אברהם והשטן - חלק ב

לאחַר זמן-מה הופיע לְצד יִצְחָק בחור צעיר וחַייכן. יִצְחָק הֵשיב לו חיוך מְהוּסָס. זה היה השׂטן, כמובן, בְּתחפּושׂת חדשה, אך יִצְחָק לא יָדע זאת. שאל הבחור-השׂטן אֶת יִצְחָק: "נער יקר, לאן אתה הולך?" יִצְחָק הנָבוֹך ענה: "הולך אני לִלמוד תורה". שוב חִייֵך השׂטן ואמר: "הולך אתה ללמוד תורה בְּחַיֵיךָ או לאחַר מוֹתְךָ?" הִתפַּלֵא יִצְחָק וענה מיד: "בְּחַיַי, כמובן," אך השאֵלה הִטרידה אותו: לָמה הבחור שואל על המָוֶות? כיצד קשור הדבר לַמסע שלהם? קולו החד של הבחור שלְצִדוֹ פִּילֵחַ אֶת מַחְשְבוֹתָיו: "אוי, מִסכּן," אמר השׂטן וטָפח על כְּתֵפוֹ, "וּמִסכֵּנה אימךָ! כמה הִתעַנְתה והִתפּללה עד שנולדתָ לה בְּזִקְנָתהּ! ואביךָ הזקֵן והשוֹטֶה הולך לִשחוט אותךָ!"

לשחוט?! אותי? אבא? רְאִייָתו של יִצְחָק הֵחלה להִיטַשְטש, אך הוא ענה: "לא חשוּב מה אבי מְתַכנֵן, כל מה שהוא מְצַוֶוה עליי וּמה שאלוהים מְצַוֶוה – אני עושֶׂה." כך ענה לַשׂטן אך כל גופו רעד מֵאֵימַת המָוֶות. יִצְחָק הִתקָרֵב לאביו, מָשך בְּשַרְווּלוֹ וגִמגֵם: "אבא, אבא, אתה רואֶה אֶת הבחור שהולך עִמנו? שמעתָ מה אמר לי? האִם נכון הדבָר? ענֵה לי, אבא!" אַבְרָהָם שמע אֶת שׂיחת השניים, חיבק אֶת יִצְחָק ואמר לו בְּרוֹך: "בני היקר, אַל תשׂים לב לִדְבָרָיו, הישאר איתי והַקשֵב לי!"

השׂטן רתח מִזַעם והֶחליט לעצור אותם בכוח. שוב שִינָה אֶת דְמוּתוֹ, הפַּעם הִתפַּתֵל והִתרַחֵב והפך לְנָהר גדול, שוֹצֵף וקוצף. שַיָירָתוֹ של אַבְרָהָם הִגיעה עד לִשׂפת הנהר ועצרה. אַבְרָהָם הִבּיט בַּמים הזורמים בְּעוֹז ואמר בְּליבּו: וַדַאי זֶהו ניסיון נוסף של אלוהים. אצליח ואֶחצה אֶת הנהר! אחז בְּיד אחת בִּרצועת החמור, בַּיד השנייה אחז בִּבְנו, וכך נִכְנְסו כולם לַמים. המים הִגיעו עד בִּרכֵּיהם, וּמִשֶהֶרחיקו לתוך הנהר, הלכו המים והֶעמיקו. בְּאֶמצע הנהר היו כולם שקועים בַּמים עד צוואר, עוד מעט יִטְבְּעו! החמור בעט ונער בְּבֶהלה, הנערים נֶאֶחזו זה בָּזֶה בְּאֵימה, ואַבְרָהָם נָשׂא עֵינָיו לַשָמַים וזעק: "ריבונו של עולם! אתה בחרתָ בי שאֶהיה היָחיד שיְפַרסֵם אֶת שִמְךָ בָּעולם! אִם אני או יִצְחָק בני נִטבּע, מי יְקַיֵים אֶת דְבָריךָ? מי יפרסם אֶת שִמך בָּעולם?"

לְפֶתע נִשמע קולו של אלוהים כְּרַעם מִבֵּין העננים: "אַבְרָהָם, אַבְרָהָם! אתה תפרסם אֶת שמי בָּעולם! הַבטָחתי נְתוּנה לךָ." וּבְתוך שניות יָבַש הנהר. בְּנֵי החבורה מצאו עצמם מוּטָלים על קַרקע יְבֵשה, והִמשיכו בְּדַרכָּם אֶל הר המוֹרִיָה.

וְאוּלם השׂטן לא וִיתֵר. הוא הִשׂתָרֵך אחרֵי אַבְרָהָם וּבְנֵי לְוָויָיתוֹ, שוב קָרב לאַבְרָהָם, אך הפַּעם לא טרח להִתחַפּשׂ ועמד לְפָנָיו בִּדְמוּתוֹ המפחידה. "אַבְרָהָם," קרא השׂטן בְּיֵיאוּש, "אומַר לךָ עכשיו אֶת האמת. אלוהים מְנַסֶה אותךָ, וּבְעֶצם, אין הוא רוצֶה שתקריב אֶת בנו אֶלָא שתקריב לו שֶׂה. כְּשֶתַגיע לְהר המוֹרִיָה הוא יֹאמר לךָ זאת בְּעַצמוֹ, ולכן אתה יכול כבר עכשיו לַעשׂות כֵּן!" אַבְרָהָם נעצר, נעץ בַּשׂטן אֶת מַבָּטוֹ ואמר: "יִיתָכֵן שאֱמת בְּפִיךָ, אך לאחַר כל שְקָרֶיךָ אֵיני יכול לדעת אִם אֱמת הדבָר או לא. אִם אלוהים רוצֶה שאַקריב לו שֶׂה, הוא יֹאמר לי זאת בעצמוֹ."

השׂטן הנִדהם עמד נָטוּע בִּמקוֹמו, ואִילוּ אַבְרָהָם וּבנֵי לְוָויָיתו הלכו והִתקָרבוּ אֶל הר המוֹרִיָה ההולך וְנִגְלֶה לְעֵינֵיהם.