מה זה דיכאון
דיכאון הוא הגורם המוביל לנכות בעולם. בארצות הברית, בערך 10% מהמבוגרים סובלים מדיכאון. אבל, כיוון שזו מחלת נפש קשה יותר להבינה מאשר, למשל, כולסטרול גבוה. אחד המקורות העיקריים לבלבול הוא ההבדל בין דיכאון כהפרעה לבין רק הרגשת דיכאון. כמעט כולם מדוכדכים מדי פעם לקבל ציון גרוע, לאבד את העבודה, להיות בריב, אפילו יום גשום יכול לגרום לעצבות. לפעמים אין לזה סיבה מסוימת זה פשוט מגיע משום מקום. ואז, הנסיבות משתנות ואיתן העצבות חולפת. דיכאון קליני הוא שונה. זו הפרעה נפשית והוא לא יעבור רק בגלל שאתם רוצים כך. הוא נשאר לפחות שבועיים רצופים ופוגע באופן משמעותי ביכולת לעבוד, ליהנות או לאהוב. לדיכאון יכולים להיות הרבה תסמינים שונים מצב רוח ירוד איבוד עניין בדברים שלרוב מהנים שינויים בתיאבון הרגשת חוסר ערך או אשמה משמעותית עודף שינה או חוסר שינה קושי להתרכז תחושה של חוסר מנוחה או איטיות ירידה באנרגיה או מחשבות אובדניות חוזרות. אם יש לכם לפחות חמישה מהתסמינים האלה אז לפי המדריך הפסיכיאטרי אתם מתאימים לאבחנה של דיכאון. וזה לא רק תסמינים התנהגותיים. דיכאון בא לידי ביטוי גם בתהליכים במוח. ראשית כל, יש שינויים שניתן לראות בעיניים בצילומי הדמיה של המוח. למשל, אונות קדמיות והיפוקמפוס קטנים יותר ובהיקף יותר מיקרוסקופי דיכאון מקושר למספר תהליכים. תקשורת חריגה או דלדול בכמויות של מוליכים עצביים במוח ובפרט: סרוטונין, נוירואפניפרין ודופמין, שיבוש של השעון הביולוגי או שינויים מסוימים במחזורים של שנת ה - REM ושינויים הורמונליים כגון: קורטיזול גבוה או פעילות לא סדירה של בלוטת התריס. יחד עם זאת, לחוקרים עדיין אין תמונה ברורה של הגורמים לדיכאון. נראה שישנו קשר מורכב בין גנטיקה והשפעות הסביבה אבל אין עדיין כלי אבחוני שיכול לקבוע במדויק אצל מי ומתי יופיע דיכאון. ובגלל שההשפעות של דיכאון אינן מוחשיות קשה לדעת מי נראה בסדר אבל למעשה סובל מכך. מחקרים שונים מראים שלאדם הממוצע הסובל מבעיה נפשית לוקח יותר מעשר שנים לחפש עזרה וטיפול. אבל, יש טיפולים יעילים ביותר. טיפול פסיכולוגי ותרופתי מסייעים להעלאת הכימיקלים במוח במקרים קיצוניים, טיפול בנזעי חשמל שהוא כמו אירוע מוחי מכוון גם נמצא כיעיל מאוד. טיפולים מבטיחים אחרים כמו גירוי מגנטי של המוח גם נמצאים בשלבים של מחקר. אז, אם אתם מכירים מישהו שמתמודד עם דיכאון עודדו אותם בעדינות לשקול את האפשרויות האלו. אתם יכולים להציע גם לעזור במשימות מסוימות כמו לחפש מטפלים באזור או להכין רשימת שאלות לרופא למישהו עם דיכאון הצעדים הראשונים האלה יכולים להראות בלתי אפשריים. אם הם מרגישים בושה או אשמה ציינו שדיכאון הוא מצב רפואי בדיוק כמו אסתמה או סכרת. הוא לא חולשה או מאפיין אישיותי. והם לא צריכים לצפות מעצמם "פשוט לצאת מזה" בדיוק כפי שלא יצפו מעצמם להתגבר על יד שבורה. אם מעולם לא חוויתם בעצמכם דיכאון הימנעו מלהשוות את זה לתקופות שהרגשתם דכדוך השוואה של מה שהם מרגישים להרגשת דכדוך נורמלי וזמני עלולה לגרום להם להרגיש אשמה על הקושי שלהם אפילו רק לדבר על דיכאון בפתיחות יכול לעזור. לדוגמא, המחקר מראה שלשאול מישהו על מחשבות אובדניות בפועל מפחית את הסיכון שלהם למעשה אובדני. דיבור פתוח על מחלות נפש עוזר להפחית סטיגמות ולהקל על אנשים לבקש עזרה. וככל שמטופלים יחפשו טיפול כך חוקרים ילמדו יותר על דיכאון. והטיפולים ילכו וישתפרו.
