיקר מתמקדת על האנשים שחיים פה,
הנוצרים והיהודים ועל דרך החיים שלהם.
אנחנו יודעים לפי התורה,
ובעצם השכיבה מהגידול הזה זה הראשון שיוצא
היין הכי מתוק, הכי אלכוהולי והכי איכותי.
הוא הראשון שיוצא לך, והראשון שיוצא אתה מביא אותו לאל,
או הכוונה היא בזמן שנכתב לבית המקדש.
אז כמו שעכשיו הגענו מהגת הפרטית פה אתם יכולים לראות גת ציבורית.
כל אחד מביא את התבואה שלו, את הענבים שלו
וכולם בחברותא נוחתים, יש לנו שם חורים לכדים,
פה נשפכים יינות,
ואיזו חגיגה, ממש חגיגה וצהלה, המשפחות מתקבצות.
ומי יודע מה יקרה בשישי? אולי יהיה אפילו עונג שבת מעניין.
אבל פשוט תדמיינו איך זה היה נראה פעם.
וזו הייתה המטרה של המקום,
להראות איך בחברותא, איך במשפחה כולנו באים, דורכים על היין,
שמים קצת פטריות ביחד ככה בשביל להוסיף טעם ואיכות ליין.
ומפה אנחנו מתקדמים לעוד מקום שבעצם לא עוסק ביינות
אלא עוסק במשהו אחר, משהו שרובנו משתמשים בו כמעט יום-יום,
שמן זית.
אז בואו נראה איך זה בדיוק היה פעם.
אחד הדברים המעניינים בעץ זית זה הדרך שהוא גדל.
אתם יודעים, עץ זית, כשהוא פוגש את האקוויפר, מקום המים האינסופי
הוא לעולם לא מת.
והוא תמיד יגדל עוד חוטרים כמו כאלה, כמו שאתם רואים
חוטרים שגדלים מהשורש.
ככל שהעץ זקן יותר הזיתים הרבה יותר טובים.
ובעצם פה אנחנו יודעים שדרך עץ הזית
אנחנו מייצרים שלושה סוגי שמנים.
אתם מכירים את זה על התוויות בטח של השמן כאקסטרה וירג'ין,
או שמן בתולה,
זה בעצם הסחיטה הראשונה.
איך עובדת הסחיטה?
איך זה בכלל עובד בטח ובטח אם זה מלפני אלפיים שנים?
עכשיו אנחנו נברר בדיוק.
אבל שתבינו איך העץ הזה גדל,
הוא בעצם מראה את הכנסייה לפי הנצרות
בעצם הגדילה של עוד חוטרים עוד כנסיות שמתחברות לגזע אחד.
וכמו שאמרתי, ככל שהעץ עתיק יותר, האיכות של הזית הרבה יותר טובה.
אז אחרי שהיינו בעץ הזית, אספנו כמה זיתים זה השלב הראשון
השלב השני, לקחת את הזיתים ולזרוק אותם למפרכה.
אחרי שהזיתים נמצאים בתוך בריכת האבן הזאתי,
הולכים על המפרכה עם העץ,
דוחפים, מרסקים את כל הזיתים
ומה שנשאר לנו זה עיסה מאוד מאוד רטובה
של שמן זית כמובן וקצת מים שנספגו בתוך הזיתים.
טוב שמשון הגיבור אני לא, אולי נשיג חמור אחר כך.
אחרי שפירקנו את כל הזיתים נהייתה לנו עיסה
לוקחים את העיסה הזו, שמים אותה פה בתוך הסלסלות האלה,
נקראות אקלים
ואז בעצם יש לנו פה את הגזע המרכזי
שעל שמו נקרא כל המקום הזה, בית בד.
ככה הוא נקרא, ובעצם איך התהליך מתחיל?
אתה לוחץ על ידי משקל של סלעים
יש כאלה שקוראים להם הבתולות, האבן הראשונה היא הבתולה
האבן הראשונה מפעילה הכי פחות לחץ.
עם הכי פחות לחץ על הבדים האלה
מתחילה להילחץ כל העיסה הזו שיצאה לנו
והשמן מתחיל להילחץ החוצה הוא עובר פה ומגיע לבור עיגון.
שם השמן מתנקז על ידי הלחיצה הראשונה.
מחכים שכל השמן ילחץ על ידי הלחיצה הראשונה
מפרידים בין המים לשמן ואז מוציאים את השמן.
מה קורה אחר כך? מוסיפים עוד אבן.
כמו שאתם רואים פה, שלושה סלעים.
האבן השניה כבר יותר לוחצת ולאט לאט מועכת עוד ועוד את הגרעינים
ככה שהשמן טיפונת יותר מר.
זה בשבילנו בעצם, השימוש בשבילנו בתקופה של פעם
זה היה כמו המקרר נקרא לזה.
אתה עוטף את החיה שכרגע שחטת לאכילה,
עוטף אותה בשמן, קצת מלח, קצת תבלינים,
והבשר נשמר לך לעוד ארבעה או חמישה ימים אקסטרה
מעבר למה שהוא יכול.
ואז מה קורה אחרי שנאספת פה הלחיצה השנייה?
עוד פעם הפרדת מים ושמן, השמן קצת יותר מלוכלך, הוצאת,
ואז אתה מוסיף את האבן השלישית.
זו הלחיצה האחרונה, השמן מר, כבר מאוד שחור.
בזה היית משתמש בשביל נרות, כדי שמן.
כמו שאנחנו מכירים את נס פך השמן, שמונה ימים שמנו נתן.
בעצם זה השמן המדובר, השמן זית המלוכלך עם הלחיצה האחרונה
ולכל דבר היה שימוש כמובן.
אבל השימוש הראשון, השמן הטהור ביותר לא היה לשימוש בני אדם
אבל לשימוש בית המקדש ושימוש הכהנים שם
אם זה למשיחה או אם זה פשוט לטהרה ואלה היו השימושים של שמן הזית.
אז אנחנו נמצאים בגורן,
הגורן זה אחד המקומות הכי חשובים של הגן התנ"כי.
למה? בגלל המטרה של מה שעושים פה.
כמו שאתם רואים יש פה את העץ הזה
אליו מחוברות, אמנם חיברתי חתיכה אחת אבל מחברים אבנים.
מביאים את כל החיטה ואת כל התבואה לפה
ומתחילים להפריד בין המוץ לגרעין, הגרעין זה מה שצריך.
המוץ בעצם עף ברוח וזו המטרה, בשביל לחם
אבל למה אני אומר שזה המקום הכי חשוב?
כי זה זורק אותנו אחורה לאיזה מישהו שנקרא בועז.
אם אתם לא כל כך בטוחים מי הוא, הוא הסבא רבא של דוד המלך.
והוא פגש אז את רות,
רות כמו אנחנו כולם יודעים לא הייתה יהודיה, היא הייתה גויה.
שם מאזור מואב, רות המואביה ככה אנחנו קוראים לה.
ובועז כיהודי נפגש עם רות המואביה שהיא לא יהודיה והם נפגשים.
איפה? אירוני מאוד, בגורן.
איפה שאתה מייצר, או ההתחלה של ההכנה של הלחם.
אז הייתי רוצה להקריא אפילו פסוק מהתנ"ך הדיגיטלי שלי.
מספר מיכה פרק ד',
ממש לפי דעתי הפסוק שיכול לסכם לנו את הגורן הזה בצורה מאוד יפה,
פסוק 11
"ועתה נאספו עליך גוים רבים
האומרים תחנף ותחז בציון עינינו
והמה לא ידעו מחשבות יהוה"
זה פסוק 12,
"ולא הבינו עצתו
כי קבצם כעמיר גרנה"
הוא קיבץ את כל הגוים לפה, לגורן
זה קיבוץ של הרבה מאוד סוגי אנשים במקרה הזה של הפסוקים התנ"כיים.
אז כמו כל ישראלי ממוצע, אנחנו תמיד אוהבים לדבר על גיאולוגיה.
ופה זה המקום המדויק לדבר על גיאולוגיה, בית הכנסת.
אם אתם מסתכלים מאחוריי,
בית הכנסת הזה הוא בצבע שלא תואם לסביבה.
בית הכנסת הזה בעצם נמצא בחפירות הצלה מצפון לכנרת.
צפון הכנרת אנחנו יודעים זה אזור יותר בזלתי
שנוצר מהתפרצויות געשיות ברמת הגולן.
אבל בעצם כשהתחילו לבנות פה את הגן התנ"כי, חברי המושב,
הם שמעו שרוצים להביא לארכיון כמה חלקים מאיזה בית כנסת שמצאו
ו"הופ הופ, עצרו עצרו,
תביאו את זה לפה, אנחנו נשחזר את זה"
ותראו איזה בית כנסת, משוחזר אחד לאחד.
אגב החלקים האמיתיים שלו זה רק הכניסות, הפינות והעמודים,
היתר משוחזר מאה אחוז, אפילו לא בזלת אמיתית.
אז אנחנו יכולים לראות את הכניסה של בית הכנסת,
איפה שאני כרגע עומד.
בצפון הכניסה הייתה מדרום, וכיוון התפילה גם לכיוון דרום.
אגב, אתם יודעים למה?
כדי שאף אחד לא יאחר.
התפילה מתחילה נגיד לצורך העניין בשמונה בבוקר,
מי שמאחר, כולם רואים את המאחר. לא נעים, הא?
אז על הדרך פגשנו את מזכירת הישוב, איילת רונן.
נעים מאוד איילת.
נעים מאוד.
רק רציתי להבין קצת יותר על הישוב,
כי יש כמה דברים ששמתי לב אליהם, הישוב מאוד קטן, עצים מסביב,
מה את יכולה עוד להוסיף לנו פה?
יופי, נכון, אתה צודק.
יד השמונה זה מקום מאוד מיוחד,
אנחנו אחד הישובים הקטנים ביותר בישראל ושלא יגידו לך אחרת.
סך הכל יש פה כשלוש מאות תושבים, זה מי שגר כאן.
מהורים לילדים, לסטודנטים ולחיילים.
הוא הוקם בשנת 71' כאגודה שיתופית מאוד מיוחדת
של נוצרים שבאו מפינלנד, אוהבי ישראל
וקיבלו אישור להקים בארץ אגודה.
הם התכוונו להקים מיד ישוב,
אבל המדינה התעכבה כי לא ידעו איך לאכול אותם
וזה סיפור היסטורי מרתק.
ובסופו של דבר ב-74' הם קיבלו את הקרקע מהממשלה של גולדה מאיר.
לא סתם מממשלמת גולדה מאיר, מגולדה מאיר בעצמה.
כאילו מה השטח בעצם?
אז השטח בסך הכל של יד השמונה הוא 260 דונם,
שזה מעט מאוד לישוב שלם,
כולל השטחים החקלאיים, התעשייה והמגורים.
ובתוך הדבר הזה אנחנו חיים היום בערך חמישים וחמש משפחות
ויש לנו גם המון אנשים מעניינים נוספים
כמו הקיבוצים של פעם, יש פה מתנדבים עדיין,
יש פה תיירים נחמדים אוהבי ישראל שבאים מחו"ל
באמת מקום מאוד מאוד מיוחד.
עכשיו אני הבנתי שיש קצת שיתופיות פה,
מה בעצם מאחד פה את כל הישוב הזה?
נכון, אז יד השמונה עדיין מחזיק בנכסים באופן שיתופי
זאת אומרת שהקרקעות של כל האגודה שייכות עדיין לאגודה ולא לחברים.
אותו הדבר לגבי שטח תעשייה, מסחר
ובית מלון מאוד מוצלח
שאתם מוזמנים לבוא אליו.
אז מה בעצם,